השבוע התפרסמו בעיתונות ידיעות על כוונת מפעל מגבות ערד להפסיק את פעילותו בישראל בעקבות ההמלצות להוריד את המכס בשיעור 12% על מוצרי הטקסטיל בישראל. מפעל מגבות ערד ידוע בסחורתו האיכותית, הסדרתית והיציבה לאורך זמן ונראה שמקבלי ההחלטות חייבים לשקול פעם נוספת את ההמלצה בנושא.

מגבות ערד, מעבר להיותו שם נרדף לאיכות, הוא גם שם נרדף לציונות במלוא מובן המילה, בכל הקשור להשקעת הבעלים שהביאו את הונם מחו"ל והשקיעו אותו בארץ. מי ייתן שמפעל זה ימשיך ויספק לנו את סחורתו (גילוי נאות: המחבר אינו קשור ואינו מכיר באופן אישי את הבעלים).

המגבת נמצאת בכל בית בעולם. היא הפריט הנמכר ביותר במחלקת טקסטיל הבית בכל מחלקה ובכל רשת ברחבי העולם, ובכל זאת היא הצעירה ביותר מבין שאר חבריה - השטיח, המצעים, השמיכה והווילון.

איך נולדה המגבת ומי המציא אותה?

המגבת היא מסוג המוצרים הכל-כך ברורים ומובנים, שאנו לא מרבים לחשוב איך הם באו לעולם. מסתבר שהשטיח נולד אלפי שנים לפני המגבת! בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו עדויות לקיומם של אריגים, שטיחים ופיסות בד מתקופות קדומות, אך לא נמצאו כלל עדויות למגבות. השאלה הראשונה שעולה היא, אז איך הם עשו זאת? ומה היו מנהגי ההיגיינה באותם ימים?

העדויות הראשונות לקיומן של מגבות מגיעות אלינו מטורקיה של המאה ה-15, וזה קשור גם לתרבות המרחצאות והחמאם. העיר בורסה שבטורקיה נחשבת למקום הולדתה של המגבת בצורתה המודרנית. עד אז ארגו בנולים פיסות בד (שתי וערב). המצאתם של הטורקים נלקחה מעולם השטיחים, בכך שהם השאירו לולאה על גבי המרקם, באופן שהגדיל משמעותית את שטח הפנים ואת הספיגה (בדומה למבנה הריאות או מערכת העיכול בגוף האדם. שטח הפנים של נדיות הריאות מגיע לכ-90-70 מ"ר). בעבודה ידנית זו יכלו לייצר 3-2 מגבות ליום, אולם רק עם כניסתה של המהפכה התעשייתית, החל במחצית המאה ה-18, השתכללו האמצעים והמגבת ה"ידנית" שהייתה מצרך נדיר הפכה להיות פריט המוני ונדרש.

מגבות הלולאה (terry) הפכו במהרה ללהיט בכל העולם. בתחילה יצרו אותן בגלילים והמכירה הייתה על-פי מטר, ורק לאחר מכן עברו לגדלים המקובלים כיום. המגבת עברה מספר שיפורים, אך תמיד על בסיס אותו רעיון של מקסימום ספיגה. שיפורים כמו הגדלת מספר החוטים בסיב, סיבוב הלולאה, הוספת סיבים משפרי ספיגה וחוזק.

הידעתם?

• עד להופעת המגבת בצורתה הנוכחית נהגו תושבי הערים לרחוץ בעיקר עם קנקן מעל לקערה או בגיגית, ולייבש, במקרה הטוב, בפיסת בד.

• במאה ה-18 נהגו להשתמש במגבת פשתן קטנה בעיקר לניקוי כלי התה מחרסינה ולשמירה על החום של קנקן התה. המגבת כונתה אז "מגבת התה".

• מגבות מייצרים היום משלל חומרים, בהם כותנה, פשתן, במבוק, משי וחומרים סינטטיים המשולבים בתוך הסיבים.

• בתהליך הייצור בשלב קדם צבע, "מלבינים" את כל המגבות ורק לאחר מכן צובעים אותן, לכן המגבות הצבועות יקרות מהלבנות, וככל שצבען כהה יותר כך עולה מחירן.

טיפ קטן

רוצים "טיפ" לבחינת כושר הספיגה של המגבת שלכם? לוקחים חצי כוס מים וטובלים קצה של מגבת. נותנים לה "לשתות קצת" ומוציאים. אם היא יודעת לאחוז את המים למעט מספר טיפות קטן, הרי לכם מגבת משובחת; ואם היא משאירה שובל מים, אתם את התשובה קיבלתם.

גם הדברים הפשוטים אינם מובנים מאליהם ובקצב השכלולים בעולמנו, מי יודע אם המצאה זו תשרוד...