לו הייתי רץ לבחירות

ראשית, תחום הביטחון. מי שמשלה את עצמו שניתן לטפל בבעיות החברתיות והכלכליות של ישראל ללא כל התייחסות לתחום הביטחון, טועה ומטעה. שלא כמו במדינה נורמלית, נושא הביטחון מכתיב את רמת השירותים החברתיים והכלכליים של ישראל. מאז קום המדינה, תקציב הביטחון היה העיקר. לכאורה, היה צדק רב בהעמדת הביטחון ותקציבו בראש סולם העדיפויות. מדינה במלחמה מתמדת, איומים בלתי פוסקים, כל אלה זקוקים לתקציבי עתק. ממשלות ישראל, לדורותיהן, עסקו, בעיקר, בביטחון וההוצאה הכספית הייתה עצומה. נשאלת השאלה, האם גם כיום יש צורך בהוצאה תקציבית כה גדולה, בה בעת שתחומים אחרים סובלים ממחסור הזועק שמימה? לדידנו לא.

מיתוס "צבא העם"

אנו סבורים שבעידן הנוכחי מדינת ישראל, למרות כל האיומים והסכנות, מסוגלת לשנות את הפרדיגמה הביטחונית ארוכת השנים. מומחים בתחום הצבאי חוזרים ומדגישים שצה"ל חייב לעבור שינוי מהותי. ההתעקשות להמשיך ולדבוק במיתוס של "צבא העם" שמזמן הפך למיתוס בלבד, מצריכה משאבים כלכליים עצומים. שירות החובה לכל הוא מצג שווא. בעוד מספר שנים לא רב המיעוט יהיה זה שיתגייס. ביטולו של שירות החובה, במתכונתו הנוכחית יכולה לחסוך כסך רב למדינה.

גם שירות המילואים מצריך משאבים גדולים והשאלה היא האם המודל הנוכחי של צבא המילואים נכון? לעניות דעתנו, לא. עברו מספיק שנים מאז שהצבאות התבססו על מסות גדולות של חיילים. ההתקדמות הטכנולוגית, ההתפתחויות הגיאופוליטיות, שינויים רדיקאליים במבנה החברה הישראלי, כל אלה לא נלקחו בחשבון בצורה מעמיקה. גם מבנהו של צבא הקבע זקוק לרפורמה. אין כלל ודאות שכל המסגרות הקיימות כיום נחוצות, ואם כן, בצורתן הנוכחית.

אנו מציעים לבחון את ההצעה למודל חדש של צה"ל, הוא המודל של צבא מקצועי. מבלי להיכנס לעומקם של השינויים הדרושים, נקבע כאן שההצעה באה כדי להפוך את צה"ל לצבא הרבה יותר מקצועי, הרבה יותר מאומן, הרבה יותר טכנולוגי. בקיצור, הרבה יותר ממה שהוא כיום בהוצאה תקציבית קטנה שתחסוך מיליארדים רבים למדינה. למותר לציין שעבור זאת יש צורך במהלך שבו המוחות הטובים ביותר הקיימים במדינה ייטלו חלק בהכנתה של הרפורמה. הכול אפשרי ובתנאי שלא משתעבדים למיתוסים חסרי תועלת ודעות קדומות שעבר עליהן הכלח.

השקעה אחרת בחינוך

התחום השני הוא תחום החינוך. מי שמכיר היטב את המערכת יודע שהיא קרסה מזמן. אין צורך רק בתקציבים אלא, בראש ובראשונה, בתעוזה ויציאה מן הקופסה. מערכת החינוך זקוקה לשינוי מבני וקונספטואלי דחופים ביותר. מה שהיה תקף לפני עשור הפך כיום לבלתי רלוונטי. תוכניות הלימודים בלתי מותאמות למציאות. ההוראה היא רדודה עד כדי אימה. הקשר בין הלימודים במערכת החינוך לבין המציאות מקרי לחלוטין. יש להשתחרר מהקיבעון של בגרות לכול כאילו בני אדם נמדדים רק לפי תעודת הבגרות שבידיהם. התוכנית של האוניברסיטאות להכין תלמידים במכינות מכוונות לימודים אקדמיים ללא תעודת בגרות, היא תוכנית מצוינת.

יש להשתחרר מפוליטיזציה של המערכת ולאפשר לאנשי מקצוע לקבוע מה ראוי שילמדו תלמידי ישראל. יש להרחיק את הרשויות המקומיות מאחריות על מערכת החינוך. יש להקים מועצה ציבורית נוסח המועצה להשכלה גבוהה שתקבע את התוכניות ותפקח על ביצוען. מי שישקיע בחינוך יקצור את פירות השקעתו בעתיד.

מערכת בריאות בלתי אנושית

המערכת השלישית היא מערכת הבריאות. בשלושת החודשים האחרונים סעדתי את אמי ליד מיטתה בבתי חולים שונים. התוודעתי אל מערכת הרוסה ובלתי כשרה לתת טיפול רפואי כיאה למדינה מתקדמת. רמת הרופאים, האחיות, הציוד והטכנולוגיה, גבוהה ביותר. רמת השירות, הטיפול בחולה והדאגה לבריאותו, כל אלה הם בסטנדרט של העולם השלישי. המחסור עצום, העבודה של הצוותים בלתי אפשרית, בלתי אנושית. היא מובילה לכהות חושים, לאי יכולת לתפקד, וגרוע מכל, למותם של אנשים. קברניטי המדינה אחראים למצוקה האיומה. הרפואה הפרטית פורחת ואילו הרפואה הציבורית כאמור, הרוסה. לא יתכן מצב כזה. לדאבון לבי, אמי נפטרה ושורות אלה נכתבות תוך כדי שבעה. אני משוכנע שההזנחה והרשלנות בטיפולה קרבו את מותה.

קטונתי מלתת עצות לאזרחים מה להצביע. ראוי להצביע כדי לגרום לשינויים מהותיים. כל אחד יודע מה כל מפלגה עשתה ומה תעשה בעתיד. לפני שמכניסים את הפתק בקלפי ראוי להרהר היטב. יום הבחירות הוא היום היחידי שבו אזרחי ישראל מסוגלים להשפיע. חבל לבזבז את ההזדמנות לערוך חשבון עם מי שלא עשה ומי שכן עשה.