התבשרנו על היוזמה לתיקון חוק יסוד. יוזמת חוק שמוביל שר המשפטים
יעקב נאמן קובעת, בין היתר, כי בג"ץ יוכל אומנם לבטל חוקים של הכנסת, אך הכנסת תוכל לחוקק אותם מחדש ברוב של 65 ח"כים.
וכבר התחילה מלחמת עולם בין סיעות האופוזיציה וגם הקואליציה וגורמים נוספים המתנגדים מצד אחד ליוזמה זו, ומכנים אותה כחוק עוקף בג"ץ; ומצד שני, בית המשפט העליון וכנסת ישראל מצויים כבר למעלה מעשרים שנה בעימותים ובמסלול של התנגשות כרוני בעניין זה ובחילופי מהלומות.
ואני, כאזרח במדינתנו הדמוקרטית, מבין בהחלט את הצורך להגן ולחזק את מוסד בית המשפט העליון, ומבין שטוב יהיה, אם מערכת היחסים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת תוסדר בסופו של דבר בחוק, אך לא נבצר ממני להבין מספר דברים.
ראשית, מה הבהילות בהגשת ההצעה להתייחסות תוך 30 יום, כאשר בתוך זמן זה כלולים חגים, ימי זיכרון, אבל ופגרת כנסת? מה קרה? מה החיפזון?
שנית, מדוע רוב של 65 - שהוא רוב קטן למרבית הדעות - היה וייפול דבר וייווצר הרוב הדרוש לביטול הקביעה של בית המשפט העליון, ויש להניח שיתנהל משא-ומתן על כל קול, יש להניח כי 55 ח"כים לא יתמכו בחוק, אז איזו התייחסות יש למיעוט כה גדול?
שלישית, מדוע לא לחזור להצעות הקודמות, שאחת מהן היא שנדרש רוב של 80 חברי כנסת? הרי לא כל יום נדרשת הכנסת לבטל החלטת בג"ץ; ואם כן, מדוע לא ברוב מוחלט, "מקיר לקיר", ואז גם אנו האזרחים נישן בשקט.
עדיף היה לא להיחפז, להעביר את הצעת החוק לוועדת מומחים, לאו-דווקא פוליטיקאים, שיבחנו את ההצעה כך שתהיה מוסכמת על הכל.
