|
|
מירי רגב: הם לא רוצים שינוי חברתי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בכיכר רבין מפגינים ומוחים כל אלה העובדים קשה מאוד לפרנסתם ונאלצים לשאת על גבם אחרים. זו הסיבה לכך שהמוחים אינם גומרים את החודש או שאינם מסוגלים להגיע לרווחה כלכלית שתאפשר להם לחיות כבני חורין. הם רוצים לראות תוצאות לעמלם ולא קומבינות פוליטיות שבגללן אנשים עובדים חיים בעוני | |
|
|
|
|
גם אם פוליטיקאים סוג דל"ת ינסו ליצור תדמית של כמו-מהפכה פוליטית שנועדה להפיל את הממשלה הנוכחית, המחאה תעבור. היא אותנטית, צודקת, חוצה מפלגות, א-פוליטית באופן מובהק. השלטון הנוכחי חייב להתמודד עמה כי במשמרת שלה נוצרה מציאות שבה מעמד הביניים, על כל פלגיו ודיעותיו הפוליטיות, מסרב לשלם עבור מדיניות כלכלית-חברתית של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים.
לדאבון הלב, אין בהיסטוריה אף לא דוגמה אחת של ניסיון מהפכה שנועד לשנות סדרי עולם כלכליים-חברתיים, שלא הייתה בה אלימות, במידה כזו או אחרת. אין צורך ללכת אחורה אל ההיסטוריה היותר עתיקה. די להביט במה שקורה ביוון, בספרד כיום. מוטב להיזכר מה קרה בארה"ב בעיתות המשבר קשות. אין לשכוח מה קרה באנגליה לפני כשנה או בתקופת מרגרט תאצ'ר, או ב-68' בעת מהומות הסטודנטים בצרפת. הרשימה כמעט אין סופית. אין כאן דטרמיניזם היסטורי, אך העובדה היא שהאלימות היא חלק בלתי נפרד ממהפכות חברתיות-כלכליות. אין להשלים, בשום אופן, עם תופעות אלימות, אך יחד עם זאת, מי שמנסה, באמצעות רטוריקה פוליטית או שיטות דיכוי מביישות לעצור את האלימות, יקצור פירות באושים. המחאה החברתית-כלכלית בישראל לא תישבר בגלל השיטות האלימות בעצמן המופעלות על-ידי השלטון. ההיפך יקרה: האלימות של הרבבות תלך ותתגבר, וכך ייווצר אותו מעגל אלימות המסכן את אושיות החברה.
לא כיכר תחריר
שמעתי וגם קראתי את דברי הח"כית מירי רגב בכנסת בדיון על המחאה. אודה שלא פעם סירבתי לחסוך את שבט מילותיי עליה. למען הקוראים שעדיין לא קראו או שמעו את הגותה של הח"כית, נצטט כמה מפניניה: "כבוד היושב-ראש, אתה באמת חושב שדפני ליף וחבריה רוצים שינוי חברתי? הם באמת רוצים שינוי חברתי? הם לא רוצים שינוי חברתי, הם רוצים מחאה. הם רוצים מחאה לשם מחאה, לשם מחאה, לשם מחאה. הם רוצים להפוך את כיכר רבין לכיכר תחריר, ולהפיל את השלטון...אכן, יצא המרצע מן השק, ונחשפו פניהם האמיתיות של אותם אלה שמתיימרים להנהיג את המחאה. מארגני ההפגנות האלימות שאין להן שום - דבר וחצי דבר עם הצדק. אני קוראת לחברי הכנסת לבדוק עם משטרת ישראל מיהם אותם מפגינים תמימים שנעצרו, אם הם לא היו שותפים להפגנות סדר בעבר ואם הם לא שייכים לאיזה ארגוני שמאל קיצוניים."
ככל הנראה, לח"כית רגב מקורות מהימנים מהם היא שואבת את האינפורמציה לגבי התפיסות הפוליטיות של מנהיגי המחאה, על היותם אנרכיסטים ושאינם מייצגים את רעיונות הצדק והשוויון. מעניין מאוד לדעת האם הח"כית רגב מודעת היטב לתכונותיה של פוליטיקאית שכל מטרותיה להיבחר מחדש, גם במחיר אמירות מעליבות על אדם שיש בו טיפת תבונה. לח"כית הזו קוראים...מירי רגב. די והותר במה שאמרנו עד עת עליה. לא ראוי שנכביר מילים נוספות למען לא לסייע לה במסע התעמולה הזולה שלה.
מי שאיננו רוצה באלימות חייב להיות קשוב לרחשי לב המפגינים והמוחים. הם באים ממקום של מצוקה אמיתית וכל מבוקשם הוא לשנות את הנוסחה הכלכלית המלווה אותנו עשורים רבים. לא יתכן שאותו שליש המחזיק על גבו שני שליש ימשיך לסחוב את המעמסה הכלכלית, החברתית והביטחונית. להשוות בין כיכר רבין לכיכר תחריר זו בורות שאין למעלה ממנה. בכיכר תחריר רצו ההמונים להשתחרר מכבלי הדיקטטורה ולהתחיל בחיים חדשים. בכיכר רבין מפגינים ומוחים כל אלה העובדים קשה מאוד לפרנסתם ונאלצים, בגלל ח"כים ושרים חסרי כל בושה, לשאת על גבם אחרים. זו הסיבה לכך שהמוחים אינם גומרים את החודש או שאינם מסוגלים להגיע לרווחה כלכלית שתאפשר להם לחיות כבני חורין. הם רוצים לראות תוצאות לעמלם ולא קומבינות פוליטיות שבגללן אנשים עובדים חיים בעוני. הם אינם חולמים על קפיטליזם חזירי, אלא על חברה שבה הערבות ההדדית חוזרת, כולל עזרה לעניים והקלות משמעותיות למתקשים. הם רוצים חברה צודקת שבה המשאבים מחולקים בצורה הגיונית ושוויונית. הח"כית "המצטיינת", מירי רגב, טוב תעשה אם תיקח דוגמה משר התקשורת. מה שעשה השר כחלון בתחום הסלולרי שבו פשוט היה שוד לאור היום, ראוי שיעשה בכל התחומים האחרים.
