ערפאת - נפוליאון באי סנט הלני

בשעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברור מתי יגיע הקץ לקריירה הפוליטית-מנהיגותית של ראש כנופיות מרצחים, שידיו הרועדות מגואלות בדם יהודי בארץ ובחו"ל. אבל למעשה הגסיסה שלו החלה כבר מזמן - ולא רק פוליטית. אמנם, הוא הצליח בעבר להפתיע את כולם חדשות לבקרים, גם בכך שניצל מהתנקשויות, מחיילי צה"ל במבצע "סמוע" - בבירות לפי הנחייה מגבוה, מתאונת מטוס באפריקה וגם ממחלות למיניהן.

ערפאת, כמו מנהיגי קבוצות מורדים ולוחמי גרילה אחרים בעולם ובמהלך ההיסטוריה, הפך ממנהיג כנופיות למנהיג פוליטי, עם אג'נדה חברתית ועם שאיפות לאומיות, ובנה את עצמו, בדבקות ובעקביות כמנהיג הפלשתינים, ועד לבחירתו כנשיא לכל החיים.

אבל כמו מנהיגים מסוגו בעבר, הוא לקה באותה תסמונת מסוכנת, שהשאירה אותם כלוחמי גרילה ומנהיגי כנופיות טרור, ולא השכיל להשתחרר מהטרור והטרוריסטים, ולהפוך למנהיג פוליטי חברתי נטו - כדי להוביל את עמו הרעב, הרצוץ, העייף לפתרון מדיני, ולעיצוב כלכלי-חברתי.

הזדמנויות לכך היו לו רבות - אך הוא דחה את כולם - בשל הרצון למות כלוחם, למות כ"שאהיד", כפי שהתבטא לא פעם בעבר ובהווה הקרוב. ערפאת רצה למות במדים, הוא רוצה שיקימו פסלים בדמותו עם מדים, כאפייה ואקדח, וכנראה השיג את מטרתו.

הוא לא הסכים, לשום הסדר מדיני שיהפוך אותו למנהיג או נשיא אזרחי - כלומר: מי שדואג לכלכלה לחינוך בסיסי, לאבטלה, למים לביוב ולממסד מסודר וביורוקרטיה ממסדית - ובעיקר פתרון בעיות הפליטים - המוחזקים כבני ערובה וכקלף, למשא-ומתן.

הרבה יותר נוח היה לו, כמנהיג יחיד שלרשותו מיליארדים של דולרים שהוא אישית מפקח עליהם ומחלק אותם - נוח היה לו "בשחיתות" שפשטה אצל מקורביו והדרג המנהיגותי שמתחתיו - בחלקו בידיעתו ושלא בידיעתו - שהרי גם הוא עצמו, למרות שלאחרונה לא נהנה ממנעמי החיים. צבר הון עתק, לפי בדיקות ועדות ביקורת שהוקמו על-ידי הקהילה הבינלאומית וגם על-ידי הפלשתינים עצמם.

מספיק אם נתחיל - בזרם הכספים העצום שהולך לגב' סוהא ערפאת בפריז, שעשתה את עסקת חייה, כאשתו על הנייר של ערפאת או כאשת נשיא וירטואלית, החיה על זרי דפנה וזהב באירופה. אבל בתקופת הזוהר שלו - הסתובב בעולם עם מטוס פרטי ובזבז מיליוני דולרים על טכסים, ביקורים ושטויות.

תזכורת קצרה מן העבר: בכל הדיונים עם קלינטון, רבין, פרס, ברק הוא תמיד היה המכשול להשגת הסכם חלקי, זמני או סופי.
זכורה התמונה המשעשעת של ערפאת המסרב לחתום על המפות אצל הנשיא מוברק ושלא לדבר על משחק הכניסה לבקתה עם ברק בקמפ-דיוויד בנוכחות קלינטון.

שימו לב! שני מנהיגים ותיקים, דיקטטורים זקנים חולים ותשושים - שכל חייהם הולכים ומתהדרים במדי צבא. מחד - פידל קסטרו, הקומוניסט האחרון בקובה וערפאת הטרוריסט האחרון באזורינו (כאשר סאדם חוסיון עלוב ומושפל לבוש בגדי אסירים בעיראק בהשגות ארה"ב).

אילו ערפאת באמת באמת רצה בפתרון כלשהו, אפילו חלקי או זמני ומוגבל בזמן - היה משיג זאת בקלות, אבל תפישתו הקובעת והמקובעת בתודעתו לקבל הכל או כלום - משחקת בפועל לטובת ישראל.

לא פעם אמרו בויכוחים ודיונים עם הרשות הפלשתינית - כי מי שיציל את ישראל, זה ערפאת עצמו שלבסוף יכשיל כל מאמץ וכל תרגיל. תפישתו הנגזרת, מהשאיפה האיסלמית - שאין קיום לישראל כמדינה ועליה להעלם כישות עצמאית וריבונית.

דעה שיש לה שותפים רבים כמו החמאס והג'האד האיסלמי. העובדה שהשאיפה הזו אינה בת ביצוע אינה מדאיגה אותם בכלל. לכן על רקע זה, לא היה כל סיכוי ליוזמות כמו "אוסלו" שהוכחה בעליל ככישלון קולוסאלי עם תוצאות טרגיות לישראל ולפלשתינים. כמו המפקד הלאומי - של האלוף (במיל.) עמי אילון ופרופ' נוסייבה ויוזמת ז'נבה של יוסי בילין ויאסר עבד רבו. היוזמות והדיאלוג היו חיוביים - ורצוי שגם ימשכו בעתיד - אך הסיכוי שלהם היה קלוש ביותר כל עוד ערפאת חי נושם ושולט.

מותו של ערפאת - האם יביא שינוי? כל הסיכויים שכן, זה מחוייב המציאות, ההיסטוריה והמומנטום. האם זה יביא למזרח תיכון חדש - ספק - האם זה יעזור או יבטל את החלטת שרון והכנסת על "ההינתקות" - סביר להניח שלא.

להערכתי, אחרי תקופת אי בהירות ואי יציבות יחזרו לשולחן הדיונים בלחץ ארה"ב, הקהילה האירופית ואולי אולי תהיה תזוזה לכיוון הסדר כלשהו - כמו מפת הדרכים. אבל עד אז - הרבה ייכתב, עשרות הערות ותגובות יפורסמו ויעלמו כולל אלו המועלות כאן בכתבה. יש למה לצפות.

____________________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.