החלל הציבורי מתמלא צפירות. צפירות ללא סיבות. סתמיות. כשתשמעו - מי לא ישמע?! - אתם תזהו את הצפירה ללא קושי. זו אינה צפירה של דקה דומייה; זו אינה צפירה הפולחת את הדומייה הדקה. לא צפירת זיכרון, לא צפירת אזעקה, לא צפירת ארגעה. לא ולא. זו צפירה אחרת - בוטה, חוצפנית, כוחנית. צפירה לשם צפירה. צפירה, כי כך רוצה הצופר - לצפור.
לצפור כדי להכריז – הנני כאן. כדי לאותת - עוף לי מהעיניים. כדי להאיץ - נו, תן גז, חתיכת אפס.
לצפור כדי להודיע קבל עם ועדה, באופן שלא ניתן לטעות בפירושו ואין צורך להסבירו - גבר מאחוריך, קם לצופרך.
צפירה שמסמנת נוכחות רועמת. צפירה שהדרש שלה או כמו הפשט - אני צופר, כי אני רוצה. אני צופר, כי מי אתה שתגיד לי לא לצפור. אני צופר, כי יש לי צופר ולי מותר.
צפירה אלימה, שתלטנית, מפקיעה את המרחב האישי שלך, חודרת אליו, מחלחלת, פולשת, ממלאה אותו רעש מחריש אוזניים. צפירה ממושכת, לא שוככת, מרושעת, זדונית. צפירה כאומרת - שקט לא יהיה כאן. לא עכשיו, כל עוד אני צופר. מה תעשו לי?
צפירה חברה'מנית. צפירה סחבקית. צפירה גרגרנית, נהנתנית, שתויה, שיכורת כוח. בא לי לצפור. שקט? אני אצפור לכם שקט. אני אראה לכם. אני אשמיע לכם. מי אתם שתגידו לי מתי וכמה לצפור?
צפירה אקראית, מזדמנת. צפירה קטועה, מגומגמת. צפירה להכעיס. צפירה דווקנית, לעומתית. אתם לא תגידו לי לא לצפור, מה לא ברור? מי לא הבין? אני אעמוד או אסע ואצפור עד שהצפירה תצא לכם מכל חור.
זה לא ניסוי צופרים. זו אלימות צופרית. חדה וחלקה. פשוטה כמשמעה. זו זירה נוספת, שבה באה לידי ביטוי אלימותה של חברה שבה לא מצפצפים על החוק ועל הזולת אלא צופרים להם. אתם לא שומעים?
