ביחסיה עם טורקיה של
ארדואן הגיעה ישראל לנקודת האל-חזור. הקרע בין שתי המדינות לא ניתן עוד לאיחוי, לפחות לא בתקופת שלטונו. הוא אפילו עלול להחמיר, אם אומנם יממש השליט הטורקי את איומו ללוות כל משט עתידי לעזה בספינות הצי שלו. במצב שכזה יתפרש האיום, בהכרח, כהכרזת מלחמה גלויה.
מלבד איבתו התהומית לישראל, ארדואן הוא, במפורש, מגלומן. כזה שמוכן ללכת עם הראש בקיר כדי להגשים את חלומו הישן משכבר הימים: להפוך לשליטה הדומיננטי והכל-יכול של האיזור. הגיעה לכן העת לשים קץ לאשליות. למדינאי האיסלאמי, הדתי-קיצוני, אין שום אינטרס ליישר, אי פעם, את ההדורים עם ישראל. אחרי ככלות הכל יש לו מחוייבות עמוקה לעולם הערבי בכלל ולאיסלאם הקיצוני בפרט. מחייבות זו רק מרחיקה אותו יותר ויותר מכל מגע שהוא עם ישראל, שהייתה עד לא מכבר בעלת-בריתו הצבאית.
נקודת האל-חזור
ארדואן כבר הוכיח בדבריו שאין שום דרך חזרה. לא פיצויים על המשט הטורקי וגם לא התנצלות כלשהי לא יזיזו את ארדואן מעמדתו הקשוחה והנחרצת. בנקודת האל-חזור, שאליה כבר הדרדרו היחסים לשפל, לא ניתן עוד להסב את הגלגל אחורה. אפשר, אומנם, להתווכח על מה שגרם לעכירת היחסים ההדדים בין שתי המדינות ומיהו זה שצריך, באמת, לשאת באחריותה. אלא שגם זה יהיה לא יותר מויכוח-סרק. אף בעובדה שישראל זקוקה לטורקיה - מדינה המצויה במוקד איזורי-אסטרטגי - יותר משזו זקוקה לישראל, אין כדי לשנות את המהלך.
אין זה סוד כי טורקיה של ארדואן חוברת כיום לכל אותם אלמנטים קיצוניים המעוניינים במחיקתה של ישראל מעל פני המפה. שנוא-נפשו של השליט הטורקי איננו רק השלטון הישראלי, גם אם הוא משתדל להעמיד פנים שאלה הם פני הדברים. האמת היא שארדואן בוחל גם בישראלים עצמם. נוסף לכל הצרות הוא אף נוטר, בסתר-ליבו, איבה ליהודי-ארצו, ורק אלוהים יודע מה עוד צפוי להם בעתיד. כל ניסיון לרכך את עמדתו הקיצונית רק יעלה, לכן, בתוהו.
ארדואן גם אינו זקוק לתיירות מישראל - אגדה שמשום מה עדיין מהלכת בארץ. כמדינה תיירותית מובהקת, מהמובילות בעולם, משופעת טורקיה בתיירות ענפה, ורק הגרמנים בהמוניהם, הנוהרים לארצו כל עיתות השנה, ממלאים את המכסה המבוקשת שלה. על כן היא בזה לחרם הישראלי העכשווי עליה. לישראל לא נותר אלא לחרוק שיניים ולייחל לחילופי-שלטון בטורקיה. לרוע המזל אלה אינם נראים באופק, כי כוחו של ארדואן בארצו הוא ממש אבסולוטי, וזאת בשל תרומתו האדירה לכלכלת ארצו.
