החלטות איכות בפוליטיקה קשורות לסוגיות בהן יש השפעה ישירה על הביטחון הלאומי. לא בכדי ההכרעה בנושא יצוא הגז הטבעי ממאגר לוויתן מתעכב. ייתכן שכך אני רוצה להאמין (אף שאני ספקן) שהפעם בניגוד להחלטות מדיניות וישומן, מתנהלת מערכת שיקולים מושכלת, לפני שראש הממשלה יכריע על החלופה האופטימלית.
מספר כוחות פועלים במערכת המשחק הפוליטי עמם צריך ראש הממשלה להתמודד בשיקוליו: - יריבים פוליטיים חיצוניים מהמערכת הבינלאומית;
שלושת הגורמים הללו, המקיימים אינטגרציה מעגלית רבת משמעות במשא והמתן, מנסים להשפיע איש על משנהו באמצעות הצעות ואיומים שבמיקוח. על שחקנים פנימיים ודעת הקהל נתניהו גובר בנקל. הגרעון התקציבי וכוחו הפוליטי בציבור, עומד לזכותו. אולם, נדמה שהשיג ושיח, התנהגותו והחלטותיו המהותיים ביותר לעתידה של מדינת ישראל הוא מול השחקנים הבינלאומיים. תוצאותיהן ישפיע הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך גם על עמידותה הפיננסית-כלכלית של החברה בישראל ובמיוחד על מצבה הגאו-פוליטי אסטרטגי.
חוקרים רבים טוענים, המלחמות על העוצמה האישית מרמת הפרט וניכוס משאבים בכדי להתחזק, Pass? מהעולם. דווקא תדירות השיחות אותן מקיים נתניהו עם
ולדימיר פוטין, שהאחרונה שבהן על-פי דיווחים שונים התקיימה היום בבוקר, מאירים על ההתרחשויות האזוריות ועל כך, שמקורות הריאליזם הקלאסי עודם חיים ובועטים, פני העבר כפני ההווה וכנראה העתיד.
חברת גזפרום הרוסית, חברה הנשלטת בידי המשטר ברוסיה ואוחזת כמונופול, בזרימת הגז הטבעי הכל-כך חיוני למדינות אירופה בחודשי החורף, איננה רוצה להימצא בעמדה תחרותית מול הזרמת גז טבעי ישראלי-אמריקני דרך טורקיה. איום כלכלי זה, עשוי לערער מחד, הכנסות ותשואה ברמה הכלכלית ומאידך, להפחית את יכולת המינוף הפוליטי על מדינות האיחוד. לכן, אין זה יד המקרה שבמקביל להצעה הרוסית להשתתף בפרויקט פיתוח לוויתן מונח לו איום בדמות משלוח טילי הקרקע אוויר ה-S300 הרוסיים.
אם לא די במורכבות הפוליטית של ההצעה הרוסית למעורבות כלכלית בגז ובים התיכון, מתווסף אל האיום הרוסי, לחץ נוסף מהענק הסיני המתפתח, כשחקן שאינו טומן ידו בצלחת הבינלאומית. אין זה מפתיע, זו לא פעם ראשונה שהרוסים והסינים משתפים פעולה כנגד האמריקנים. עמוק בתוך המשבר הכלכלי שהחל להתעצם בשנת 2008, העבירה סין מסר מאיים שאינו משתמע לשתי פנים בנוגע ליכולתה יחד עם רוסיה למוטט את כלכלת ארה"ב אם הסמכות הגבוה ביותר במדינה לא תערוב לאגרות החוב בהן אוחזות שתי המעצמות. היה זה מזכיר האוצר דאז, הנרי פולסן שנאלץ להיות נושא המסר והוא ידע שמדובר במסר אמין.
כך גם כיום, סין מעוניינת במחירי גז טבעי "נוח" החיוני ליצור, ליצוא ולהתקדמותה הכלכלית. בנוסף, רוסיה וסין התנגדו לסנקציות הכלכליות כנגד אירן ותכוניתה הגרעינית ועודן מקיימות קשרים ענפים עם אירן. למעשה, מחזיקות מעצמות אלה בקלף האירני מול נתניהו. קלף ששניהן יודעות שהוא אולי החשוב לו מכל, במיוחד כאשר ארה"ב מתנהלת בפסיביות, איננה מתחייבת לפעול מול התחזקות הציר חיזבאללה-סוריה-אירן, ומעדיפה לנקוט בבדלנות בניגוד לשנות ה-90. בניגוד לרצון להפגין עוצמה צבאית גלובלית, עומדת לזכותה של ארה"ב, המעורבת של חברת אנרגיה אמריקנית באיתור, בקידוח ובפיתוח מאגר לוויתן.
אין כל ספק שמדובר במילכוד רב משקל כמוהו אף מנהיג ישראלי עוד לא חווה. והרי בהחלטה כבדת משקל זו, אין מדובר בהימצאות בין הפטיש לסדן שהרי אז ניתן לבחור צד ואולי לחמוק באמצעות האחד מהאחר כפי שהתרחש בתקופת המלחמה הקרה. בניגוד לדו קוטביות ההיסטורית, כיום מדובר במשחק משולש, וכשחקן קטן בתוככי התלת קוטביות, כבר הרבה יותר קשה לתמרן ובוודאי שמדובר בימים הרי גורל.
אז במה יבחר נתניהו? בשימור היחסים המיוחדים עם ארה"ב הפסיבית-בדלנית ובהידרדרות במצבה האסטרטגי של מדינת ישראל? או בחיבוק הדוב הרוסי-סיני על שלל המשמעויות (חלקן לא נותחו במאמר דעה זה)?
