שביתת הנמלים שהיתה בניגוד לחוק, כמו-גם החלטתם של ועדי העובדים של שלושת הנמלים, כי הוראת בית הדין הארצי לעבודה אינם חלים עליהם, מצריכה נקיטת תגובה נחרצת ומיידית. קשה לקבל את טענתם של 1,500 עובדי הנמלים כי ממשלת ישראל הפרה ברגל גסה מסורת רבת שנים, כי אין מחוקקים חוקים בניגוד להסכמי עבודה, כאשר במקביל מוכחים אותם עובדים כי החוק לדידם הוא חד-סטרי: כל עוד הוא משרת אותם קיימת אצלם תמיכה בחוק, אך ברגע שהחוק 'פוגע' בהם, מייד הם מתנערים ממנו ופועלים אפילו בניגוד אליו.
ולעצם העניין. אין ספק כי עמדת שר האוצר נתניהו ואנשי משרדו בדבר שבירת מונופול הנמלים על-ידי הפיכתם, בשלב הראשון, לחברות עצמאיות המתחרות אחת בשנייה, הינו מעשה מבורך למשק הישראלי. אין גם ספק, כי הגישה השלטת כיום במשרד האוצר של הפרטה והליכה לכיוון שוק חופשי ולא ריכוזי כמו בימי מפא"י העליזים, גם היא מבורכת ורצויה. השאלה היא, כמו במקרים רבים, עומק ההפרטה והקצב הרצוי לשינוי כל כך דרמטי במשק הישראלי.
גם חסידי ההפרטה המושבעים יודו, כי הפרטה מהירה מידי ועמוקה מידי עלולה להביא את המשק לידי משבר. גם הם מבינים, כי מילת הקסם 'הפרטה' מצריכה הכנה נאותה והתחשבות בנסיבות הקיימות. אחת החולות הרעות של הקפיטליזם בצורתו המכוערת ביותר היא הכנסתם של קבלני עבודה. המדובר למעשה על תופעה של עבדות מודרנית כאשר הפועלים, בדרך כלל עובדי כפיים, תלויים באותם קבלנים מתעשרים וחסרי סנטימנטים.
הדוגמא הטובה ביותר לתופעה זו, היא עובדי הקבלן במפעלי ים המלח. כזכור, רק לאחרונה שידרה אילנה דיין בתוכנית התחקירים שלה 'עובדה' תוכנית מיוחדת המתארת את אופי הניהול והיחס הניתן לעובדי קבלן. התיאורים הקשים שהעלו עובדים מפוחדים אלה, בעילום שם, בפני דיין זיעזעו אותי יחד עם שאר הצופים בתוכנית.
זו הסיבה שלדעתי, יש לאמץ גישה קצת יותר שמרנית הנהנית מכל העולמות. ניתן לכנות את הגישה הזו כ'קפיטליזם רחמני', כאשר היתרון הבולט של גישה זו הוא אימוץ היתרונות של כל אחת מהגישות הכלכליות המרכזיות. מצד אחד בהחלט מדובר על תהליך של הפרטה מסיבי בעיקר בתחומים הנחשבים כ'עמודי התווך' של הכלכלה הישראלית כמו הבנקים, הנמלים, חברת החשמל, מקורות ועוד מונופולים נוספים. מצד שני, וחשוב להדגיש את זה, יש להתחשב ולהבין (כן זאת לא מילה גסה) את הנסיבות הקיימות במשק כאשר המטרה היא הפיכת המשק הישראלי למשק מודרני מבלי לשפוך את התינוק עם המים.
אין ספק כי גם גישה זו בעייתית, מתנגדיה יטענו כי מדובר למעשה בהססנות ואולי אף פחדנות. אחרים אף יגידו, כי מהלך מעין זה מאבד את כל העולמות, גם ניסיון להפרטה וגם השארת המצב על כנו. אל מול טענות אלה ניתן להשיב כי דווקא שיטתו נאמנה של רופא דגול בן המאה ה-11 הנחשב לאחד מענקי היהודים בכל הזמנים, רבי משה בן מימון (הרמב"ם), שהחשיב במיוחד את 'דרך המלך'. לדבריו, מידת הפזרנות בדיוק כמו מידת הקמצנות גרועה, דרך האמצע היא מידת הנדיבות.
לדעתי גישה זו יכולה לחול גם במשק הישראלי המודרני של המאה ה-21. לא סוציאליזם מרוכז ולא הפרטה בלתי מרוסנת, אלא 'קפיטליזם רחמני' החש את דופק המשק ומבין כי מאחורי הסיסמאות עומדים אנשים ומשפחות שבסופו של יום הם אלה הנושאים על כתפיהם את התפתחותו של המשק הישראלי. יתרון נוסף שבעיני רבים הוא העיקרי והחשוב ביותר, הוא בכך שהצלחת שיטת 'הקפיטליזם הרחמני' תשפיע לא רק על אותה שכבה דקה של עשירים המרוויחים הגדולים, אלא גם 'סתם' ישראלים פשוטים מכל שכבות האוכלוסייה ייהנו מפירות השיטה ביניהם אתה, אני והשכן ממול.
______________
הכותב הינו חבר מועצת עיריית ירושלים.
