ומה עם האתיקה העיתונאית?

מה המשותף לרינה מצליח, דני קושמרו, אילנה דיין ודנה ויס? אני מניח שהתשובה שעולה מיד בראשכם היא שכל האנשים ברשימה זו הם עיתונאים כוכבי טלוויזיה ידועים ומוכרים, וזה כידוע נכון. אולם לעיתונאים כוכבי טלוויזיה אלה יש דבר משותף נוסף שאולי לא ידוע לרבים, והוא: עיסוקם מזה תקופה ארוכה, כעבודה צדדית פרטית, מחוץ למסגרת עבודתם, בהנחיית כינוסים ואירועים שונים.

בין השאר, מנחים עיתונאי ופרשני טלוויזיה אלה כינוסים של גופים ממשלתיים וגם של גופים פרטיים ובהם: בנקים, חברות ביטוח וחברות טלפונים סלולאריים; חלק מהחברות שייכות במישרין או בעקיפין לאנשי עסקים ידועים במשק הישראלי המכונים טייקונים.

בתמורה להנחייתם משלמים הגופים והחברות הללו לעיתונאים סכומי כסף מכובדים. עיתונאי יכול לקבל עבור הנחיית אירוע שנמשך שעות ספורות בלבד כמה אלפי שקלים ובמקרים מסוימים אף יותר מכך. סכום זה הוא בגדר הערכה ושמועות, וזאת כי החברות הפרטיות וגם גופים ציבוריים לא מפרסמים בדרך כלל כמה כסף הם משלמים לעיתונאים עבור הנחיית כינוסים ואירועים (אגב - למה לא מפרסמים נתונים אלה? מה יש להסתיר? זה חשוב לשקיפות).

ייתכן שיש מקרים שעיתונאים מנחים ארועים מסוימים בהתנדבות, אבל זה בגדר החריג. חשוב לציין שהעיתונאים נדרשים, בדרך כלל, לקבל ממקום עבודתם בערוצי השידור השונים אישור לעסוק בעבודה צדדית כמנחי אירועים וכינוסים, ואלה האחרונים יודעים בדרך כלל על עיסוק צדדי זה של עובדיהם.

אתיקה עיתונאית ומראית עין

רינה מצליח, דני קושמרו, אילנה דיין ודנה ויס לא לבד בתחום הנחיית כינוסים וארועים מסוג זה. שורה של עיתונאים, מגישים, כתבים ופרשנים המועסקים ברדיו או בטלוויזיה שלנו, כגון גדי סוקניק, דן כנר, אושרת קוטלר, קרן מרציאנו ואחרים, משמשים אף הם, מי פחות מי יותר, כמנחים בארועים מסוג זה.

השאלה המתבקשת ועולה ממצב זה: האם ראוי מבחינת אתיקה עיתונאית שכתבים, מגישים ופרשנים פעילים בטלוויזיה או באמצעי התקשורת האחרים - שכתבותיהם ופרשנותם משודרות בערוצים מובילים ובשעות צפיית שיא, ויש להם השפעה על דעת הקהל - יקבלו סכומי כסף נכבדים מחברות עסקיות ומגופים ציבוריים ופרטיים אחרים? הרי גופים אלה, ובהם משרדים ממשלתיים או חברות מובילות במשק כמו בנקים, חברות ביטוח, חברות טלפונים סלולאריים ועוד, נמצאים לא פעם במוקד פרשיות לא נעימות ומהווים מטרה לביקורת ציבורית ואלפי תלונות נגדם.

האם עיתונאי, שדר או פרשן יכול לדווח ולבקר בצורה חופשית ואובייקטיבית נטולת משוא-פנים גוף ציבורי או גוף פרטי המשלם לו סכומי כסף נכבדים ואולי עוד ישלם לו בעתיד? האם יכול עיתונאי כזה לסקר או לבקר באופן אובייקטיבי אנשי ציבור ובעלי עסקים הקשורים או מועסקים בגוף זה?

אני נוטה להאמין, ואין לי סיבה ולו הקטנה ביותר לחשוב אחרת, שהעיתונאים והפרשנים שהזכרתי, המנחים כינוסים וארועים בשכר, אינם נותנים לדבר זה להשפיע עליהם על כתיבה ופרשנות עיתונאית חופשית ונוקבת ואובייקטיבית, אבל מדובר בבני אדם וזה אך טבעי שהשפעה כזו עלולה להיות, ולכן סבור אני כי יש לאסור בצורה גורפת העסקה בשכר של עיתונאים ופרשני רדיו וטלוויזיה כמנחים של כינוסים או של ארועים של גופים ציבוריים ופרטיים ולו רק מטעם של מראית עין.

אגודת העיתונאים - לעובי הקורה

התופעה של עיתונאים וכתבי טלוויזיה המנחים ארועים בשכר מטעם גופים ציבוריים ופרטיים שכיחה למדי, ובשנים האחרונות, במיוחד עם פרוץ ערוצי הטלוויזיה המסחריים, הפכה לרווחת ולחלק בלתי נפרד מהכינוסים הרבים המאורגנים על-ידי גופים ממשלתיים וחברות כלכליות שונות מהמגזר הפרטי.

הנה כמה דוגמאות בנושא זה רק מהחודשיים האחרונים: רינה מצליח, כתבת חדשות ערוץ 2, הנחתה ביחד עם דני רופ ועידה בנושא רפואה בירושלים; דני קושמרו, מגיש וכתב חדשות בערוץ 2, הנחה כינוס בינלאומי לחקלאות ולקלינטק בגני התערוכה; אילנה דיין עורכת תוכנית התחקירים "עובדה" הנחתה כינוס חינוך בחיפה בשיתוף עיריית חיפה; והרשימה עוד ארוכה.

העובדה כי תופעת העיתונאים והשדרים שמנחים ארועים וכינוסים תמורת שכר מכובד נמשכת תקופה ארוכה, ואין איש מוחה ופוצה פה, והעיתונות אינה כותבת כמעט על העניין, למרות שעל פניו תשלום כסף לעיתונאים עלול לגרום ולהביא לפגיעה באתיקה העיתונאית, מעידה וממחישה שוב עד כמה הידרדרה האתיקה בעיתונות הישראלית, ובאיזו קלות אנחנו משלימים עם מצב זה.

ראוי אפוא שוועדת האתיקה של אגודת העיתונאים תדון ותבחן לעומק את תופעת העסקתם בשכר של עיתונאים כמנחי ומפיקי כינוסים וארועים. על פניו נראה כי יש לאסור העסקת עיתונאים כמנחים בשכר המשולם להם על-ידי גופים ציבוריים ופרטיים וזאת למען עיתונות אובייקטיבית חופשית וחוקרת ללא משוא-פנים.