נשברתי, אני נדרש לאמת בעניין המחאה

היה לי את זה בבטן כל החודש מאז "התחילה המהפכה" – ושתקתי. באמת שרציתי שאולי הפעם זה יצליח לעם הדפוק הזה. אבל פה ושם החלו טפטופים של עיתונאים ואחרים – לספר לנו מה שרבים מרגישים ויודעים. השתיקו אותם. גם אני שתקתי, ואפילו סיפרתי לכולם כמה טוב שהעם הזה התעורר.

אבל האמת שהציקה, פורצת כבר מהרבה חורים, מהרבה יודעי דבר, ואם לאחרים מותר לגלות את מה שבליבם, גם לי מותר. המחאה הזו לא קמה כי דפני ליף החליטה בוקר אחד להקים אוהל מחאה לצדק חברתי בשדרות רוטשילד. ראינו את הבחורה הצעירה הזו נעה בחוסר שקט על הבמה ליד שלמה ארצי: היא בכלל לא הבינה מה היא עושה שם.

לא סתם קמה שדרת אוהלים "פתאומית" באמצע תל אביב, ולא סתם זורם הכסף הרב הדורש להרים ערב כזה כמו הפגנת הרבע מיליון במוצ"ש, כמו את מיליון השלטים ועוד המון ציוד הזורם שם כמים (אני יודע בדיוק כמה קשה להרים מחאה, ואת הקושי הבלתי אפשרי לתרגמה להצלחה על-ידי חיבור התקשורת בצעדות). ענה לנו בטלוויזיה אחד המארגנים של הכנס לשאלה מהיכן כל הכסף?: "אנחנו מקבלים תרומות מכל מיני גופים... לא תמיד זה מגיע בזמן... ולכן אנחנו מממנים זמנית חלק מההוצאות". ברגע זה אני דומע עמוקות, ובין לבין עושה עווית בעיני הימנית, עם תוספת נגיעה ביד ליד העין ה"דומעת".

השאלה הנוקבת יותר היא: למה התקשורת נותנת חסות בלתי מוגבלת דווקא למחאה הזו?! כמה מחאות היו בעבר הרחוק והקרוב, שהתחילו עם טענות זהות וממוקדות לא פחות, ודעכו עוד טרם שמעו עליהן – כי עורכי מוקדי התקשורת בישראל פשוט התעלמו מהן?! המון. גם כאן אני יכול לספר לכם על מחאות נהדרות שקמו על-ידי מיטב הכוחות הלוחמים במדינה (באמת בהרבה נושאים, מקומות והזדמנויות לעשות מהפכות אמיתיות) – והציבור בכלל לא ידע כי קמו! זו גם הסיבה שהם נפלו! כי אי-אפשר לעשות שום דבר אמיתי במדינה הזו בלי גיבוי מוחלט מצד כמה פוצים היושבים על ברזי התקשורת בישראל! זה לא קרה – עד הפעם.

אני מצטרף לרבים שכבר הסירו מזמן את הכסות מעל מארגני ההפגנה ה"ספונטנית" הזו. באתי להביע בחילתי שמשהו מאוד לא שקוף קורה כאן הפעם. גורמים עם אינטרסים ברורים שמקבלים חסות של גורמים בעלי השפעה על התקשורת (ועימה) – עושים לנו הצגה בהסתמך על העובדה שאנחנו מטומטמים ללא תקנה. נכון. המחאה צודקת. אבל רק שיספרו לנו מדוע עלו כמה אוהלים בשדרות רוטשילד, ומי עמד מאחורי היוזמה הזו? שיספרו לנו מה הייתה המטרה? שיספרו לנו מדוע התקשורת עבדה שעות נוספות כדי לשמן את "גלגלי המהפכה" הזו. למה אחרים קודם לכן, בעיקר גברים – אם כי גם נשים (ויקי כנפו) - זכו למקלחות צוננות, וזה במקרה הטוב. במקרה הפשוט יותר, הם לא קיבלו מינימום חשיפה ונשרפו ברצונותיהם הטובים ככל שיהיו.

כעת החליטו בתקשורת שכל המהפכה הזו היא של הצעירים בלבד – ואני למשל (נעזוב את יהללך זר ולא פיך) ממש לא מורשה להיכנס, כאילו בסלקציה לפני מועדון לילה נגד אתיופים וכהנה לא רצויים.

למה כתבתי את הדברים? כי אני מאמין ביושר, בצדק ולדבר תמיד אמת. אם כל הסיפור הזה המתגלגל לפנינו הוא תולדה של קומבינה אחת גדולה (ותהיה הסיבה לגיטימית או לא) – אז ביבי המושחת יכול לשבת בשקט ולהירגע: שום סכנה לא נשקפת לכסאו. כי גם בנקודה קריטית כזו של השינוי החברתי הכל-כך נחוץ לנו, אסור לעשות בכאילו מהפכה, שרבים לא ממש מאמינים כי היא מתבצעת ביושר, ובאמת מתוך לבבות העם הזה. כי הסחף של האנשים לרחובות בא מלחץ תקשורתי אדיר, מתוספת בידור כמו שלמה ארצי (שכל הכבוד לו על השתתפותו), ומניצול מצוקות רבות כאילו לדרך של מציאת פתרון.

לדעתי (וכנראה שאינני בודד), שום דבר לא ייצא מכל העניין המחאתי הזה. שום דבר. יהיה רק יותר רע. כאן אני נכנס למוטו חיי: כל מי שאומר "יהיה טוב", מרגיז אותי. לדעתי (שאמרתי אותה בכל עת), עכשיו טוב, ויהיה... רק יותר רע. לא, אינני פסימי. כן, אני אופטימי חסר תקנה. עובדה: כתבתי כי זה איכפת לי. אבל... עיניי בראשי, ומשהו מתגלגל לו מאחורי פדחתי. בוקר טוב ישראל.