זה לא (רק) פולארד

זה גם לא האמון או המחסור שלו שקיים בין ראשי שתי המדינות. היחס האמריקני לכל נושא פולארד, שהוא קונצנזוס ישראלי מובהק, מביע זלזול. זו גם לא הגישה של המפלגה הדמוקרטית בניגוד לזו של הרפובליקנים. אין הבדל ביניהם.

היחס של אמריקה כלפינו לא נובע מערכים, היא לא מגינה עלינו מול אירן בגלל חשיבות הביטחון שלנו. מחירי הדלק הם שיקול שווה-ערך לביטחון הישראלי בעיניהם. וזה בסדר, זה לגיטימי. יש לנשיא מכהן שיקול חשוב יותר - להיבחר שוב.

אז למה לא לשחרר את פולארד, למרות הקולות הגוברים גם בארה"ב לחון אותו, למרות היותו קונצנזוס ישראלי מובהק? למען יראו וייראו. להזכיר לישראל מי המעצמה השלטת. פולארד הוא קלף מיקוח נהדר עבורם, להבדיל, ממש כמו החמאס.

גם כשארה"ב 'נותנת' לנו מענק ביטחוני, אותם שלושה מיליארד דולר הם בסך-הכל דרך להצדיק את קיומה של התעשיה הצבאית האמריקנית. בפועל הכסף הזה יוצר ומקיים את תלות התעשיה הצבאית הישראלית ברעותה מרחוק. כיוון שאין לנו את העצמאות הזו - אין אנו יכולים לפתח את התעשיה בעצמנו וליצור תעשיה רווחית משלנו, כמו למשל... זו האמריקנית.

הצהרתה של ויקטוריה נולנד (Nuland - נשמע כמו 'לא-ארץ, אך נכתב יותר כמו 'ארץ-חדשה') בדבר הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל: "עתידה של ירושלים ייקבע במשא-ומתן", מצביעה על עומק הבעיה. ארצות הברית מעולם לא הכירה בריבונות הישראלית בירושלים. בשבילנו הכותל, למשל, הוא קונצנזוס. אצלם הוא שטח כבוש. וזה בסדר, זה לגיטימי, כבר כתבתי שאת התודעה הזו אנחנו יצרנו.

פסח

בליל הסדר כולנו אמרנו לשנה הבאה בירושלים, כך סיימנו את הסדר. לא משנה אם הכוונה היא כמו בראש השנה - בירושלים הבנויה או לא, אמירתה של נולנד נותרה ללא תגובה של ממש מצד ישראל, עברה ליד האוזן של כולנו.

העיתונאית מלאני פיליפס אמרה פעם כי הקונספציה שאמריקה ובריטניה הן הידידות הטובות ביותר של ישראל היא משגה חמור. "ידידות לא דורשות ממך לדבר עם מישהו שמצהיר בגלוי שהוא רוצה להשמיד אותך". וזה בדיוק העניין. מתישהו אש"ף, הפת"ח וכעת גם החמאס אט-אט צוברים לגיטימיות. אלו ארגוני טרור בסופו של דבר. זה מעניין מישהו?

יש הרבה פירושים, דרשות ואמירות רלוונטיות יותר ופחות בימי חג הפסח. חירות, עצמאות, חופש. זה לא רק מה שמגיע לפולארד, זה מה שמגיע לכולנו. חופש מהתלות באמריקנים.

חג שמח.