תאוות האומות להחרים את ישראל בוקעת מהאכזבה הגדולה שהנחילה המדינה היהודית לעולם כולו. העולם זועק להצלה ולקדושה ממ"ט שערי טומאה וטמטום הריק שכבש את העולם כולו. העולם מייחל לרוות הצמא לדבר ה' והמדינה צועקת: "כסוסי סוסיכם. אני חילונית דמוקרטית! מדינת כל האזרחים על-פי עקרונות השוויון והחופש. יבורך כל שונא ישראל אשר ידלל את סגולתי היהודית".
לאורך כל שנותיה התפארה בידה המושטת לשלום החוזרת ונקטעת כזנב הלטאה המקרטעת!
העונש אינו מאחר לבוא. ראש הממשלה מתרוצץ כמו
אבא אבן ערב ששת הימים להגן על ישראל מפני משפט העמים. ערביי הרצועה ואחריהם בני אפריקה מנצלים את הרצועה שהותרה. האויב בא נגד מי ששכח את סיני ופארן.
לכן הגיעה השעה לחשבון נפש נוקב ומעשי. המהלכים הקובעים בתולדות הציונות לא בחרו בהר אלא בשפלה. לא בקדושה אלא בחילון. לא בסגולה אלא בזכות הנורמליות. מלכתחילה הועידו את היהודי החדש להתנחל בלבבות העמים כמו אחרוני המשכילים: היה אדם בצאתך על-ידי קבלת משפט העמים והסרת הכיפה באוהליך. גוי ישראלי דובר עברית. חזון הגאולה של היהודי החופשי בארצו התגשם! כל יהודי שהזכיר לגוי החדש את עברו נידון להיצלב לשם
כבוד האדם וחירותו.
ואמנם יהודים חילוניים מדי ונאורים מדי שעניין הקדושה סר מהם במופגן הובילו את עיקר מהלך התחייה הלאומית ואילו היהודים הדתיים ברובם הפכו לעבדיהם מתוך פיתוח רעיוני של הצדקת עבודה זרה בשיתוף בגלל נמיכות רוחם, ענוותנותם וקוצר השגתם ונתנו הסכמתם בדיעבד לכל אשר יעשו מובילי העדר. לו רק יספקו להם הכרה בהמרתם ומשרה וכבוד היהודים החרדים ברובם פרשו מכלל ישראל ועשו שבת לעצמם! בחלקם עמדו על הדם!
הביטוי המחריד ביותר להכחשת הזהות היהודית הלאומית זו פרשת הר הבית שבו העבד הנקלה, הריבון המדומה, שלטונות ישראל לדורותיהם בחרו לשתף פעולה עם שונאי ישראל ולהעצימם כדי למחוק את שרידי המקדש ולזורקם למזבלת הקדרון במסווה שקר השלום."שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרווה את הצמאה".
תחת המקדש הסכימו לתוכנית האגן הקדוש כדי לטבול אחת ולתמיד בשכשוך מוחק הזהות.
פרשת ה"חפירות" בהר הבית היא חרפה הרבה יותר גדולה מכל הכחשת שואה של איזה גוי.
כאן, בארצנו, עם ישראל באמצעות רועיו הרעים רומס את ההיסטוריה של עצמו ואת תכלית ייעודו.
אל נלך כצאן לטבח הייתה הקריאה של אבא קובנר מפקד גטו וילנה מפני המגור והחרפה, ואילו אנו בחרנו להיות כצאן מרצון. אסור למגר את האויב. יש לשמר אותו למען השלום!
במשך שנים ארוכות נותנים שלטונות ישראל ידם באלף ואחת דרכים לסגת מחפירות חיינו ובראש ובראשונה באמצעות המלכת מערכת המשפט שבראשה הבג"ץ, שם רשעים ירקב! כשהם מגינים עליה בכינוי המתועב: שלטון החוק.
ארבעה בג"צים החורגים מכל סבירות לאומית נפסקו לאחרונה ואת האחד החמישי הצילה ביניש כשמנעה מחברתה פורקרצ'יה פסק ההתאזרחות האוטומטית של הערבים שמחוץ למדינה באמצעות חיתון.
הארבעה הם: בג"ץ דיראני, לפיו רשאי מחבל בכיר לתבוע פיצויים משל היו תובעים הנאשמים במשפטי נירנברג פיצויים. הם או צאצאיהם. השני: בג"ץ בכרי, לפיו מותר למחבל אמן לעוות את האמת בהפוכה, לטובת הנרטיב הרצוי, בכל שקר שיעלה בדעתו מתוך "ערך" חופש הדיבור. זאת בזמן שהוא פוגע נפשית בלוחמים שמסרו נפשם למען השופטים בירושלים והם העדים שנותרו מהתופת בחיים צופים בעיניי כלות כיצד הבג"ץ מזלזל בהם ובאלו שחרפו נפשם, ובשם ערכי השקר ממצב את גירסת הבמאי כאופציה של גירסת אמת. השלישי: בג"ץ החרבת מיגרון שנבנתה ברשות ובהסכמה ובעידוד השלטון שבגד בשולחיו ובשלוחיו, והרביעי בג"ץ האפליה הגזענית לטובת הבניה הערבית הבלתי חוקית הנקראת "לאפוליטית" לעומת הבניה היהודית ש"רק היא פוליטית".
לכן הרשות היהודית תעסוק בין השאר בגירוש מערכת המשפט מכסאה ותעמיד ארץ בדיני ישראל ומלכות ישראל כי רק מלך במשפט יעמיד ארץ.
כל תחום בחיינו הפך קודש לעבודת אויבנו. ביטחון, משפט, כלכלה , חינוך, חקלאות, תעשיה, אמנות תרבות וספורט. במשך עשרות שנים נמסרו אדמות ישראל לערבים.
בזדון, באלף ואחד תרגילים. מהכשרת בניה לא חוקית בעשרות אלפיה, כיבוש האדמות החקלאיות, גניבת עדרים, עידוד ילודה ערבית באמצעות ביטוח לאומי ועד הניסיון הנואל, שנכשל לזמן קצר להפרטת קרקעות הלאום לשם הטייקונים והסוחרים הערבים.
תורת הביטחון הכילה את הנחות השלום הבלתי נמנע כיעד ראשון במעלה, ולכן בכל החזיתות שרר רפיון, כמו היום לאורך הגבול המצרי והפקרת ציר פילדלפי על-ידי
אהוד ברק. התעלמות מהתראות ופתיחת צירים ובעיקר שיבוש הקודים הפנימיים. אסור להכריע מלחמה כי מימלא אין לה מטרה! צה"ל בפיקוד מרכז הפך לצבא למען ערבים ולתוקף יהודים.
שר הביטחון, כמו חבריו, עוסק בעדוד קליטת
עובדים זרים כמו אשת ראש הממשלה המנצלת רגשות באופן זול תוך עידוד כיבוש בני חם הפולשים מאפריקה לכלות את ערי ישראל. כל זה כנראה עומד להגמר!
לקראת אלול הבא, לפני שנת תשע"ב וכדי שלא תהיה השנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשעה באב, ר"ל ייאלץ הלאום היהודי להתנער כארי מרבצו ולשאוג ממעון קודשו ולאפיין את זהותו הלאומית ומרכיביה, ולשם כך קמה הרשות היהודית, היא כונסת הנכסים של העם היהודי.
במקום מערכת שלטונית הבאה לרוצץ גולגלות של נערים יהודים בחדווה, מה שהיא מכנה "שלטון החוק" קמים עתה יהודים ששארית המוח שבקדקודם והלב הפועם בקרבם ומוסר כליותיהם אינם מניחים להם לשתוק לנוכח חורבן ארצם ועולמם , והם קוראים לעם היהודי לדעת ייחודו וקדושתו וסגולתו ולפעול מתוכם ולמענם.
