תלמידים הציתו את חדר המורים של בית ספר בו לומד בני. הדבר הוזכר כחלק מהאלימות של סוף השבוע בחדשות ערוץ 2. כולם הזדעזעו, צקצקו בשפתותיהם ואמרי שחייבים לעשות משהו. מי שמכיר את התנהלות הדברים, יודע שהקשר בין התלמידים למורים, בין התלמידים לבית הספר, בין התלמידים להורים מתדרדר והולך. המנגנונים המנופחים של משרד החינוך עסוקים בטיפוח עצמי של המנגנון. הם עסוקים בהקלות בבחינות הבגרות כדי להציג תוצאות טובות יותר. אף אחד לא מתעניין האם התלמיד יהיה אדם יותר טוב, או יהיו לו קישורים טובים יותר לחיים.
לא מטפלים בדברים שלא תופסים כותרות
האלימות שתפסה כותרות בסוף השבוע. זה הרי רק מקרה שרצף כזה של ארועים התכנס לסוף שבוע אחד ויצר כותרות. הרי כל מי שבקיא בדברים יודע, שהמשטרה לא מטפלת בדברים שלא תופסים כותרות. היה רצח, תראו מיד בטלווזיה מספר ניידות שלא ידעתם שהם קיימות כאשר תתקשרו לדווח על אלימות, על הפרעה לסדר הציבורי, על פגיעה בפרט. גם כאן, כאשר הנושא עולה, כולם מדברים על תקציבים, על משטרה שעובדת מאוד קשה ומטפלת בביטחון. כולם בודקים את הנתונים השנתיים שמפיק המנגנון השמן של המשטרה אשר מצביע על הפחתה באלימות.
כשפשטה האלימות בכדרגל בשבועות האחרונים, הסבירה השרה שצריך לפעול אבל זה לא בסמכותה. אולי זה ההתאחדות, אולי זה השחקנים, הטוטו רק לא הממשלה. מעניין מה היה קורה אם היה צריך לחוקק חוק זריז הקשור לפעילות של שר זה או אחר ברמה האישית.
מאז המחאה - לא קרה שום דבר משמעותי
בקיץ האחרון, פשטה המחאה החברתית בארץ. רבבות יצאו אל הרחובות במחאה על כך שהמדינה לא משרתת את האזרח הקטן, הלא משוייך לסקטור מסוים. ההמונים מחו על עלית המחירים, על מחסור בדיור, על מחיר החינוך החילוני, על החיים. מאז, לא קרה שום דבר משמעותי, המחירים המשיכו לעלות, הממשלה מטפלת בהתנחלות א' בסיקור תקשורתי נרחב, אין בשורה לדיור ציבורי, החרדים עדיין לא מתגייסים לצבא וממשיכים לקבל קצבאות שאותם לא מקצצים ולא מדברים על קיצוץ. זה יותר טאבו מתקציב הביטחון.
הבחירות יקבעו ככל הנראה לתאריך הארבעה בספטמבר 2012. רשימת הסיבות לבחירות ארוכה, אבל עצם הצורך להגדיר את הרשימה מראה שכנראה אין לנו מושג מה קורה. מה שברור, שמצבנו לא משתפר לפני הבחירות, ועל-פי הנראה כרגע, גם לא אחריהם. ברשימה אפשר כמובן למנות ולערבב את מחאת התקיפה, את אוהלי אירן, את דיור ציבורי במיגרון, התחלות חרדית ב', חוק גיוס סקטוריאלי, משואת לפיד ועוד.
מאחר שיש בחירות, הרי יש מקום להתחיל לבחון את המפלגות המועמדות.
עדיף ביבי חזק על פני ביבי חייב לכולם
קדימה בראשות מופז הרי היא בדיחה. הרי לא היינו קונים מהם רכב משומש. העבודה בראשות
שלי יחימוביץ, הרי יש כאן תרגיל תקשורתי, תיאוריות סוציאל דמוקרטיות ונביבות עניינית חמורה, כאילו אפשר לנהל מדינה בכותרות. ליברמן, לפחות הוא אומר מה שהוא חושב, ואפשר לא להסכים אבל יש דברי טעם. חרד"לים א' או ב', כולם רוצים להשתלט עלינו ולהקים מדינת הלכה קיצונית ימנית.
יאיר לפיד, שאולי עד 2020 יצבור ניסיון בניהול של משהו (אפילו שלי יחימוביץ כבר יודעת את העבודה הפרלמנטרית).
אהוד ברק, נו באמת. והליכוד של ביבי.
לכאורה, על-פי תמונת המצב כיום, ביבי יהיה ראש הממשלה הבא. אז אם הוא כבר ראש ממשלה, עדיף ביבי חזק על פני ביבי חייב לכולם. אבל נכון לתמונת הליכוד מאמש, ביבי חזק זה סניף חרד"לי ג'.
הפייגלינים עושים גיוס, מתפקדים לליכוד, והופכים אותו לליכוד דתי, קיצוני פנאטי, שמשקיע את מיטב כספינו ועתידנו בפרויקטים שמיטיבים עם 200 אלף תושבים דתיים, ימניים קיצוניים.
ואולי נלך לישון, ונתעורר כאשר יגיע משב רוח מרענן, שישנה את המשוואה הבלתי אפשרית הזאת. כאשר יחברו האנשים הטובים, בעלי הניסיון בניהול, בקבלת החלטות, בעמידה בלחצים וינהלו את המדינה מבלי להיות מוטרדים מעסקן א', מיחצן ב', או מסחטן ג'. אולי נלך לשון כשנדע שהעומדים בראש דואגים למרבית האזרחים ולא מזניחים את המיעוט. מטפחים את הטובים וגם את החלשים. דואגים למדינה ולאזרחיה בראיה ארוכת טווח, תוך בחינה שאפשר לשרוד בטווח הקצר.עוסקים במהות ולא בפלסטרים שיראו טוב במהדורת החדשות.
