הרצת יום ראשון בשבוע כיום-שבתון לכל דבר במשק צוברת עכשיו תאוצה, עם הצטרפותו של
נפתלי בנט, יו"ר "הבית היהודי" לרשימת הקוראים להוצאתו אל הפועל. תחילה היה זה ח"כ המפד"ל לשעבר,
זבולון אורלב, שהגה את הרעיון עוד לפני חמש שנים, ואחר כך תפס עליו טרמפ גם מי שהיה המשנה לראש הממשלה,
סילבן שלום, איש הליכוד.
בהצטרפותו של בנט לשני היזמים הקודמים יש עתה סיכוי גדול שהרעיון באמת יקרום עור וגידים, במיוחד כאשר הציבור הדתי זקוק לשבתון הזה כאוויר לנשימה. אחרי ככלות הכל נמנע מהציבור הזה חופש הפעולה שיש לציבור החילוני בשבת, כאשר יום ראשון יוכל למלא עבורו את החסר.
על-פי התוכנית אמור יום ראשון להפוך לשבתון כללי במשק, ממש כפי שהוא נהוג בעולם הנוצרי, בעוד יום השישי ימשיך להיות יום-עבודה מקוצר. עם יד על הלב צריך להודות שלישראל היהודית יש, אומנם, סיבות טובות למדי לקפוץ על העגלה הזאת. ברגע שהיא תצא לדרכה ניתן יהיה ליהנות בה משניים וחצי ימי-חופשה מעבודה ומלימודים, בתוספת של פנאי בשפע. תחילתם תהיה ביום שישי בצהריים ואחריתם במוצאי יום ראשון.
יישור קו יחד עם זאת אין להתעלם מכך שיישום התוכנית כרוך בלא מעט כאב-ראש. הוא יחייב תזוזה בשעות העבודה המקובלות, שיהיה בהן כדי להשפיע על מיליוני עובדים במשק. בין היתר אמורים הדברים בפתיחת הסכמי-עבודה קיימים ובמשא-ומתן מול מעסיקים על שכר ותנאי-עבודה חדשים. גם מערכת החינוך תצטרך, כמובן, להיערך בהתאם.
על-פי התוכנית יתווספו לימות החול של השבוע אותם הפרשים של שעות-עבודה ש"ייגזלו" מיום ראשון, בעוד יום א', שהיה עד כה יום של חופש מקובל, יהפוך ליום-עבודה מקוצר, עד לשעת הצהריים.
במידה מסוימת תהיה זו, אומנם, אבן-נגף לציבור הדתי, שייאלץ להתכונן בדוחק רק לקראת בואה של שבת המלכה; אלא שיחד עם זאת הוא יצא נשכר מהעניין, כאשר גם לו יהיה יום-חול של חופש מלא. את היום הזה יוכלו שומרי הדת והמסורת להקדיש לענייני חולין שבשגרה, כמו נסיעות ובילויים עם הילדים.
וחוץ מזה כדאי גם לזכור שישראל, כמדינה נאורה, תיישר בכך את הקו עם העולם הרחב, כאשר ביום ראשון מושבתת ממילא הפעילות הכלכלית, המסחרית והלימודית. בסופו של דבר היא רק תצא נשכרת ממנו.
