בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
הדמוקרטיה המיוחלת תקועה [צילום: עיתון אלביאן איחוד נסיכויות המפרץ]
|
|
|
האם זה הגיוני?
|
עמאד אלדין אדיב: "בעולם הערבי ההיגיון הוא הפוך: ערבים הורגים ערבים יותר ממה שישראל הורגת ערבים"
|
האומנם יש איסלאם מתון "האביב הערבי" היה מקור השראה למשוררים ולסופרים בעולם הערבי. גלי שמחה ואופטימיות אפילו עד כדי אופוריה סחפו את המושכים בקולמוס, כאילו בן-לילה באה הישועה, ושחר חדש עומד לזרוח על האומה הערבית. אך עם חלוף ניצני "האביב הערבי", מתברר כי הללו לא רק שלא נתנו פרי, אלא אף לא פרחים. האביב הפך לחורף סגרירי וחשוך והותיר אחריו נחלים של דם, יזע ודמעות. אלה הם פני הדברים בלוב, כשאת מקומה של עריצות קדאפי תפסה מלחמה שבטית עקובה מדם; בתימן מתחוללת מלחמת אזרחים במעורבות אירנית; בתוניסיה יש מאבק אלים בין מוסלמים קנאים ובין חילוניים; במצרים שורר עוני משווע ויש אפילו געגועים לעידן מובארכּ, ועל מרחץ הדמים בסוריה מיותר להרבות דיבור. ההשראה של המשוררים והסופרים שינתה כיוון, והם החלו לכתוב על העננים הכבדים המקדירים את שמי האיזור. "אם זהו אביב, איך ייראה הסתיו", הכתיר למשל סופר כווייתי אחד ממאמריו. דוגמה מני רבות מן המתפרסם בימים אלה בתקשורת הערבית הוא שיר שכתב הנסיך חאלד אלפייסל, אחיו הצעיר של שר החוץ הסעודי, שהוא אחד ממנהיגי הדור החדש בסעודיה. עם האכזבה מן "האביב הערבי", יש בשיר קריאה ליישב את האנרכיה על-ידי חזרה אל המסורת הדתית המתונה של הנביאים. יש בו גם ביטוי לכך שהמהפכה האיסלאמיסטית המתרחשת דוחקת לשוליים את העניין הפלשתיני, והדעת נותנת שזוהי אומנם האמת הצרופה, שכן לא לשם כך התעוררה ההתקוממות. נביא כאן שורות אחדות מן השיר: "רוחות עזות מן המערב פוקדות את ארצות ערב, ובשם הדמוקרטיה מותירות אדמות חרוכות. ההמונים קוראים למדינה אזרחית, חילונית ולא דתית. ורק המדינה הציונית תישאר דתית. ואילו המדינה המוסלמית היא מדינה טרוריסטית. על מדינות ערב להשתנות בשקט. וָלא, אזי בכוח. האנרכיה היא למדינה הערבית, ואילו היצירתיות היא למדינה היהודית. מהפכת התרבות הזרה ערערה את קיומנו, ובתחכומי התקשורת, הכתימו אותנו בשקר ובכזב, הדביקו בנו את הפיגור, הריאקציה והברבריות, הציתו בנו את העדתיות, השבטיות והגזענות. האספסוף הריע בהמולה: חירות, חירות. הוי פוסקי האומה! תפסקו והבו לנו חלופות חדשניות. יש להראות כי שליחותנו - לעולם ועד. אברהם, משה, ישו ומוחמד שליחי הנצח לימדונו כי השלטון הוא ביטחון, צדק ואנושיות. אלוהים אחד ואמונתו אחת". שיר זה זכה להדים רבים ברחבי העולם הערבי ועורר ויכוחים נוקבים. מן השיר והתגובות עליו משתקף כי המוני ערב, למרות היותם מאמינים ודתיים, אינם נוטים להתפרעות וקיצוניות. זוהי הסיבה לגלי מחאה נגד האיסלאמיסטים הקנאים במדינות "האביב הערבי", המנסים להפוך את מדינות ערב לאפגניסטן חדשה. נקודה בולטת אחרת הזוכה להתייחסות בלתי פוסקת בתקשורת הערבית היא העדרותו של העניין הפלשתיני בזירה הערבית בעקבות ה"אביב". שכן לא למענו התקוממו ההמונים. לא ישראל הרגה מאה אלף סורים הזמן נוקף, והשקר הגס כי ישראל היא אויבם של הערבים מתנפץ והולך. האמת הצרופה מתגלה במלוא מערומיה על-ידי פובליציסטים ערביים: האויב האמיתי של הערבים הוא אויב פנימי. קטעים ממאמר פרי עטו של עמאד אלדין אדיב ("אל-שרק אל-אווסט" 28.2.2013) שרבים כמותו מתפרסמים בעיתונות הערבית, מובאים כאן: "אויב כלשהו מוגדר כגורם המסב לנו הרבה נזקים. הדילמה היא כשמקורם של הנזק והפגיעה הוא פנימי וחמור יותר מאלה שמסב האויב. בעולם הערבי ההיגיון הוא הפוך: ערבים הורגים ערבים יותר ממה שישראל הורגת ערבים. "במלחמת האזרחים בלבנון, הלבנוני הרג יותר מאחיו הלבנוניים ממה שהרג כל גורם אחר. בעירק הרג השלטון יותר מבני עמו ממה שהרגה אירן במלחמת שמונה השנים. באלג'יריה, לוב, מצרים ותימן הכריזו המשטרים מלחמות פנימיות שבהן נפלו מאות אלפים, ואילו בסוריה יש היסטוריה של שפיכות דמים בעידנם של אסד האב ואסד הבן. ההיסטוריה מכאיבה. (צבא ההגנה הסורי) הרג אזרחים סוריים רבים פי כמה וכמה ממה שהרג (צבא הכיבוש הישראלי) בכל המלחמות בין שתי המדינות. ישראל לא הפגיזה עיר כלשהי בסוריה; ישראל לא העזה להורות לטייסיה להפציץ אזרחים ללא אבחנה. הוי מוסלמים, הוי ערבים, האם זה הגיוני?!
|
תאריך:
|
08/03/2013
|
|
|
עודכן:
|
08/03/2013
|
|
מנשה שאול
|
|
ב-6 בנובמבר 1990 הגיעו 47 נשים סעודיות לאחד הכבישים במרכז ריאד, בירת סעודיה, ובאופן הפגנתי הורו לנהגי המכוניות בהן נסעו, גברים כמובן, כמקובל בסעודיה, לצאת מכלי הרכב. מנקודה זו החלו הנשים לנהוג למשך זמן קצר, תוך שהן מתריסות בפני שלטונות המדינה על העובדה שבמדינה זו נשים אינן רשאיות לנהוג, על אחת כמה וכמה לא לבדן. "מרד נהיגה" זה הוביל לתגובה קשה מצד השלטון הסעודי. הנשים ה"סוררות" פוטרו מעבודותיהן, דרכוניהן, כמו גם דרכוני בעליהן, הוחרמו למשך שנתיים, תוך שהן זוכות להשפלה פומבית מצד המטועון, שוטרי משטרת המוסר הסעודית, אשר פרסמו את רשימת הנשים, אחת לאחת, בעיתונות הסעודית, תחת הכותרת: "להלן שמות הפרוצות המבקשות לקדם מגמות של שחיתות עלי ארץ".
|
|
|
נוכחותם של 50 אלף אנשי משמרות המהפכה האירניים בסוריה לצד נשיאה בשאר אסד מעידה על תוכניותיהם של אירן וחיזבאללה - שימורה של סוריה כנכס אסטרטגי במאבק הכוחות האזורי. איבוד סוריה היה מבודד את חיזבאללה בלבנון, ואילו ברית סורית-לבנונית תאפשר לחיזבאללה לבצר את האינטרסים של אירן בשתי המדינות.
|
|
|
האינטלקטואלים הערביים הרבים ביותר הכותבים על ישראל באופן רציונלי הם סעודים. הדעת נותנת שקו זה ננקט בהשראת בית המלוכה, שכן פובליציסטים אלה אינם נענשים ואינם מוחרמים על-ידי הממסד, כפי שזה קורה במדינות ערב אחרות. נראה כי בכך מתכוון בית המלוכה לקדם את יוזמת השלום שלו, שזכתה לקונסנזוס ערבי בפסגת 2002.
|
|
|
לקראת היתכנות של גיבוש הסכם אם בין אירן וארצות הברית ואם בין אירן וה-P5+1 בנושא הגרעין, מובא להלן מתווה אפשרי להסכם כזה, המבוסס על קבלת המרכיבים החיוניים לשני הצדדים. נראה כי שני הצדדים מעוניינים להגיע להסכם בנושא הגרעין, ובכך לנטרל את המשבר הנראה בלתי נמנע, משבר שנראה שמוביל לאפשרות שארצות הברית ו/או ישראל יתקפו את מתקני הגרעין של אירן. על-מנת להגיע להסכם כזה עליו להכיל מרכיבים, שכל צד אינו יכול לוותר עליהם, ומצד אחר להכיל מרכיבים שישיגו לצד השני את הביטחונות החיוניים לו. המרכיבים החיוניים לשני הצדדים שבמקרה שאין ביניהם ניגוד מהותי אפשר לבסס עליהם הסכם עתידי הם כלהלן:
|
|
|
מזכ"ל חיזבאללה, השייח חסן נסראללה, הועבר מביירות לטהרן אל אירן בנסיבות בריאות חריגות. לקול ביירות אינטרנשיונל, הרדיו שדיווח על ההעברה, נודע מפי מקור המקורב לחיזבאללה כי לפני יומיים הועבר נסראללה אל אירן דרך שדה התעופה הבינלאומי "רפיק אלחרירי" במטוס מיוחד השייך לנשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד.
|
|
|
|