בעוד המשטרה נלחמת בנהיגה בשכרות, בית המשפט העליון מכשיר את ה"ינשוף" וקורא להחמיר בעונשיהם של נהגים שיכורים, מתברר שבמישור האזרחי קיימת לקונה משמעותית: בתחום ביטוח הרכב. האם נהג שיכור זכאי לתגמולי ביטוח כאשר הוא גורם לתאונה? הפסיקה נחלקת בסוגייה זו, שטרם הגיעה לשולחנו של בית המשפט העליון.
שופטת בית משפט השלום בחדרה, קרן אניספלד, צירפה (19.7.12) את קולה לסבורים שהפוליסה תקפה במלואה גם אם הנהג שיכור, ואגב כך חידדה את הנקודה המצריכה תיקון. היא אומרת, שתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח מאפשרות להחריג רק את מה שכתוב בהן - ותו לא. התקנות הללו מחריגות מקרה בו הנהג היה נתון להשפעת סמים, ואינן אומרות מילה וחצי מילה על שכרות.
"ברי שמבטח סביר לא ירצה לבטח נהיגה בשכרות, אלא שהדין אינו מתיר לו חירות כזו ומסייג את חופש החוזים שלו בנקודה זו", קובעת אניספלד. "גם החרגה בשל נהיגה תוך שימוש בתרופות, נרקוטיות או אחרות, לא נזכרת בפוליסה התקנית. נוכח התכליות החברתיות שניצבות ביסוד התקנות ואימוץ הפוליסה התקנית, לא מדובר בלקונה שיש להשלימה באופן פרשני אלא בהסדר שלילי". כלומר: בית המשפט אינו יכול לומר שמשרד האוצר - מתקין התקנות - התכוון להחריג נהיגה בשכרות ושכח לעשות זאת במפורש. המשרד במכוון לא - שוב: לא - החריג נהיגה בשכרות, ולכן הפוליסה תקפה.
אניספלד מוסיפה: "אפילו קיימת בחוזה ביטוח תניית פטור הנעוצה בהתנהגות המבוטח, כלל הוא שתינתן לה פרשנות מצמצמת. תוקף ומשמעות יינתנו לתניה כזו רק אם המבוטח סטה סטייה ניכרת מרמת ההתנהגות הדרושה, והוכח שפעל מתוך מצב נפשי של פזיזות או אי-אכפתיות, כך שחזה באפשרות קרובה לכך שהתנהגותו תגרום לנזק. אם לא נכללה בחוזה ביטוח תניית פטור בשל נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אין להעמיד את המבטח במצב טוב מכפי שהיה לו נכללה בחוזה תניה כזו, שהייתה כפופה לאותה פרשנות דווקנית שתוארה לעיל".
לסיכום מאמצת אניספלד את דברי בית המשפט המחוזי: "מדיניות משפטית נאותה, יכולה להביא להחמרה בעונשם של נהגים שיכורים, לעיכוב בחידוש רישיון למי שנתפס כשהינו נוהג במצב שכרות, וכיו"ב. ספק בעינינו אם מדיניות משפטית נאותה יכולה לחדור לתחום של חוזה שנערך בין שני צדדים פרטיים... לצד הצורך שלא לתת למי שהכניס עצמו למצב שאינו שולט על פעולותיו, כהגדרת בית משפט קמא, ליהנות מפרי התנהגותו, קיים גם הצורך לשמור על חופש החוזים, ועל יציבות בפרשנות חוזים באופן כזה, שאם לא מצוי בפוליסה סעיף מפורש המונע פיצויים במקרה של שכרות, לא יוכנס סעיף לפוליסה בעקיפין".
הבעיה היא, שאותה פסיקה היא מלפני כמעט שני עשורים, ומאז זרם אלכוהול רב בעורקיהם של נהגי ישראל וגרם לכך שדם רב יזרום בכבישי הארץ. הבעיה היא, שבית המשפט העליון צריך להחליט שהוא דן בנושא, כאשר תגיע אליו בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי והשופט יגיע למסקנה שמדובר בסוגייה עקרונית המצריכה הכרעה. אפשרות נוספת, ועדיפה, לתיקון המצב היא בחקיקה או בתקנות - וכאן הכדור נמצא בידי משרד האוצר.
אם באמת רוצים להילחם בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשכרות בפרט, יש לקבוע בצורה חד-משמעית: נהג שיכור לא יקבל פיצוי על הפגיעה ברכבו (ואולי יש גם לסייג את הפגיעה בגופו). זה נכון, זה צודק וזה מרתיע.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
