ניקח לדוגמה את שיעור הפריון של ערביות צעירות ביו"ש - שלוש לידות לאישה - שווה לשיעור הפריון של ערביות ויהודיות צעירות בתחומי "הקו הירוק". שיעור הפריון הערבי במגמת ירידה והיהודי (במיוחד החילוני!) במגמת גידול.
שיעור הפריון של ערביי יו"ש צונח במהירות, במקביל להאצת המודרניזציה: עיור (מ-30% עירוניים ב-1967 ל-75% ב-2012), השתלבות נשים במערכת החינוך ובמגזר העובד, גיל הנישואין מעל 20, שיא בשיעור הגירושין, שפל בהריון גיל הנעורים, התפשטות אמצעי מניעה וחילוניות גוברת.
על-פי
"איך תרבויות גוועות" (דוד גולדמן, "ספנגלר", "הוצאת רגנרי", וושינגטון, 2011), "שיעור הפריון המוסלמי מתכווץ בקצב מהיר המפתיע דמוגרפים ומתכנס לשיעור הפריון האירופאי". נשים אירניות בגילאי העשרים שגדלו עם 5-6 אחים ואחיות יולדות רק 1-2 ילדים. באמצע המאה הנוכחית תרד "חגורת האיסלאם" ממרוקו עד לאירן לשיעור הפריון האירופאי"(עמ' X).
"החברה הכפרית [המוסלמית] המסורתית ראתה בילדים נכס כלכלי כעובדי אדמה וכתומכים בזקני המשפחה; החברה העירונית רואה בילדים תוספת הוצאה ולא מקור הכנסה. מחקרים רבים מתעדים התאמה בין רמת הדתיות לבין רמת הפוריות של החברה" (עמ' XV).
"הנשים האירניות הצעירות מתחתנות בגיל מאוחר יותר, או נשארות רווקות, ומקדישות את שנות הפוריות להעצמת החינוך והקריירה ולא להעצמת הפוריות. בחמישים השנים האחרונות ירד שיעור הפריון העולמי מ-4.5 ל-2.5 לידות לאישה" (עמ' 2-3). שיעור הפריון של אישה מוסלמית אקדמאית דומה לשיעור הפריון של חברתה האירופאית "(עמ' 5-6). "שיעורי פריון גבוהים של 7-8 לידות לאישה קיימים רק במדינות מוסלמיות עניות ובעלות שיעור בערות גבוה: מאלי, ניז'ר, סומליה ואריתריאה" (עמ' 11).
יתרון דמוגרפי לדברי
ראש אגף האוכלוסין של האו"מ, הנייה זלוטניק "הכרסום בפריון המוסלמי מדהים". שמונה מחמש עשרה המדינות בעלות הירידה החדה ביותר בשיעור הפריון, מאז 1980, הן מדינות מוסלמיות במזרח התיכון.
דוד גולדמן מציין "שהמדינה המפותחת היחידה, בנוסף לארה"ב, המציגה שיעור פריון גבוה היא ישראל" (עמ' 199). הוא מותח ביקורת על ההנהגה הישראלית המעצבת מדיניות שמתבססת על הנחות דמוגרפיות מוטעות: "ויתורים ישראלים בעשור הראשון של המאה ה-21 הונחו ע"י הפחד שהדמוגרפיה הערבית תציף את המדינה היהודית. אבל, המציאות הייתה הפוכה" (עמ' 200)
ב-2012 שיעור הפריון היהודי בישראל - שלוש לידות לאישה - גדול מכל מדינה ערבית חוץ מסודן, תימן, עירק וירדן. לדמוגרפיה המוצקה יש השלכות חיוביות כלכליות, חברתיות, טכנולוגיות וביטחוניות. לפי גולדמן, "בנתוני הפריון הנוכחיים יהיו בישראל, בסוף המאה, יותר צעירים מאיטליה וספרד וכמו בגרמניה. ישראל תוכל לגייס צבא גדול מגרמניה" (עמ' 201-2).
הנסיקה בפריון היהודי מהווה פועל יוצא של רמה גבוהה יחסית של אופטימיות, אחריות קולקטיבית, פטריוטיות, קשר למסורת ולדת וכלכלה יציבה. הדמוגרפית היהודית מתעצמת לאור פוטנציאל העלייה של 500,000 עולים בעשר השנים הבאות מברה"מ לשעבר, צרפת, אנגליה, ארגנטינה וארה"ב.
המשאבים הדמוגרפים - וגם הכלכליים, הביטחוניים והדיפלומטיים -העומדים לרשות ישראל ב-2012 גדולים לעין שיעור מאלו שעמדו לרשות הרצל וראשי הממשלה עד 1992, שלא הניחו לתחזיות דמוגרפיות להסיט אותם מחזונם. האם ההנהגה הנוכחית תבין שאין מאכלת דמוגרפית על צוואר המדינה היהודית, שהרוח הגבית הדמוגרפית היא יהודית ושאין צורך לוותר על גיאוגרפיה כדי להציל דמוגרפיה?!
