|
|
משה קצב. ידעו ושתקו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ברגע אחד, אט-אט, החלו מסביבכם אנשים להתלחש על סיפורים, עניינים שקורים. הקשבתם... ואמרתם "תפסיק... אתה רק מקנא". | |
|
|
|
|
עכשיו, כשהנושא סגור, חלוט ומוחלט, והנשיא השמיני יילך (כנראה, אם לא יתרבו מושחתי הציבור) לבית הסוהר, בואו כולכם לקדמת הבמה, אל תסתתרו והסתכלו לעצמכם בעיניים, או במראה. כולכם, העיתונאים שהייתם במילייה (milieu) של המכובדים והעשירים, שהתחככתם בסלבס ובחשובים, מה יש לכם לומר? איפה הייתם כל השנים בהן הוא - זמם ועשה, ואתם - מילאתם פיכם מים?
אני מתכוון לכל אלה שמחאו כפיים לאותו בחור מהמעברה שהיה ראש המועצה הצעיר ביותר, ועוד מעדות המזרח, וברגע אחד, אט-אט, החלו מסביבכם אנשים להתלחש על סיפורים, עניינים שקורים. הקשבתם... ואמרתם "תפסיק... אתה רק מקנא". ואחר-כך הזמנתם את עצמכם לחוגיו של חבר הכנסת החייכן, השר הצעיר ביותר, כן, זה מעדות המזרח, המוכשר, ולא הייתם בטוחים אם הוא באמת מוכשר, או רק מוכשר בחיבוקים ובדברים האחרים, אתם ידעתם, הרי סיפרו לכם בכל פעם מעשה אחר. אבל למי זה היה איכפת? בטח לא לכם, כי רציתם את קרבתו, קיוויתם שאולי משהו ייפול מפנכתו ותזכו בו! לא חשבתם לרגע שהציבור צריך לדעת על אודות אותם רמזים, סיפורים לא פתורים, שסובבים - ולא מפסיקים לסבוב - את האיש ההוא, החייכן, התקיף, היהיר, האנס.
שתיקת הח"כים
אני שם עצמי לפה לרבים מהאוכלוסיה, ומאשים בגדול את חברי הכנסת בכל זה. הו, כן, הם ידעו יותר מכם, בוודאי. בישיבות של ועדות הכנסת, המליאה או המפלגה, כולם דיברו על כך. הדברים דלפו מלשכות השרים, דרך המזכירות, או בשיחות הנהגים כששוחחו ביניהם כאשר המתינו לשריהם שיצאו מישיבות הממשלה או המפלגה. ואחר-כך טפטפו להם רמזים עסיסיים יותר או פחות ברגע של קלות דעת, על ה"גבר" מקרית מלאכי. וגם הם, נציגי (באמת?) העם, קינאו והתביישו לדבר על כך כי, מסכנים, הם לא היו כאלה "גברים".
ויש להזכיר לכולם את התפקיד המחליא ששימשו אנשי מפלגת "התאחדות הספרדים שומרי תורה" (אוי להם ואוי לתורתם): אצלם האישה היא חפץ, היא זאת שהולכת מאחורי הגבר ולא איתו, זאת שמנודה הן בעת נידתה והן כל השנה, שהרי היא מקור הטומאה, החטא, ולה אין כלל זכויות אדם. אם המפלגה הזאת, ובראשה ח"כ ה"טולרנטי" (הסבלני והרחום כלפי כולם - חה חה) זאב, יכולה הייתה, היינו חוזרים היום לתרבות אירן האייתולית. גם שם לנשים אין זכויות עצמיות, ואנשים דתיים שכמותם אינם נענשים קבל עם ועדה; מעטי מעט ננזפים בחדרי חדרים, אנשים "חשובים" כקצב חותמים על עסקת טיעון ובמחילה מיידית. לא ברור לי איזו יד נעלמה לקתה את מחשבותיו של קצב שיכול היה לזכות בעסקה כזאת גם במקומותינו. אנשי מפלגה זאת ואחרים, חשוכים, אטומים ונהנתנים הם האנשים שהעלו את קצב לכיסאו הרם מעם גם כשידעו את עלילותיו. ועדיין אתם העיתונאים שתקתם!
וכך כולם דבקו סביב אותו אדם נלוז ונקלה, אנס ושקרן סדרתי, וליקקו את פנכתו.
תשובת העיתונאים
אז למה אני מעלה טענות אלה? כי אתם, העיתונאים, לא מילאתם את תפקידכם באמונה, שתקתם והוניתם חלק גדול מעם ישראל. אכן, על עניין הפצצת מערכת הגרעין האירנית נראה לכם שראוי ואף חובה לצייץ, אך על עוול גדול שנעשה לאנשים, על שבר ענק במוסר והחוק בישראל "אין עניין לציבור" לדעתכם. ואולי רציתם לומר שדברים כאלה היו לחם חוקם של נבחרי העם מאז ומעולם ואין מה לחדש? אז תאמרו זאת, עכשיו, בזמן אמיתי, לא בעוד 30 שנה כפי שנעשה עם "סודות מדינה".
עיתונאי ישראל, עליכם "לקרוע קריעה ולשבת נקיים", במיוחד העיתונאים הדתיים, ולתקן דרככם. אם יש לכם תפקיד, ואכן הוא חשוב, הרי הוא זה להסיר את הלוט מעל פני אנשים דוגמת קצב ומרדכי, דוגמת הירשזון ובניזרי, דרעי או לוי. וחובה לעשות זאת בזמן אמת, מיד, עוד היום!
