הרצח בקריית מוצקין: לא כל גבר הוא רוצח

אתמול התפרסם כי גבר בקריית מוצקין ירה באשתו ממנה התגרש לפני שבע שנים, חזרו זה לזו, וביום חורפי אחד, ללא סימנים חיצוניים, גם התאבד. ארגוני הגברים הגרושים ושדולת המשפחה מביעים כאב וצער עמוקים וכנים ליתומים ולבני המשפחה. מי ייתן ולא ידעו עוד צער. בו בזמן, אנו מבקשים להביע תרעומת על מקרה רצח נוסף שהתבצע מיד אחרי: רצח אופי למיליוני גברים חפים מפשע באמצעות מניפולציה עיתונאית.

לצערנו, רציחות על-רקע של זוגיות תמיד יתרחשו, כי שום הרתעה לא תעצור את מי שמבצע אקט של טירוף אובדני מסוג זה. מדובר באירועים נדירים: העבירה הזו מבוצעת על-ידי פחות מאלפית אחוז מאוכלוסיית הגברים בכל שנה נתונה, ועוד שבריר אחוז לא ידוע של אוכלוסיית הנשים, הרוצחות בדרך כלל בשיטות אחרות, נשיות יותר וישירות פחות, כמו שימוש ברוצח שכיר או מאהב.

הגברים הנורמטיביים אינם תומכים במעשים אלה בשום דרך. אין שום ארגון גברים שמביע הזדהות עם הרוצחים, ובתרבות הישראלית אין כל אהדה או הבנה לכל סוג של אלימות כלפי נשים. כל מה שאפשר לעשות במקרים אלה זה להכניס את הרוצח לכלא או למוסד לחולי נפש למשך שארית חייו, אם הוא לא מתאבד בעצמו. ואת זאת אכן עושים (לפחות כאשר הרוצח הוא גבר).

מניפולציה אכזרית כלפי גברים

האקט של רצח אופי קולקטיבי לכל הגברים באשר הם, אשר מבצעים עיתונאים ועיתונאיות כאשר הם שמים רציחות מסוג זה בכותרות הראשיות, תוך רמיזות שרצח מקנן בגנים הגבריים, בניגוד לרציחות פליליות אחרות אשר מדווחות בדרך כלל בקצרה וללא הבלטה, אם בכלל, הוא אקט של אלימות קולקטיבית והסתה מגדרית נגד מיליוני גברים חפים מפשע. האמירה הברורה מאחורי ההחלטה העיתונאית הזו היא כי רציחות מסוג זה הן מעין אקט מלחמתי של ה"גברים" נגד ה"נשים", וכי כל הגברים אשמים בכל רצח שכזה.

לא מדובר בעיתונות מקצועית אלא במניפולציה צינית ואכזרית של ארגוני הנשים, אשר מעבירים מאות חוקים ותקנות נגד גברים בחסות ההרעשה התודעתית הזו, לאורך השנים. בולמוס חקיקה להעצמת נשים, יצר עם הזמן לגיטימציה להתעללות של נשים בגברים בסיוע השלטונות. 150 גברים מתאבדים מדי שנה כתוצאה ישירה מהתעללות ממוסדת זו. עשרות אלפי ילדים מנותקים באכזריות מאבותיהם, ואין מושיע. חברי הכנסת משותקים בבהלה פן יהפכו מטרה לחיצים מושחזים מ"ארגוני הנשים".

מכפישים את כלל הגברים בישראל

בשטח, לא נרשם שינוי משמעותי בשיעור הרציחות על-רקע זוגיות למרות החקיקה האינסופית להצר את צעדיהם של הגברים, להקשיח מדיניות, להשקיע הון תועפות בקמפיינים, ולהקל על יכולת ההרשעה של הפרקליטות על סמך דברי האישה ו"אמינותה", ללא כל בלמים וראיות חיצוניות. שיעור הרציחות נשאר פחות או יותר זהה למה שהיה לפני עשרים שנה, ומן הסתם יישאר זהה גם בעוד עשרים שנה. זאת, מהסיבות שמנינו לעיל, כאשר ההסתה הפרועה בין המינים, מטעם חוגים מגדריים, ומכוני העצמת נשים, היא זו שמחממת בני זוג זה נגד זו, ולהפך.

נוח לארגוני הנשים להכפיש את כלל הגברים בישראל, ובמיוחד את ילידי ישראל דוברי העברית, כאשר למעשה רוב הרציחות הן על-רקע כבוד המשפחה במגזר, או בקרב עולים, כי בקרב אלה מלבד בעיות הסתגלות למדינה החדשה, יש גם עוני מחפיר, אולם משרד הרווחה אינו מאמין בפתרונות כספיים, אלא בפתרונות "טיפוליים".

גם נשים רוצחות את בני-זוגן

הממוצע השנתי של רצח נשים על-ידי בני זוגן הוא 13 נשים בשנה. בשנת 2001 נרצחו 13 נשים, ב-2003 נרצחו 19 נשים, ב-2009 נרצחו 6 נשים ובשנת 2010 - 18 נשים. המשטרה איננה מביאה נתונים על רצח גברים על-ידי נשותיהם (בעצמן או בהזמנת חיסול), למרות שתועדו מקרים לא מעטים. המשטרה גם איננה מפלחת רצח נשים על-פי מגזרים, כאשר ידוע שבמגזר המוסלמי קיימת תופעת רצח על כבוד המשפחה, אשר המדינה מעדיפה לטאטא מתחת לשולחן.

מבדיקה שנעשתה, היחס בין רצח במגזר ורצח באוכלוסיה היהודית הוא 73% ערבים לעומת 27% יהודים (כלומר הממוצע הוא בין 10-9 נשים ערביות שנרצחות ל-3 או 4 נשים יהודיות). גם בין נשים יהודיות שנרצחות קיים שיעור גבוה של רצח באוכלוסיה ממוצא רוסי או אתיופי, לעומת יהודים ילידי הארץ, וניתן להניח שמדובר ביחס של 50%-50%.

מגינים על נשים וגם על ילדים

הגבר הנורמטיבי במדינת ישראל הוא אדם שומר חוק אשר אינו מכה את אשתו אלא להפך, מגן עליה ועל ילדיו. קבוצה גדולה מאוד בקרב הגברים ילידי ישראל אף מסכנת את גופה ביודעין כדי להגן על האוכלוסיות החלשות יותר, במסגרת שירות צבאי קרבי. רבים עושים זאת בהתנדבות, ביחידות המסוכנות ביותר. כ-25,000 גברים שנהרגו במסגרת שירותם הצבאי קבורים בבתי העלמין הצבאיים ומאות אלפים מתהלכים בינינו עם צלקות הפציעות שספגו בהגנה על אוכלוסיה המורכבת בעיקר מנשים ומילדים.

אילו היו נשארים בחיים, מן הסתם כאשר בת הזוג הייתה חפצה להתגרש, גם הם היו מצטרפים בבת-אחת לסטטיסטיקת קורבנות תלונות השווא הסיטונאיות. אילו היו נשארים בחיים כל גיבורי צה"ל, סביר להניח שברגע שהאישה הייתה חפצה להתגרש, היו לוקחים את נשקם, מתייגים אותם כאלימים, ושולחים אותם למרכזי קשר לראות את ילדיהם פעם בשבוע לשעה.

עבירה על החוק נגד הסתה גזענית

יש להפסיק מיד את רצח האופי הקולקטיבי שמבצעת העיתונות נגד גברים בכל פעם שמתבצע רצח על-רקע של זוגיות. בהיעדר נסיבות חריגות במיוחד, יש לדווח על רציחות בני זוג ובנות זוג כפי שמדווחים על כל רצח פלילי אחר. ההבלטה היתרה של מקרי הרצח על-רקע של זוגיות מכתימה מיליוני אזרחים טובים שכל פשעם הוא היותם גברים.

לכאורה, הבלטה זו, עם הרמיזות הקולקטיביות המובלעות בה, מהווה עבירה חוזרת ונשנית על החוק נגד הסתה גזענית, ועל החוק נגד המרדה, המוגדרת כגרימת מדנים בין חלקי אוכלוסיה. האפקט המצטבר של רצח האופי בעיתונות והחוקים נגד גברים הוא החלשת התא המשפחתי הקיים, וגם קשרי הזוגיות החדשים של הגרושים והגרושות. במשפחות מוחלשות, הסכנה לפגיעה בנשים ובילדים משני המינים גדולה פי כמה.