1. לא לעצור
זו אותה כותרת שנתתי שלשום (יום א', 18.11.12), ואין שום סיבה להחליף אותה היום (יום ג', 20.11.12). עצירתו של "עמוד ענן" כעת תהיה שגיאה חמורה ביותר. החמאס ויתר ארגוני הטרור יוכלו לנופף בניצחון תודעתי, שכן ירי הרקטות לא נפסק וגם לא נחלש מאז החל המבצע. ההרתעה של צה"ל, הגורם החשוב ביותר להבטחת שקט מירבי לתקופה מירבית, לא תשוקם במלואה. המורל של תושבי הדרום ישוב ויצנח, משום ששוב יתברר להם שמדינתם אינה מוכנה ללכת את כל הדרך כדי להגן עליהם; והם שוב ישאלו, ובצדק, האם כך הייתה נוהגת הממשלה אילו היה מדובר ב"מדינת תל אביב".
קשה להבין מדוע בכלל מוכנה ישראל לדבר כעת על רגיעה. נכון, אנחנו באים מתוך עמדת כוח, משום שאיש לא באמת לוחץ עלינו להפסיק את המבצע (חוץ מכמה הזויים בתוכנו, עליהם נאמר בהמשך כמה מילים) - ולכן לכאורה נוכל להכתיב את התנאים שלנו. אך האם מישהו חושב ברצינות שאפשר לסמוך על מילה אחת של החמאס? הרי את רוב הטילים בשבועות האחרונים ירו ארגונים אחרים, קיצוניים עוד יותר ממנו, ואין שום יסוד להאמין שהם ירסנו את עצמם לאורך זמן. לכן, צריך להמשיך את המבצע - ובמידת הצורך גם בכניסה קרקעית - עד שהחמאס הוא שיתחנן להפסיק אותו.
2. חיסולים
שוב חזרה על משהו שכבר אמרתי ונותר אקטואלי. הנשק היעיל ביותר שיש לנו נגד הרקטות הוא מדיניות החיסולים. ראשי ארגוני הטרור חזקים מאוד בלשלוח אנשים אחרים למותם, ונעשים קטנים-קטנים כאשר הסכנה מרחפת על ראשיהם שלהם. משום מה, הם לא להוטים מדי לפגוש את 72 הבתולות בשערי גן העדן. החיסולים מכריחים אותם לרדת למחתרת ומקשים עליהם מאוד בניהול מעשי הטרור. לכן, אסור בשום פנים ואופן להסכים - במפורש או במשתמע - להתחייבות כלשהי שהחיסולים ייפסקו. ראשי המרצחים צריכים לדעת, שכל טיל שישגרו לעבר ישראל מעמיד את חייהם בסכנה ברורה ומיידית.
3. האיחוד האירופי
אם מישהו רצה הוכחה לכך שהעולם לצידנו, הוא קיבל אותה בצורת ההודעה של האיחוד האירופי (יום ב', 19.11.12). לצד קריאה מסורתית לאיפוק והפסקת אש, הדגיש האיחוד שאין שום הצדקה לירי הטילים על אזרחים חפים מפשע ועמד על זכותה של ישראל להגן על תושביה. זו אירופה, האנטי-ישראלית המסורתית, לא ארה"ב. אפילו שם לא מוכנים לומר מילה רעה אחת על "עמוד ענן".
זה כמובן לא אומר כלום על עמדתו של האיחוד אם וכאשר תהיה פגיעה מהותית באזרחים פלשתינים, אם כי ניתן היה למצוא רמז מעודד גם בהקשר הזה. האיחוד הזכיר את חובתה של ישראל לשמור על החוק הבינלאומי - וכדאי לזכור, שהחוק הזה בפירוש אינו נותן הגנה לאזרחים כאשר מתקנים צבאיים מוצבים בליבה של אוכלוסיה אזרחית. בכל מקרה, העמדה הנוכחית של בריסל היא סיבה נוספת שלא להפסיק את המבצע בטרם עת, וגם סיבה לשבח את משרד החוץ על עבודתו הדיפלומטית.
4. תומכי הטרור
כמה שזה היה צפוי: "עשרות אנשי רוח, יוצרים ואמנים מובילים בישראל, קוראים לראש ממשלת ישראל ולשריה לפעול להפסקת אש ולהידברות שתוביל להשגת הסכם מדיני". לא נחזור על כל דברי ההבל של ההזויים הללו, ורק נציין כמה מן החותמים על העצומה המופרעת הזו:
עמוס עוז, יהושע סובול, יורם קניוק, אוהד נהרין, נסים קלדרון, דורון צברי, ניר ברעם ושמעון אדף. כדאי שתזכרו את השמות הללו, של מי שמתייצבים לימינם של הטרוריסטים, כאשר תבחרו איזה ספר לקרוא, לאיזו הצגה ללכת ובאיזה סרט לצפות. ככלות הכל, חרם הוא כלי שהכנופיה הזו מאוד מזדהה איתו.
5. סייעתא דשמיא
בדיחה מימי מלחמת השחרור אומרת, כי צפת ניצלה בזכות המעש והנס: המעש היה פרקי התהילים שקראו זקני העיר, והנס היה שהפלמ"ח הגיע. צחוק בצד, אבל בימים האחרונים ניתן לראות בבירור את הסייעתא דשמיא שלצד התפקוד המצוין של צה"ל וחוסנו המופלא של העורף. תראו כמה טילים נורו וכמה קטן - גם אם כואב - הוא מספר האבידות בצד שלנו. תראו איזה מזג אוויר מושלם יש לצה"ל מאז החל המבצע. תראו כיצד העולם, ממש בניגוד להרגלו, מתייצב לימינה של ישראל. הוא שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: "ועל ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
