השופטים המענים

תארו לעצמכם שהיה מתגלה ששופט נתן סטירה לנאשם. המדינה הייתה רועשת והשופט היה מודח. עכשיו תארו לעצמכם שהיה מתגלה ששופט נתן סטירה לנאשם מדי בוקר במשך חצי שנה. המילה "סערה" לא מתקרבת להתחיל לתאר את מה שהיה מתחולל. אז יש לי הודעה בשבילכם: לא מעט שופטים עושים זאת בצורה קבועה.

נכון, לא מדובר בתקיפה פיזית, אך מדובר במשהו הרבה יותר גרוע: התעללות נפשית. או במה שחז"ל כינו "עינוי דין" - ולא לחינם השתמשו במילה הקשה "עינוי". ואני לא מדבר על הסחבת בניהול המשפטים, אלא בזמן הרב החולף בין סיומם של הדיונים לבין מתן פסק הדין ובמידת הצורך גם גזר הדין.

כבר ציינו כאן, שגזר דינה של ענת קם ניתן תשעה חודשים לאחר הרשעתה - פרק זמן ארוך ביותר, שאין למצוא לו שום הסבר מתקבל על הדעת (ובית המשפט גם לא טרח להסבירו; השופטים נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן-יוסף כנראה חושבים שהתנהגותם הייתה תקינה, או שאין הם חייבים דין וחשבון לציבור השולח אותם ומשלם את שכרם). ממש באותה שעה, באגף השני של היכל המשפט בתל אביב, נגזר דינו של החוקר הפרטי רפי פרידן בפרשה קטנה של האזנות סתר. השופט דניאל בארי פרסם את החלטתו שמונה חודשים לאחר שפרידן הודה בהאשמות.

שר המשפטים, יעקב נאמן, אמר לאחרונה ובצדק רב, כי הרוב המכריע של שופטי ישראל (ואולי כולם) עוברים על החוק מדי יום, משום שהם מפרסמים פסקי דין יותר מ-30 יום לאחר הגשת הסיכומים. מעבר לחומרה היתרה בה יש לראות מצב בו שופטים מפרים את ביודעין ובדרך קבע את החוק, ואחר כך שולחים לכלא מי שעושים בדיוק את אותו הדבר, הדבר מצביע על חוסר האנושיות שלהם כפרטים ושל המערכת כולה. לא צריך להיות נאשם, סניגור או פסיכולוג כדי לדמיין את ייסורי הנפש שעובר אדם - שהוא בחזקת חף מפשע! - במשך חודשים של המתנה מייסרת להכרעה בגורלו. ואם למרות זאת השופטים מושכים ומושכים ומושכים את מתן פסקי הדין וגזרי הדין - הם פשוט לא בני אדם.

אכן, יש כל מיני נסיבות מקלות ובראשן העומס. אך כל אלו, כאמור, רק נסיבות מקלות. אולי יש בהן כדי להצדיק את ההימנעות מהדחת שופט המוסר פסק דין חודשים רבים אחרי שמיעת הסיכומים, אך לבטח אין בהן כדי להצדיק מעשה זה. וחוץ מזה, וזה אולי העיקר, יש שופטים המוכיחים שאפשר אחרת. גלעד נויטל מפרסם את פסק הדין במשפט וינרוט-ויטה כחודש לאחר סיום הסיכומים. דוד רוזן הרשיע את דודו ואנונו שבועות אחדים לאחר תום הדיונים וגזר את עונשו כעבור שבוע נוסף.

המסקנה: עינוי הדין הזה אינו גזירת גורל. הוא קודם כל ואחרית כל, תוצאה של ניהול לקוי ברמת המקרו וחוסר התחשבות ברמת המיקרו. הוא עומד בניגוד למוסר האנושי הבסיסי ביותר, וגם בניגוד מוחלט למורשת היהודית ולהלכה. הוא הגורם מספר אחת לאובדן האמון של הציבור במערכת המשפט ולפנייה לא רק לבוררים ולמגשרים, אלא גם לפושעים המהווים לכל הפחות תחליף יעיל למערכת מסורבלת ומקרטעת.

יהיה מי שיהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון - משימתו הראשונה במעלה היא לנער את המערכת מן היסוד ולהביא לכך שתתן מענה צודק בתוך זמן סביר. מענה שניתן בחלוף חודשים ארוכים, ובמיוחד כאשר מדובר בהליך פלילי הקובע את גורלו של אדם, מאבד לא רק ממשמעותו המעשית; הוא חסר צדק וחותר תחת יסודות קיומו של המשפט.