אף שהוא קרוי "ספארי" - רחוק המרכז הזואולוגי של רמת-גן מלהצדיק את שמו. "ספארי", אחרי ככלות הכל, שאול מן השפה הסווהילית המדוברת באפריקה, ופירושו אינו אלא "מסע בין בעלי-חיים". אלא שלמרות השם היומרני שניתן לו בארץ - אין בינו לבין ספארי מקובל בעולם בכלל ובאפריקה בפרט ולא כלום. אבל בל נקדים את המאוחר למוקדם.
לזכותו של המרכז הזואולוגי הישראלי נזקפת, אומנם, העובדה שהוא מכיל את האוסף הגדול והמרשים ביותר של בעלי-חיים במזרח התיכון. יש לו, אפילו, ייחוד משלו, תודות לעדרים הגדולים הרובצים במרחבי השטח שלו. אפשר לפגוש בו לא פחות מ-1,600 בעלי-חיים מכל קצווי תבל - ביניהם 68 מיני יונקים, 130 מיני עופות ו-25 מיני זוחלים. בין היתר משמש המרכז כמאגר-רבייה לבעלי-חיים בסכנת-הכחדה, ואף שותף לפרויקטים של מחקר להשבתם אל סביבתם הטבעית.
אופציות קשות
עד כאן שאפו למרכז הזואולוגי הישראלי, כל עוד אין מתייחסים אליו כספארי לשמו. כי בגן החיות, הממוקם במרכזו, לא מורשים מבקריו-על-שתיים לנוע בשטח רב הממדים במכוניותיהם הפרטיות, זולת קטע קטן שמחוץ לכניסה הרשמית אליו, שבו מצויות, בסך-הכל, מספר זברות ובנות-יענה. שלא בדומה למרכזי ספארי אחרים בעולם, ובמיוחד של אלה שבאפריקה, נמנע מהמבקרים לתור בשטחו הגדול של המרכז הישראלי אחר בעלי החיים השונים מחלונותיהן הסגורים של מכוניותיהם. עם זאת ניתנת להם האופציה לשכור מכונית חשמלית, בהוצאה לא מבוטלת למשפחה ממוצעת, או לכתת את רגליהם לאורך קילומטרים מייגעים בשמש קופחת, כפי שמרביתם בוחרים לעשות מטעמי חיסכון. כל זה בנוסף לדמי-כניסה, בסך 57 שקל, הנגבים מכל מבקר מגיל שנתיים.
את המרכז הזואולוגי, המתיימר להיות ספארי ישראלי, פקדנו, חמש נפשות (שלושה מבוגרים ושני ילדים), במרוצת חג הסוכות. הכניסה אליו הייתה כרוכה במסע-תלאות מפרך, שנע לאיטו כמחצית השעה, בקצב הצב, עד להגעה לנקודת התשלום, מה שכבר הספיק להוציא את הטף, חסר הסבלנות, מן הכלים.
סיוט מתמשך
בכניסה למרכז דוממנו את רכבנו ופתחנו במסע רגלי לאורך קילומטרים בשמש קופחת. לשווא תרנו אחר שלטים מכוונים אל אותם בעלי-חיים שבהם ביקשנו לצפות. אלה לא היו בנמצא וכך פיספסנו, למשל, את האריות, שהזאטוטים כה נכספו לראות.
בתום שעתיים של שהייה בגן הגענו, כל עוד נפשנו בנו, עייפים ורצוצים, אל הקיוסק היחיד כדי להרוות את צימאונם של הקטנים, אבל מהר מאוד נאלצנו לוותר על הרעיון בשל ים האנשים שצבא על פתחו. לא נותר לנו אלא לצאת מן המבוך הגדול, אבל, לדאבוננו, לא מצאו שלט שיורה על היציאה מן המרכז הזואולוגי.
כל זה היה כאין וכאפס לעומת מסע התלאות שציפה לנו ביציאה עצמה. במשך שעה תמימה נעה מכוניתנו, בקצב הצב ובבלגן-אימים, לאורך דרך-לא-דרך, חולית ללא סוף, ושוב ללא תמרור מנחה ליציאה אל הכביש הראשי. כתוצאה מכך נעו אלפי מכוניות, כשהן דבוקות אחת לרעותה וכשאחדות מהן אף מתנגשות ביניהן בשל נהגים חסרי סבלנות שאצה להם הדרך. אנחת-רווחה הצלחנו לפלוט רק כאשר עלה בידינו לצאת מגן החיות הלא-אנושי הזה...
