תחי הצנזורה

לא פעם אנו קוראים או שומעים על התבטאויות שונות מפי זמרים, שחקנים או אנשי ציבור כאלו ואחרים בנושאים שבהם אינם צריכים להתערב.

דעתו הפוליטית למשל של זמר או שחקן אינה צריכה להיות בעלת משמעות גדולה יותר מאשר דעתו של איש פשוט הנבחר באקראי ברחוב, כי קול יפה או כשרון-משחק אינם מעידים על דעות נעלות יותר. בעלי תשובה, ואני בתוכם, לא צריכים להיעלב כאשר אמן אותו העריצו ושהיה חלק מחוויות הילדות שלהם, מתבטא נגד דתיים או חרדים ואין ספק שלאנשי עדות המזרח גם קשה לקרוא בעיתונות או לשמוע ברדיו ובטלוויזיה את דעתו של אמן, שאותו העריצו, נגד תרבותם.

מה מרוויחים אותם האמנים שמלכלכים אחד על השני ויודעים שהתגובה הנגדית בוא תבוא? מה מרוויחים אותם האמנים מכך שהם פוגעים בחלק ניכר ממעריציהם? מה שווה כל החינוך בבית הספר לסבלנות ולסובלנות (אם בכלל יש חינוך כזה) אם בכירי התרבות אינם מהווים דוגמה אישית? מדוע בכלל צריכים לשמוע את דעתם של האמנים, גם אם דעותיהם לגיטימיות ביותר?

עוד לא הוחלט כיצד יתייחס החוק החדש לטוקבקיסטים, פשוטי העם. האם יהיה ניתן לאדם הנפגע מתגובה כזו או אחרת הזכות לדרוש מהאתר באינטרנט לחשוף את אותו טוקבקיסט סורר ולהעמידו לדין? ימים יגידו.

לפי דעתי, חובת השמירה על הלשון מחייבת את התקשורת ולא את האדם הפשוט. הטוקבקיסט המצוי לא תמיד אדם שקול ואינטליגנט וכנגד, גם האמנים השונים, המתראיינים בתקשורת, בין בעלי הבינה שבהם ובין החסרים אותה, לא תמיד מודעים לכך שבשיחה עם העיתונאי יצא הכל החוצה, ולכל מה שנובע מכך, בעיקר כשהשיחה קולחת וספונטנית, לכן על הצנזורה האחריות הבלעדית. כן, גם אם משמעות הדבר שיקוצצו בטלוויזיה התוכניות בשידור ישיר וגם אם יצטרכו לוותר על סקופ עסיסי.

אם מישהו נפגע מדעותיו של אמן כזה או אחר או מכתיבתו של טוקבקיסט אנונימי, אין מה לבוא בטענות לבעל הדעה, אלא למי שפרסם אותה, התקשורת חייבת להפנים שיש לה אחריות. אף אחד לא היה יודע למשל מה חושב יהורם גאון על סוג מסוים של שירים בזמר המזרחי לו היו נמנעים מלפרסם זאת. האחריות היא בכלל לא שלו, כבעל הדעה. יהורם גאון הוא אדם חכם ואני מעריץ אותו אך גם הנעלה ביותר שבאדם אינו חסין מפליטות פה ודינו של אדם המתראיין באופן ספונטני אינו שווה לדינו של עיתונאי היכול לברור בשקט בין המילים.

יש כאלו שיתקיפו אותי ויאמרו שחזרתי אחורה לימים חשוכים של צנזורה. אך אני חושב שעולם מתקדם הוא עולם שקול, עולם שבו שומרים על כבודו של אדם, עולם בו אדם הרוצה לפרסם דעה מסוימת צריך להתאמץ לעשות זאת בצורה הראויה ביותר. אני מעוניין לחזור לימים יפים יותר בהם ניתן להעריץ אמן מסוים מבלי לעמוד בפני דילמה אם להחרימו או לא בשל דעותיו.

בעניין תגובות הגולשים אני חושב שיש לצנזר כל דעה שאינה מבטאת שיח תרבותי מכובד, גם אם לא נכתב דבר מה העשוי לפגוע באדם מסוים.

דמיינו לכם מה היה קורה בעולם בו תגובות הטוקבקיסטים היו מצונזרות:

1. היה נעים יותר לקרוא את התגובות.

2. תגובה בעלת חוכמת-חיים לא הייתה נבלעת בתוך ים של שטויות והסיכוי שיקראו אותה היה גובר.

3. רמתם של האתרים השונים הייתה עולה בדרגה.

אז מי אמר שצנזורה שייכת לעולם מיושן?