התקפלותו של ראש הממשלה מר
בנימין נתניהו וכוונתו לא להטיל משמעת קואליציונית באשר לנושא חקירת מימון העמותות החוץ-פרלמנטריות, מעידות יותר מכל כי בסיבוב הנוכחי בין מקעקעי ציון לחובביו, ידם של המקעקעים על העליונה. בתמורה לחוק ה-(אנטי)חרם, נתניהו נותן למקעקעים על מגש של כסף את הפלתם למעשה של כל שאר החוקים האמורים להגן על הדמוקרטיה הישראלית. אי-הטלת משמעת קואליציונית במקרים אלו היא מצג שווא של ישיבה על הגדר, הבאה לקרוץ לגוש השמאל הרדיקלי כי אינם חייבים להיות נרעשים, שהרי שאר החוקים מגיני הדמוקרטיה שבקנה לא יעברו.
מר נתניהו פועל תדיר בשיטת השחיין המתחיל הבודק את חום המים בהססנות ומושך רגלו אחורה. המשקל הסגולי שהוא מייחס לארגוני השמאל הרדיקלי, ובהתאמה - חששו מהם, גדול ממשקלם הממשי. נבצר ממנו להשיג כי מרביתו של הציבור מאחוריו במסע לקיום המדינה והגנתה מפני "משנאי החינם בינינו".
מאידך-גיסא, אין לפטור את חששות נתניהו כלאחר יד. השתלטות כוחות האופל האנטי-יהודיים וציוניים בינינו הולכת ומתפשטת כשריפה בשדה קוצים. מקעקעי ציון, ובראשם "הקרן לישראל חדשה", קוטפים את הפירות של עבודה קשה ומתוחכמת משך כ-20 השנים החולפות. קשה שלא להביע השתאות לתחכום ולכישורים של החתרנים המקצועיים הללו אשר אימצו שיטות סובייטיות-בולשביקיות, כנראה בהדרכת ובהכוונת ארגון ביון מסוים לחדירה תחת אושיות קיומנו. הם הצליחו בזמן קצר יחסית להחדיר גרורות סרטניות למצער לכל חלק בחיינו. הם עשו זאת בשקט, במסתרים, במחשכים, מבלי לנסות לקטוף תהילה עבורם כאשר הם מודרכי מטרה לקנות שליטת חנק על מדינת ישראל, ביודעם כי בקצה הדרך מחכה להם התפוח הגדול, דהיינו - מדינת ישראל תיפול לידיהם כפרי בשל, שדודה וכנועה לכל גחמה מצידם, ארץ זבת חלב ודבש עבורם בלבד.
המתווה בו הם פועלים ניכר בבירור. חדירתם מתבצעת אל קרביהם של גופים שלטוניים וסמי-שלטוניים, אשר אינם נצרכים ליום הבוחר על-מנת לשכפל עצמם מתוך עצמם ואינם נדרשים לדין וחשבון על מעשיהם לציבור. כך בולטת החדירה המסיבית לתקשורת על גווניה, למערכת המשפט, לפרקליטות המדינה, לבית המשפט העליון, לאקדמיה וכדומה. המתווה ברור לכל שעיניו בראשו, אך מסיבות שונות קברניטינו מניחים להם להמשיך במלאכת החדירה החתרנית באין מכהה.
כניעה ללחץ השמאלני רדיקלי תעצים את השתלטותם השקטה על מוסדות השלטון שלנו, בעוד שעמידה נחושה על זכויות הציבור השפוי, הנאור, היהודי והציוני, מגלמת בתוכה את הסיכוי לעצירת הסחף האנטי-דמוקרטי המובל בידי הארגונים החוץ-הפרלמנטריים, שוטמי-ישראל, בחסות ובמימון אדיר של שונאי ישראל מבחוץ.
לחקלאים בינינו נציג את מצבה של מדינת ישראל בדוגמת עכברי השדה. חקלאים רבים מכירים בתופעה בה השדה לפניהם (בעיקר שדה נבטי חיטה) נראה חלק וללא פגם, אך משפוסע החקלאי לתוך השדה, מיד מתברר כי האדמה מתחת לרגליו מחוררת כולה במחילות אינסופיות של עכברי השדה השוכנים לאלפיהם בחורים תת-קרקעיים אלו. כך בדיוק נדמה מצבה כיום של מדינת ישראל. האזרחים אינם מודעים לנעשה מתחת לרגליהם בעודם מנהלים חייהם ברוגע יחסי, בעוד שקרוב היום בו ייפלו בפח המחילות החפורות כבר מתחתם.
ספירת המלאי היא מבהילה. אלו הם הגופים אשר כבר מנוהלים, על-ידי גופים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אנטישמים גלויים ואיסלאמיסטים מוסווים, בתוככי מדינת ישראל: התקשורת ברובה המכריע, מרבית מערכת המשפט ובית המשפט העליון בראשה, פרקליטות המדינה, חלקים נרחבים ממשרד החינוך, מפלגות מרצ, "העבודה" (מה שנותר ממנה) וקדימה (המפלגות הערביות כולן המנוהלות על-ידי אינטרסים איסלאמיסטים גלובליים), האקדמיה הישראלית, פיקודי צה"ל, המשטרה והשב"כ, אמנים, סופרים ושחקנים. המדובר הוא במאות אלפים ויותר זומבים. קרוב היום בו הכמות של אותם מקעקעי ציון תגיע למסה קריטית ותהפוך ל"איכות חדשה" (כמשנתו של ה"שמש" סטאלין).
לא כל הפרטים המשתפים פעולה עם החותרים תחת רגלינו מודעים למעשיהם עד תום, הללו הם החסידים השוטים. בפרט יש לציין לשלילה את האמנים, הסופרים, השחקנים, חלק מהאקדמאים, אנשי התקשורת ואנשי חינוך, אשר אינם מגלים שאר חוכמה יתרה ומשמשים בידי הנוכלים מבחוץ כ"אידיוטים מועילים" לשם מטרת ההשתלטות על מדינת ישראל והפיכתה בסופו של יום לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון.
אומנם מר נתניהו הוא פוליטיקאי בראש ובראשונה, עוד לפני היותו מנהיג, ואך טבעי הוא כי ישאף לקיים בידו קואליציה יציבה ומכאן שלטון יציב. מה עוד שבעידן "האביב הערבי" המסתחרר סביבנו, אזי שמירת שלטון יציב ומתפקד במדינת ישראל היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל ביחסיה עם שאר העולם.
יחד עם זאת, נתניהו סומך יותר מדי על יכולתו לשכנע בוחרי ימין, שהם רוב הציבור כיום במדינת ישראל, להצביע עבורו ביום הבוחר בעוד שחופשי הוא לתמרן גם נגד רצונותיהם עד יום הבחירות. נראה כי אינו עומד דיו על הזרמים הציבוריים המסתחררים בינינו.
נקעה נפשו של הציבור מאותם חתרנים במחילות העכברושים המקננים מתחת לרגלינו ומאיימים להפילנו בבור השמאלני-רדיקלי החובר לאיסלאמיסטי. נראה כי אנו מגיעים למסה קריטית באשר לחוסר-הנחת והזעם של מרבית הציבור נגד "משנאי החינם בינינו" ומכאן כי נתניהו מהלך על חבל דק בנסותו להפיס את דעת מקעקעי ציון יחד עם קריצות רבות-משמעות לעבר חובבי ציון.
נתניהו גם אינו קורא היטב את שמתנהל במפלגתו פנימה. נראה כי הוא שבוי בידי מעטים אשר משקלם הסגולי הנוטה לצד מקעקעי ציון (מסיבות חשש מתפירת תיקים נגדם על-ידי פרקליטות מדינה שמאלנית רדיקלית), רב ועולה על חובבי ציון בתוך מפלגתו שלו. גם כאן, כפי הקורה בכלל הציבור, חוסר-הנחת והזעם מצטברים והולכים באשר להתנהלותו המאופיינת בישיבה על הגדר.
זו בעיית ראש הממשלה כיום, הישיבה על הגדר. התנהלות זו להלכה שומרת על יציבות הקואליציה אך היא קצרת-טווח. נתניהו אינו נתפש כמנהיג ציבור, משום שפוסח הוא על הסעיפים. וראיית הציבור אותו כפוליטיקאי קטן בלבד, תתנקם בו בסופו של יום. חסרות בו הנחישות והחתירה למטרה אידיאולוגית נאותה, העונה לשאיפות הקונצנזוס הציבורי. פרגמטיזם הוא דבר נכון ונאות עבור פוליטיקאי, אך מגיע היום בו נחישות אידיאולוגית היא-היא שתרים פוליטיקאי בינוני ותציבו כמנהיג לעם. עד עתה נתניהו חסר זאת. הדיסוננס לרגע ב"נאום הקונגרס" של נתניהו רק מצביע ביתר-שאת למה הוא מסוגל וממה הוא נמנע ברגיל.
על-מנת לאזן התמונה, נתניהו מצליח מאוד כטכנוקרט-פרגמטיסט ואף הביא הישגים נאים ומשמעותיים לתושבי ישראל ולכלל מדינת ישראל, ואין להתעלם מכך. אלא שהוא מיצה את היתרונות הגלומים בהתנהלותו עד כה וכעת עליו להחליט באשר לכיוון אליו ישאף להבא. כמובן, "שב ואל תעשה" גם הוא מעשה אך סופו הידרדרות.
נתניהו חייב לגמור אומר בליבו אם הוא מייצג את בוחריו המהווים שלא במקרה גם את מרבית הציבור, תוך שמהווה ראש ממשלתם של כלל האזרחים; או שהוא מייצג חונטה זניחה אך צעקנית ומזניח את מרבית הציבור ומאווייו.
נתניהו חייב לשכנענו כי בעיתות לחץ ומצוקה לעם היושב בציון, ובייחוד בנושאי קיומו, יהיה הוא מוכן לשכב על הגדר עבור כולנו. לכן בחרנו בו. אנו מסכינים עם מנעמי השלטון המורעפים על נבחרינו, אך בתמורה אנו מצפים מהם כי ביום פקודה יתעלו ממנהגי היומיום ויפגינו נחישות וחתירה למטרה, זו המנהיגות. היה וישכנע, או אף ינהג כך, צפוי הוא לגזור קופונים שמנים ביום הבוחר. אנו כולנו נכיר לו טובה על כך וגם אם משנאי החינם בינינו יאררוהו בשל כך, הרי האיש הפשוט, זה המחזיק בפתק הקלפי, הוא הרי מלך הדמוקרטיה ולא עיתונאי זב חוטם הנשנק במי אפסיו.
ישיבתו של מר נתניהו על הגדר, פסיחתו השיטתית על הסעיפים - יגרמו בוודאות כי בסופו של יום גם יאכל מרורים וגם יגורש מן העיר. לאור יכולותיו, בוודאי איננו מאחלים לו זאת, נהפוך הוא.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
