הביקור ה"היסטורי" של
מלך ירדן אצל "נשיא" הרשות הפלשתינית ברמאללה מטרתו - לדעת פרשנים - להניא את מחמוד עבאס מכוונתו להתחבר לחמאס (ולהדיח את סלאם פיאד, הנחשב לבובה אמריקנית, ממשרת "ראש ממשלה"). תחת זאת אמור המלך לשכנע את "הנשיא" להיכנס למו"מ עם ישראל כאות לנאמנותו למחנה האנטי-אירני. על-פי השערה זו, יש חשש לחידוש השיחות וביחד עימהן לגורל מפעל ההתנחלות. אולם, מי שכרגיל מפיג חששות כאלה הם הערבים בעצמם - ולהלן דוגמה.
טענה מרכזית נגד שליטה ישראלית על ערביי יש"ע היא אי-יכולתה של מדינת ישראל להעניק להם - ובמיוחד לפליטים - אזרחות וזכות בחירה. והנה, לעבדאללה, "שגריר " רמאללה בלבנון, אותו ראיינה הכתבת אני סלמרוד ("דיילי סטאר", 15.9.11), יש חדשות בשבילנו: "הפליטים זהותם פלשתינית", אמר, "אך הם לא יהיו אוטומטית אזרחים". תחילה הזכיר את הפליטים שבארצות ערב, אבל - הפתעה! הפתעה! - "אפילו פליטים פלשתינים שחיים בתוך המדינה הפלשתינית הם עדיין פליטים. הם לא ייחשבו כאזרחים. מדינת פלשתין 'בשום אופן' לא תנפיק פספורטים פלשתינים לפליטים."
וכך מנמק "השגריר", המייצג במדויק את עמדת אש"ף, פת"ת והרש"פ, את שלילת האזרחות (וזכות ההצבעה!) ממאות אלפי הפליטים (רק ברצועה, המונה כ-1,3 מיליון נפש, 60% נחשבים "פליטים"!): "הממלכתיות הפלשתינית לעולם לא תפגע בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינים".
שיבה לאן? אל תוך הקו הירוק, כמובן! ומוסיף "השגריר" ומסביר: "המדינה הפלשתינית היא בגבולות 67', אך הפליטים הם מכל חלקי פלשתין. כשתהיה לנו מדינה חברה באו"מ,
זה לא יהיה סוף הסכסוך. זו רק מסגרת חדשה שתשנה את כללי המשחק".
יש היגיון בשיגעון: עצם הענקת האזרחות וזכות ההצבעה שמה קץ למעמד הפליטות וכך נשלל מן הערבים נשקם החד ביותר נגד ישראל, עליו לא יוותרו אפילו בעבור המעמד של מדינה, שבעצם גם הוא מעניין אותם רק כמכשיר משוכלל יותר להכחדת ישראל. ובהתאם לכך מוסיף עבדאללה ואומר:
"אש"ף יישאר אחראי לפליטים, ואונר"א תמשיך בעבודתה כרגיל". בעברית פשוטה - גם אחרי שישראל תיסוג לקו הירוק, תחריב מאות יישובים, תחלק את ירושלים ותהפוך מאות אלפים מאזרחיה לפליטים - "בעיית הפליטים הערבים" לא תיפתר. הם יישארו בתוך מחנותיהם חסרי אזרחות ונטולי זכות בחירה, אגרוף קפוץ, פגיון שלוף, מול ישראל. ארגון הטרור אש"ף יילחם בשמם, אך הפעם בגיבוי של מדינה ריבונית . איך אמר "השגריר"? "מסגרת חדשה, כללי משחק חדשים", אבל המשחק הוא המשחק הישן!
להפריך עוד מנטרה של השמאל
אל "חור" אחר בקונספציה של "שתי מדינות" מפנה אותנו דורי גולד במאמר ב-"וויקלי סטנדרד" (20 ביוני 2011 ), תחת הכותרת "החלפת אדמות וקווי 67'". כבר התרגלנו, שכל אימת שמזכירים את גבולות 67', מוסיפים את הסיומת "עם חילופי שטחים". פירוש הדבר, שהפלשתינים חייבים לקבל בכל מקרה שטח בגודל קווי 67' בדיוק, ולכן אם חפצה ישראל להשאיר בידיה משהו מיו"ש, היא חייבת לפצות את הערבים בקרקע בגודל זהה מתוך מדינת הקו הירוק.
וכאן מקשה דורי גולד: היכן זה כתוב? לא בהחלטה 242 של מועצת הביטחון, שהינה נקודת המוצא לכל המשאים והמתנים כולם. כאן נדרשת ישראל לסגת לגבולות בטוחים וברי-הגנה, כלומר - לא מן השטח כולו, ובכל זאת אין זכר לפיצוי בקרקע שיינתן למישהו (אמרנו "מישהו", מפני שהפלשתינים אינם נזכרים כלל ב-242). גם ב"מפת הדרכים" ובמכתב המפורסם של בוש לשרון מיום 14.4.04 בעניין "גושי ההתנחלויות" אין זכר לחילופי שטחים.
הרעיון צץ בשיחות פרטיות, כמו זו שהניבה את הנייר של ביילין-אבו מאזן מ-1995 (שאבו מאזן התכחש לו ב-1999). גם קלינטון העלה את הרעיון בדיוני קמפ דייוויד ביולי 2000, אך דורי גולד מצטט את שלמה בן עמי, אז שר החוץ (
הארץ 14.9.01), שהודה: "אינני בטוח שכל הרעיון של החלפת אדמות ניתן לביצוע". וגם קלינטון כתב - "אלה רעיונות שלי, וכשאני עוזב את משרתי הם יורדים מן השולחן והולכים אתי".
אהוד אולמרט שב אל רעיון העוועים הזה ב-2008, אבל אבו מאזן לא היה מוכן שישראל תשאיר בידיה יותר מאשר 1.9% משטח יו"ש והפרופסור גדעון ביגר הזהיר בהארץ (29.5.11), שמעבר לשטח השווה ל-2.5% משטח יו"ש אין, פשוט אין, שטחים בתוך הקו הירוק שאינם חיוניים לישראל מבחינה אזרחית או צבאית.
על כך מתווספת דרישתה של רמאללה לשטחים שיהיו לא רק שווי-גודל, כי אם גם שווי-ערך. ועכשיו - צא וחשב, כמה דונמים בנגב שווה דונם ברמת אשכול בירושלים, למשל: 1,000 דונם? 10.000?
דורי גולד מסכם: "מתברר, שרעיון החלפת אדמות אינו ניתן לביצוע".
ואנחנו נסכם ונאמר, ש"הכבדת הלב" הערבית היא מתנה משמיים. היא מעניקה ליהודים פסק זמן יקר, שאם ינצלו אותו במלואו לבנייה ולהתרחבות, יצליחו להפריך עוד מנטרה של השמאל - שהזמן כביכול פועל נגד היהודים. 600.000 יהודי יו"ש וירושלים ההיסטורית מהווים כבר היום כשליש מאוכלוסיית השטח שהיה כבוש בידי ירדן. עוד טיפת התעקשות מן הצד הערבי, והשליש יהיה לחצי.
תהליך שבותנו לנחלת אבותיו יהיה בלתי הפיך.
