לא בכדי הפך הפיקוד על העורף לאחד התפקידים הדחויים והפחות נחשקים בעת הזאת. עובדה: כל מי שהתפקיד כפוי הטובה הוצע לו בעת האחרונה - ברח ממנו כמו מאש.
ובכל זאת נמצא, בסופו של דבר, "הקורבן התורן" שנאות לקבל עליו את הדין. ממש באירוניה של הגורל ובשעה שרבים מעמיתיו למפלגת קדימה עדיין מצויים על ספינתם הטובעת - הצליח
אבי דיכטר להציל את עורו ממנה. אלא שספק גדול אם אכן מצא את עוגן המבטחים שלו כשר החדש להגנת העורף, ודומה יותר שהוא פשוט הכניס ראש בריא למיטה חולה מאוד.
חרף זכויותיו הרבות כאיש ביטחון מובהק, שהוכיח את עצמו לאורך השנים בשטח, יתקשה הפעם מי שהיה השר לביטחון פנים וראש השב"כ לעמוד במשימה הכבדה מדי שנטל על כתפיו. תפרוץ או לא תפרוץ מלחמה - העורף פשוט אינו מוכן לה. לשליש מן האוכלוסיה אין ממ"דים; לרבע ממנה אין מקלטים העונים על הדרישות האלמנטריות, ולמחצית ממנה אין ערכות-מגן, כשגם לאלה שיש להם - יעילותן ממש מוטלת בספק.
אם לא די בצרות שכאלה, הרי שרבים מבתי הספר וגני הילדים אינם ערוכים למקרה מלחמה, ועוד פחות מהם בתי החולים. "הזקנה שבמסדרון" היא רק סימפטום למצוקת האשפוז השוררת בהם.
ללא תקנה אפילו בדוחות
מבקר המדינה, שחזרו והתריעו על המחדלים רבי השנים, לא היה עד כה כדי לתקן את המעוות. בינתיים הם מונחים בגנזך כאבן שאין לה הופכין ומעלים מיום ליום עובש נוסף.
אפילו בתרגילי פיקוד העורף, הנערכים חדשות לבקרים, אין כדי להציל את המצב העגום. צופרים, שאמורים לפעול, מתגלים כמקולקלים, ואלה שהם אכן תקינים - מופעלים לא אחת רק מחמת תקלה ומבריחים אך לשווא, תושבים מבוהלים אל המקלטים שלהם.
ומעל לכל - כיפת הברזל, שאמורה להיות סוכך-ביטחון, מופעלת בלבד באזורים מסויימים, שבינתיים מוגדרים כיעדי פורענות. רבים מחלקי המדינה, שאינם מצויים, לפי שעה, בטווח האש המיידית, עדיין פרוצים לכל רוח. לא בדיוק מה שמתאים למלחמה של טילים המאיימים על שמי המדינה כולה.
מלבד תקציב של מיליארדים, צריך, כנראה, להתרחש גם נס של ממש משמיים כדי שהעניינים יבואו על פיתרונם הרצוי בחודשים הקרובים. אלה הרי אמורים להיות קריטיים, אם להסתמך על דבריהם של ראש הממשלה ושר הביטחון. במצב עגום שכזה נראה בעליל שאבי דיכטר נטל על שכמו משימה ממש כבדה מדי, ובכל זאת הלוואי שיצליח!
