התמנון האירני

כולנו רואים את המאורעות המזוויעים המתרחשים בסוריה מזה יותר משנה, ואמצעי התקשורת מדווחים כל הזמן על עימותים בין "כוחות המשטר הסורי" מצד אחד, ובין "המורדים", ה"אופוזיציה" ו"צבא סוריה החופשית" מצד שני. אלא שרבים מאיתנו איננו מודעים לכך ש"כוחות המשטר הסורי" כוללים לא מעט חיילים זרים, לגיון זרים ממש, שהגיעו לסוריה בפקודת הממונים עליהם כדי לסייע לבשאר אסד ולחבר מרעיו להישאר בשלטון בכל מחיר. הזרים שהגיעו לסוריה על-מנת לתגבר את השלטון הם בעיקר לבנונים אנשי חיזבאללה, ועירקים המשרתים ביחידות מיוחדות הבנויות על טהרת השיעים, המשמשות בשגרה כיחידות חיסולים ופיגועים בשליחות האירנים.

הממשלות של עירק וסוריה חתמו בתחילת החודש על הסכם המארגן את שמירת הגבול בין שתי המדינות באזור דיר א-זור, כדי לעצור את הזרמת הנשק והתחמושת ששולחים סונים עירקים לאחיהם הסונים בסוריה, על-מנת לעמוד במתקפות הרצח של כוחות המשטר העלאווי. המשטר הסורי חושש במיוחד מפעילי "אל-קאעידה של ארץ הנהריים", שבעבר פעלו בהנהגת אבו מוסעב אלזרקאווי, העלולים להעתיק את זירת פעולתם מעירק לסוריה, ולהפנות את הג'יהאד שלהם נגד הכופרים העלאווים, הנתמכים על-ידי הנוצרים הרוסים ועובדי האלילים הסינים.

גם אימן אלזוואהירי, יורשו של בן-לאדן בראשות אל-קאעידה באפגניסטן, הכריז לפני מספר שבועות שעל כל המוסלמים בעולם להתגייס לג'יהאד מקודש נגד שלטון הכופרים בסוריה. הכרזות אלו מזיקות מאוד למורדי סוריה, שכן הן מצדיקות את טענת השלטון כי הוא נלחם לא נגד אזרחים שלווים, אלא נגד כנופיות טרור חמושות. ארגוני האופוזיציה הסוריים הודיעו כי הם מתנגדים בתוקף להכרזות אל-קאעידה, וכי כל כוונתם היא להקים בסוריה מדינה דמוקרטית אזרחית, ולא אֶמירוּת איסלאמית קיצונית.

במקביל, מתרבות הידיעות על נשק רב הזורם לידי המורדים, גם זה שנגנב ממחסני התחמושת של צבא סוריה, הכולל מרגמות, מקלעים כבדים, טילים נגד טנקים ואפילו קטיושות. זה יאפשר לצבא הסורי החופשי לחדש את התקפותיו על בסיסי צבא השלטון ויחידותיו, אם וכאשר - וכנראה בקרוב מאוד, אחרי שיתברר כי הפסקת האש קיימת רק במסמכים של קופי אנאן - יחליט לחדש את הלחימה. בשטח ממשיך השלטון לטבוח באזרחים, ועשרות מהם נהרגים בכל יום של "הפסקת אש".

גם הדובר הראשי של האיסלאם הסוני, שייח' ד"ר יוסף אלקרדאווי, הצטרף למקהלת התומכים במורדי סוריה, בהוציאו לאחרונה פתווה האוסרת לרכוש סחורות של רוסיה וסין, בשל הסיוע שמגישות מדינות אלו לשלטון בסוריה, רוצח המוסלמים הסונים.

התשלום לעירק - עם שובו של המהדי...

אירן מביטה על התפתחויות אלו בדאגה רבה, שמא ייפול השלטון בדמשק ועימו ייפול כל מערך ההשפעה האירנית בסוריה, בלבנון, בעזה ובמקומות אחרים בעולם הערבי, שסוריה שימשה קרש הקפיצה האירני אליהם. גנרל קאסם אע'א סולימאני, אחד מראשי משמרות המהפיכה האירניים, נכנס לאחרונה לתמונה בהתמנותו אחראי על תיק עירק, סוריה ולבנון. הוא גייס מיליציות שיעיות עירקיות שהתאמנו, חומשו וצוידו באירן, על-מנת לפעול נגד הכוחות האמריקניים בעירק, וזכו לשם "עצאא'ב אהל אלחק" ("קבוצות אנשי האמת"). הוא פקד עליהן להגיע במהירות לסוריה דרך עירק כדי להשתתף יחד עם צבא השלטון בדיכוי המרידה בסוריה. הניסיון הקרבי המבצעי שצברו מיליציות אלו במאות פעולות הטרור שביצעו נגד הסונים בעירק, יתורגם ל"פעולות איכות" דומות נגד המורדים הסונים בסוריה.

העומד בראש המיליציה הזו הוא "אבו דרע" - רוצח המונים שיעי, ממפקדי "פלוגות המוות" השייכות ל"צבא המהדי" של מוקתדא א-סאדר. שמו האמיתי הוא איסמאעיל חאפז אללאמי, יליד 1970, ששירת בעבר בצבא עירק. לאחר שהצטרף ב-2003 למיליציית "צבא המהדי", הוטל עליו לצוד קצינים, טייסים, אנשי מודיעין ואדמיניסטרציה, ששירתו את סדאם חוסיין ומפלגת הבעת', ולהוציאם להורג ללא משפט. הוא נטל חלק פעיל בפיגועי המונים נגד סונים בבגדד שנועדו לנקות את בירת המדינה מהסונים ולהפכה לעיר שיעית. לפעולה זו יש משמעות אדירה באיסלאם, שכן בגדד הייתה במהלך חמש מאות שנה, מ-751 עד 1258 לסה"נ, בירת הח'ליפות העבאסית, אשר קמה על גולגלות השיעים. הפיכתה לעיר שיעית היא נקמה מתוקה בסונים, ששחטו את חוסיין בן עלי, מנהיג השיעים, בכרבלא בשנת 680 לסה"נ. עכשיו אבו דרע נשלח לסוריה, כדי לסייע לאסד, משתף הפעולה של השיעים האירנים, להמשיך ולשלוט בדמשק, שהייתה בירת שושלת בית אומיה הסונית בין 660 ל-750 לספירה. שר ההיסטוריה האיסלאמית צוחק כל הדרך לבנק הדם.

יכולתם של האירנים לשלוח עירקים למלחמה לצד אסד ולגרום לממשלת עירק לשתף פעולה עם השלטון בסוריה למניעת הברחות של נשק למורדים, אמורה להיות ההפתעה האסטרטגית של העולם, שכן מתברר כי אירן היא השולטת בעירק, ופועלת כיום לפי האינטרסים של אירן. לאחר כל הדם והכסף המערבי שנשפך על עירק מאז 2003, לאחר שסולק הדיקטטור צמא הדם ששלט בה, מתברר כי מדינה שסועה ומפולגת הזו נפלה כִּפרי בָּשֵל לידי האייתוללות של קום. ניתן לומר בחיוך מריר כי אירן היא המנצחת הגדולה במלחמת המערב נגד סדאם, והיא עשתה זאת עוד כשהכוחות האמריקנים היו בעירק, אך אלה היו מפוחדים מדי מכדי לפעול בנחרצות נגד אירן.

מאז 2003 היה לאמריקנים בעירק מידע רב על מעורבותם של משמרות המהפכה והמודיעין האירני בעירק. לידי האמריקנים נפלו ציוד רב, נשק ותחמושת תקניים שהוברחו מאירן לעירק ושימשו במלחמת הגרילה של אנשים דוגמת אבו דרע, ומיליציות כמו "צבא המהדי", נגד כוחות הקואליציה. אלפים מחיילי הקואליציה נהרגו ונפצעו בעירק מאז 2003 מנשק ותחמושת אירניים שהוברחו מאירן לעירק שהיו בשימושן של מיליציות עירקיות (גם סוניות) שעברו אימונים באירן. למרות כל זאת, מעולם לא העזו ארה"ב והקואליציה להטיל על אירן את האחריות להרג חיילי הקואליציה, בשל פחדם כי מהלך כזה יחייב אותם לפעול נגד אירן על אדמתה, בעוד שעליהם יהיה להמשיך ולהגן על עצמם מפני פיגועים אירניים בעירק ובאפגניסטן.

השלטון האירני שקלט את הרכרוכיות המערבית, הגביר את המתקפות על חיילי הקואליציה, והמדינות החברות בה אכן הכריזו בזו אחר זו על פרישתן מן המלחמה חסרת התוחלת בביצת עירק הטובענית. לבסוף נמלטה ממנה גם ארה"ב, והשאירה מדינה מדממת זו לרחמי האייתוללות, העושים בה כטוב בעיניהם: ברצותם הם משגרים פיגועים נגד סונים, ברצותם - על-מנת ליצור רושם של עירק חופשייה, משוחררת ושלווה, מאפשרים לפסגת הליגה הערבית להתכנס בבגדד ומזחילים לבגדד את נציגי חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון ואת גרמניה, וסוחטים מהם עוד ויתורים וקונים זמן יקר נוסף לפיתוח תוכניתם הגרעינית הצבאית.

אירן, הסובלת ממשבר כלכלי לא פשוט ומהידרדרות קשה בערך המטבע שלה בעקבות הסנקציות הבינלאומיות, מצאה דרך קלה לסייע לכלכלה הסורית הקורסת: לחץ על עירק לספק לאסד מזומנים לשלם לצבאו כדי לשמור על נאמנותו. אירן גם דרשה מנורי אלמאליכי, ראש ממשלת עירק, להזרים נפט לסוריה לתדלוק הטנקים והנגמ"שים של אסד היורים פגזי מוות לשכונות התושבים של חומס, אדליב ודרעא. התשלום עבור שירותים אלה יגיע לעירק כאשר המהדי הנסתר ישוב לעולם...

יש ידיעות על כך שעירק רוכשת ציוד שנאסר על אירן לרוכשו, וציוד זה מועבר לאירן אחרי הגעתו לעירק. מדובר בציוד ובחומרים לתשתיות הנפט והגז, לתעשיות הפטרוכימיות ולמפעלי הדשנים והתרופות. החשש הוא כי אירן משתמשת בציוד ובחומרים אלה לייצור נשק כימי, ולכן נאסר על מדינות בעולם למכור לאירן פריטים אלה. ייתכן כי גם מיכשור ומתכות המשמשים לתעשיית הנשק נרכשים כיום על-ידי עירק על-מנת להעבירם לאירן.

המפרץ הלוהט

במקביל להשתלטות האירנית על עירק, מצליחה אירן להפחיד עד מוות את מדינות המפרץ על-ידי הפעלת טבעת החנק השיעית: קהילות שיעיות הנמצאות בכל מדינות המפרץ משמשות גיס חמישי אירני. קהילות אלה מערערות את היציבות הפנימית, בעיקר בבחריין, בעלת הרוב השיעי שעליו שולט המיעוט הסוני. באי-ממלכה זה - מול חופי סעודיה - נמצא הבסיס הימי העיקרי של ארה"ב במפרץ, וערעור היציבות נועד לדחוק במשפחת המלוכה לדרוש מהאמריקנים להסתלק, בדיוק כשם שסעודיה סילקה את הבסיס האווירי האמריקני מזהראן שבמזרח סעודיה כדי לחסום את תעמולת אל-קאעידה בדבר שיתף הפעולה של בית סעוד עם הצלבנים החדשים שבאו מאמריקה לטמא את ארץ שני המקומות הקדושים לאיסלאם, וכדי שלאירן לא תהיה עילה להמריד את השיעים נגד שלטונו.

אירן מחזקת את אחיזתה במפרץ באמצעות הדגשת שליטתה בשלושה איים שכבשה עוד בימי השאה - טונב הקטן, טונב הגדול ואבו מוסא. בשבוע שעבר ערך מחמוד אחמדינג'אד ביקור בבסיס אירני שהוקם באבו מוסא, שעורר תגובות קשות בקרב מדינות המפרץ הרואות בו הכנה לצעדי השתלטות אירנית על מימי מיצרי הורמוז ועל איים נוספים במפרץ.

החשש מאירן המקנן בקרב אזרחי מדינות המפרץ הוגבר לאחרונה בעקבות הצלחתה לקנות זמן במשא-ומתן עם המערב על תוכניתה הגרעינית. יותר ויותר משוכנעים במפרץ שהמערב, שרכש ביושר את תדמיתו החלשה והרכרוכית, לא יצליח להרתיע את אירן מנקיטת צעדים מעשיים נגד מדינות המפרץ. לאחרונה נערך דיון בפרלמנט הכוויתי בשאלה האם עדיף לכווית להתנגד לכיבוש אירני או להתמסר ולהיכנע, כי ממילא המערב לא יחזור על מלחמת 1991 עת שחרר את כווית מציפורניו של סדאם. למותר לציין כי לכווית אין אפילו יכולת מזערית לעמוד בפני כוח כיבוש אירני, ואירן תיזקק לשעות ספורות בלבד לכיבושה ללא קרב.

אלא שאירן כלל אינה זקוקה לצעדים צבאיים רועמים נגד שכנותיה הערביות שבמערב המפרץ. די לה בצעדים "רכים" כדי להכניסן תחת כנפי ההגמוניה שלה: חיסול של אמיר פה, קניית אמיר שם, הפחדת שייח' בנסיכות אחרת, פיגוע במרכז בנקאות, מיטוט מגדל משרדים, שריפת מתקן נפט, הטבעת סירת משמר חופים או מעשה דומה שברור לכל כי אירן עומדת מאחוריו, אלה יספיקו כדי להפחיד את המיליארדרים מדושני העונג שעדיף להם לשתף פעולה בשקט עם השכן ממזרח שהפך ל"בעל הבית" בעירק, כדי לא לעבור את מה שזו עברה עד שהוכנעה לשלטון האירני, וכדי לשמר את מיליארדי הפטרו-דולרים שבמקלטי המס שלהם ברחבי העולם.

עשירי המפרץ מעולם לא היו קנאים גדולים למדינותיהם, אחרת לא היו מציפים את הנסיכויות במיליוני עובדים זרים ואנשי עסקים, שהפכו את אזרחי מדינות המפרץ למיעוטים במדינותיהם. אם את מדינותיהם הם מכרו להגדלת הונם הפרטי, מה יגרום להם להתקומם נגד אירן? הרי מעולם לא היה להם כוח מגן אמיתי משלהם, וזוהי הסיבה שכוחות הביטחון במדינות המפרץ מורכבים מחיילים זרים, בדרך כלל מבנגלדש או בלוצ'יסטן. האם חיילים זרים אלה יילחמו בחירוף נפש למען מדינה שאינה שלהם?

המדינה היחידה בחצי האי הערבי שאולי יש לה כוח כלשהו להתמודד עם אירן היא סעודיה, אלא שהכשירות המבצעית של כוחותיה מוטלת בספק, שכן הם מעולם לא נלחמו מלחמה אמיתית, בהיקף כלל לאומי. מדי פעם הם היו צד בהתנגשויות גבול מול תימן ועירק, אבל לא מלחמה בעלת אופי כולל. סביר להניח כי ללא סיוע מסיבי מארה"ב, גם סעודיה לא תשרוד במלחמה נגד אירן. השתלטות על סעודיה מושכת את האירנים במיוחד, שכן יחד איתה יפלו לידיהם גם המקומות הקדושים במכה ומדינה, וכך ישובו השיעים לשלוט על האיסלאם כפי שהיו בימי החליף הרביעי, עלי בן אבי טאלב, מייסד השיעה, וכל הישגי הסונים מאז אמצע המאה השביעית יימחקו כלא היו. מתוקה מאוד תהיה גם נקמת הפרסים בבדווים שיצאו מחצי האי ערב במאה השביעית והחריבו את האימפריה הפרסית הסאסאנית.

תוכנית התמנון העולמית

יחסי הכוחות הגיאו-אסטרטגיים בין אירן והמפרץ, הנוטים באופן ברור לטובת אירן, הופכים את המפרץ לטרף קל, למכונת ההשתלטות האירנית. הרווחים הפוליטיים והכלכליים שיצמחו לאירן משליטה בעתודות הנפט במפרץ, יחד עם אלו הטמונות באדמת עירק - הם אדירים. אירן תהפוך למדינה השולטת על כמות הנפט והגז הגדולה ביותר בעולם, דבר שיקנה לה יכולת לתמרן את מחיריו, ובכך להפיל מדינות שכלכלתן רעועה, דוגמת יוון, איטליה, ספרד, פורטוגל ואירלנד. על-מנת להרגיע את אירן, יעלה העולם כל קורבן אפשרי על מזבח האייתוללות, כולל את ישראל. לכן, אירן אינה סבורה כי עליה לתקוף את ישראל - המערב ממילא יתנער מהישות הציונית, יפקיר אותה לאנחות וזו תיפול מאליה.

מצד שני, ישראל במצבה הנוכחי עדיין אינה מעצמת נפט או גז, ולכן לא תצמח לאירן תועלת רבה מהשתלטות עליה. לעומת זאת, הנזק העלול לצמוח לאירן מהסתבכות עם ישראל עלול להיות קטלני לאירן. האירנים חוששים שמסוכן מדי להיכנס לעימות עם מדינה שהשמועות באינטרנט מדווחות כי יש לה בין 200 ל-300 ראשי חץ גרעיניים ושמדי פעם (בלבנון ב-2006 ובעזה ב-2008) מאבדת את קור רוחה ומגיבה באורח בלתי מידתי. לכן, לדעתי, ישראל, בהבדל ממדינות המפרץ, כלל אינה נמצאת על "כרטיס הטווחים" האירני, על כל פנים לא בשורת המטרות הראשונה, אלא במעגל המטרות האירני השני, יחד עם טורקיה, צפון אפריקה ואירופה.

בישראל מבינים את שיקול אירני זה, ולכן, לדעתי, אין שום סיבה מיידית, וסיכוי כי ישראל תתקוף את אירן. ישראל לא תקריב את עצמה על מזבח האייתוללות להצלתם של המפרץ והעולם מהבעיה האירנית. האירנים גם אינם מאמינים באמיתות הוויכוח הפומבי בין דגן, ברק ונתניהו על תקיפת אירן. הם בטוחים כי כל הוויכוח הציבורי והתקשורתי שהתנהל בישראל בשאלה אם לתקוף את אירן, נועד רק כדי לצלצל בפעמוני העולם כדי להעיר את הנרדמים באירופה ואת הישנים בבית הלבן, וכי דגן, ברק ונתניהו חילקו ביניהם את העבודה, כמו "השוטר הטוב והשוטר הרע". וכי ממתי ישראל מנהלת דיון ציבורי על תוכניות מבצעיות?

ואגב מטרות קרובות, יש מטרה אסטרטגית נוספת שאירן מתכוננת להשתלט עליה בעתיד הקרוב: אפגניסטן, שכנתה ממזרח. מיד כשיברחו הכוחות הזרים גם ממדינה כושלת זו, תשתלט עליה אירן באמצעיה הידועים - רצח, טרור, קנייה והפחדה - וכל אוצרותיה של אפגניסטן ייפלו לידיה, בדיוק כפי שקרה בעירק. גם השתלטות זו תערוב לחיכם ההיסטורי של האירנים, שכן בכך יצליחו להשתלט על מדינה שהבריטים, הרוסים והאמריקנים נכשלו כישלון חרוץ בניסיונותיהם, כל אחד בתורו ובזמנו, להכניעה ולקשור אותה לכרכרותיהם.

וכשיהיה בידי שליטי אירן נשק גרעיני וישלימו, באמצעות איום בשימוש בו, את השתלטותם על המפרץ, על חצי האי ערב, על עירק ועל אפגניסטן, הם ימשיכו את מסעם מערבה למצרים וצפון אפריקה, לישראל, לטורקיה ולאירופה.

סוריה היום היא המפתח לעתידה של אירן: אם שלטונו של אסד ישרוד, אירן תתעודד ותמשיך בתוכנית התמנון הגלובלית שלה, ואם אסד יקרוס, תיעצר ההתקדמות של אירן מערבה וזו עלולה לשקוע לסכסוכים פנימיים סביב השאלה מי אשם בכישלון בסוריה. סכסוכים אלה עלולים לפלג את השכבה השלטת ולהביא לקריסתה המלאה. עבור אירן המלחמה על סוריה היא אפוא גורלית, בעלת אופי של "להיות או לא להיות", ומכאן ההשקעה האירנית המסיבית בתמיכה באסד.

לפיכך, על כל גורם עולמי המעוניין להביס את אירן לסייע למורדים באסד. ארדואן בטורקיה, המלך עבדאללה בסעודיה, שייח' חמד אל ת'אני בקטר והמלך עבדאללה בעמאן, הבינו את העניין והם עושים למען המורדים בסוריה כדי להציל אותם ואת המפרץ מפני התמנון האירני. השאלה היא כמה זמן ייקח לישנים של אירופה ולחולמים בבית הלבן להבין את המציאות המזרח תיכונית הלא פשוטה הזו, ומתי הם ייכנסו לפעולה בסוריה כדי להביא לקריסת אירן.