הפיגוע באילת הינו פשיטת רגל מורכבת של הרבה תפיסות בישראל, ובראש ובראשונה הוכחה נוספת, כי אנחנו משלמים הרבה מדי על מערכת ביטחון כושלת ומסואבת, שאינה רוצה להגן על ריבונותנו ועל עצמאותנו.
כשהייתי טירון ב"גולני", אי-שם במאה הקודמת, הסביר לנו המ"פ (לימים - שר בישראל), שלא-יכול הוא אחיו הצעיר של לא-רוצה.
באמצע שנות השישים החל לפעול פת"ח, והמומחים בעיני עצמם לביטחון לגלגו, אך הייתה להם תשובה הולמת לתופעה. את המצב החמור הגדיר בהצלחה מדהימה לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הביטחון: "הפנקס פתוח והיד רושמת ...". ומאז היד רושמת ורושמת, ומדיניות הביטחון הישראלית כושלת בהתמדה בלוחמה בטרור, בביטחון השוטף וגם במלחמות ישראל. כנאמר, "אין תמורה לאגרה"; ובניסוח המדהים של
ירון לונדון בפי "הגשש החיוור": "ואין שום תוצאות לכל ההוצאות ..." (שיר הטלפון).
המודיעין התריע, והכוחות נערכו בשטח. כפי שכתב חיים נחמן ביאליק - "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט ..." (בְּעִיר הַהֲרֵגָה, תרס"ד 1904). ואבוי לעיניים שראו זאת.
וזה עוד בטרם התחיל הסתיו הערבי, שמאיימים בו עלינו כבר זמן רב.
שמעתי את השרים, שביקשו לחכות עד שייגמרו התחקירים הצבאיים. בעברית פשוטה - עד שייגמר הטיוח, ויועלמו הממצאים, כפי שהיה תמיד במקומותינו. לא יהיו תחקירים, ולא יילמדו לקחים. לכן, מערכת ביטחוננו כושלת ומסואבת, ואנחנו מממנים בהרבה דמים תרתי משמע את פירות הבאושים של כישלונותיה, לא מעתה.
רק לפני כחמש שנים הסתיימה טרגדיה ענקית, שממשלת הזדון קראה לה, בתמיכת התקשורת, "מלחמת לבנון השנייה" - כאילו הסתיימו מלחמותינו בלבנון בשנת 2006, וכאילו התחילו ביוני 1982. וכשנה אחר כך היה מבוא לטרגדיה נוספת, הידוע אצלנו כ"
עופרת יצוקה". בין לבין, לפני ואחרי ממשיכים ראשי מערכת הביטחון לנפק לנו כישלונות, ולעוטפם - בסיוע התקשורת - בצלופנים ובניירות מרשרשים. ואין מזה כל ביטחון לישראל.
מיד אחרי הפיגוע נזכרו חכמי מערכת ביטחוננו לחסל את בכירי הארגון, שביצע את הפיגוע. אפילו בחלם היו מוקיעים אותם ומרחיקים אותם מן העיר. למה לחכות עד שהסוסים יברחו מהאורווה?!
עד לפני כמה שנים הם נהגו לירות לים, או לשטחים ריקים, כדי לעשות רושם בישראל, שיש תגובה.
אם הייתה כוננות לפיגוע במתאר, שכולם מכירים אחרי יום חמישי - למה לא נחסם כביש 12, היורד לאילת?! גם חבריהם של נכדיי בגנון כבר יודעים, שצריך לעשות זאת, והם אינם גובים שכר עתק על לא-עוול בכפם.
אם זה מה שקורה כשמערכת ביטחוננו בכוננות ולאור היום איני רוצה להעלות על הדעת מה היה קורה לולא הותרעה. האם שוב חגגו הכישלונרים, כדי לא לפגוע בתיירות?!
ומה עם ערימת הברזלים, הנקראת "כיפת ברזל"?! למה בכוננות לא נפרסו סוללותיה, כדי למנוע ירי על אשדוד ועל בנותיה?
"כיפת ברזל" הנה ערימת ברזלים חסרי תועלת עם סוללה אדירה של יחסי ציבור וקצת שיווק למוצרים בלתי-נחוצים של רפא"ל. היא פותחה בעלות גבוהה אחרי שנים של גרירת רגליים, ואין ביכולתה לפתור את הבעיה, ואינה מתכוונת לפתור את הבעיה, אלא לסתום את הפיות - במקביל לתוספת חדר (ביטחון) לכל בית-אב באזור חוטף עזה על חשבוננו.
כמו הרבה ערימות גרוטאות כמותה, שילמנו הון תועפות בדמים ובדם על "כיפת ברזל", וקיבלנו יחסי ציבור ללא-כלום ויכולת לשווק ברזלים בעולם השלישי בלבד - במקום הגנה על יישובי ישראל.
דוגמה מדהימה לחוסר הרצינות של ניהול ביטחון מדינת ישראל. השאר - רק שטויות, הבלים ואדים חמים.
מערכת הביטחון החליטה להפקיר את תושבי המדינה, ולוותר על ריבונותנו בדרום. זה נעשה בתמיכת התושבים, שקיבלו דמי-לא-יחרץ ואתנן יפה תמורת שתיקתם. תגובותיה על הפיגוע מגושמות - כמסורתה כבר כחמישים שנה - לא-יעילות, צפויות לחלוטין, ונועדו רק לעשות רושם על אזרחי ישראל (ושוב אשתמש בזיכרוני מלפני כחמישים שנה, כש"גולני" והצנחנים נשלחו לפוצץ בתים, בארות ומשאבות בירדן ובלבנון - בתגובה לתקיפות פת"ח. הקריקטוריסט המעולה דוש צייר אז בית מפוצץ, שתמרת-עשן עולה ממנו, והופכת במחי מכחולו ליד המטילה פתק לקלפי).
ושאלת תם: האם יכולות המשפחות השכולות לתבוע את שר ביטחוננו ואת רמטכ"לנו המופלאים בגין ההפקרות, שאפשרה למחבלים להרוג את יקיריהם באור יום?
