חסד עשה עמנו דרור מורה בסרטו "שומרי הסף". החלק הנפיץ ביותר של התיעוד הוא אירוע קו 300 המדגים יותר מכל אירוע אחר את מהות הטרור, ואת מהות ההתמודדות של מדינת חוק עם הטרור. בסיכומו של האירוע בפיו של ראש השב"כ אברהם שלום אנו למדים מהי ההתלבטות האמיתית של העוסקים במלאכה: האם הממונים יְגַבּוּ את המוסר אמיתי, או יתחמקו בחסותו של המוסר המזויף.
על-פי המוסר האמיתי, אומר אברהם שלום, הטרוריסט שם את עצמו מעבר לגבולות של מדינת חוק - מחוץ לחוק ומחוץ למוסר. השימוש בטרור הוא ההפך מן המוסר, ולכן חובה לא לכבד אותו בהתנהגות מוסרית השמורה למי ששומר על החוק, גם בדיני מלחמה. האם היה טוב להרוג את הטרוריסטים לאחר שהוצאו מזירת הרצח? במבחן התוצאה, לא, משיב שומר הסף הישר, האמין, המקמץ במילים ומרבה מעשים. אבל לא בשל המוסר. המוסר המזויף, השקרי, הוא זה שדואג למוסריות הטיפול בטרוריסט, אומר אברהם שלום לדרור מורה. מהי זכותך לתשאל אותי על המוסר שלי? אפס. השאלות שלך הן ההפך מן המוסר. אתה תובע תשובות ישרות לשאלות עקומות, ובכך הוצאת עצמך מגבולות השכל הישר והמוסר הישר.
פתאום נעלמה רוממות המוסר
המוסר המזויף מתברר ביתר שאת כאשר שומרי הסף הצעירים, ילידי הארץ, תוצרת החינוך הישראלי, מתעמתים עם אותן עובדות. מבחינתם, מן הרגע שהטרוריסט הרים ידיו, ולא משנה בכמה דם הן מגואלות, ולא משנה מהי האידיאולוגיה שהדריכה אותו, הוא שינה את מצב הצבירה שלו מטרוריסט ללוחם חופש. כך בדיוק. יתר על כן, על-פי
יעקב פרי, החטא הקדמון, דהיינו נוכחותו של היהודי במקום שהערבי אינו מסכים לקבל אותו, מצדיק את הטרור. אחרי מלחמת ששת הימים היינו צריכים לברוח משם ומהר, אומר פרי, בהתעלמו מכך שמלחמת הטרור המוסלמית ביהודים לא החלה ב-5 ליוני 1967, אלא בקרב חייבר בשנת 626. מסתבר כי ביסודו של המוסר המזויף עומדת הבורות במקרה הטוב, או ההתעלמות במקרה הרע, מן ההיסטוריה, מן התרבות, מן העובדות, והתחברות למוסר המזויף של מערכת המשפט, שביצרה לעצמה מעמד עליון מתוך עמדת הכוח של התחבאות מאחורי גבה של מערכת הביטחון ורדפה את שומרי הסף הנאמנים אהוד ואברהם עד חורמה.
המוסר המזויף ביותר מתגלה אצל הפוליטיקאים. הדרך הישרה, הנכוחה, המוסרית, להתמודד עם סערת קו 300 הייתה לגַבּות את הכוחות הפועלים ולא לחפש שעיר לעזאזל כדי להשליכו למלתעותיהם של התקשורת, המשפט והפוליטיקה, אלא לומר: מה שנעשה נעשה, ברשות, בסמכות ובצדק. אלא שהפוליטיקאים ביקשו להתחמק, ולכן פנו אל הדרך העוקפת, היא החנינה המניעתית. נשאלת השאלה, כיצד זה שנציגי היריבים הפוליטיים השולטים בנשיאות ובהיכלי המשפט נתנו לזה לעבור? האם הסכימו כי המוסר הישר הוא הנכון? לא מניה ולא מקצתיה, אומר אברהם שלום. ראש הממשלה מן הימין הודיע למתנגדיו הפוליטיים כי אם ינצלו את ההזדמנות הפוליטית שנקרתה בפניהם לנגח אותו, הוא יפתח את תיבת הפנדורה הגדושה במעשי הממשל הקודם, זה המתהדר במוסר המזויף המיוצג בפיהם של שומרי הסף הצעירים, וכולם ייפלו ביחד. פתאום נעלמה רוממות המוסר, ובמקומה הופיעה החנינה הנשיאותית.
בארצות-הברית ניטש ויכוח ציבורי עקב השימוש שעושה הממשל בחיסולים בשלט רחוק של מנהיגי הטרור ופעיליו מחוץ לגבולות ארה"ב. אין זו אלא הוצאה להורג ללא משפט, אומרים המתנגדים. זהו האמצעי היעיל, הנקי והחזק ביותר שיש לנו, טוענים התומכים. ואם כך, מדוע לא נקט הממשל הקודם אמצעי זה באופן הרבה יותר נמרץ? האם חסרו לארה"ב האמצעים המתוחכמים לפני 2009? מובן שלא, וישראל, שעושה בהם שימוש מזה שני עשורים, יכולה לספק להם אמצעים כאלה. התשובה נעוצה בזהות הממשל. אבירי המוסר המזויף היו צולבים את הממשל הרפובליקני לו נקט את אמצעי הבלתי מוסרי בעיניהם. אבל הנשיא מן המחנה שלהם? קשה לאסור אותו בחרצובות המוסר המיועדות רק נגד המתנגדים הפוליטיים.
בחזרה לקו 300, ולהתמודדות המוסרית עם הריגת שני טרוריסטים שכבר רצחו בצידוק אידיאולוגי הלקוח מחייבר 626. מתברר שהמוסר הוא גמיש. הוא מתאים את עצמו למציאות הפוליטית. מה שמותר ל
יצחק רבין אסור ל
יצחק שמיר. מה שמותר ל
אהוד ברק אסור ל
בנימין נתניהו. מה שמותר למוסלמי אסור ליהודי. הטרוריסט הופך ללוחם חופש על-פי פיסת נייר הנחתמת באוסלו, גם אם האידיאולוגיה שלו ומעשיו נשארו טרוריסטיים ללא שינוי מאז חייבר 626, פוגרום גרנדה 1350, טבח חברון 1929, מינכן 1972. הגמישות המוסרית של שומרי הסף השייכים למחנה הנכון היא מותנית פוליטית. לעומתם, המוסר של הבוחל בפוליטיקה, הלוחם למען העם והארץ מן הפלמ"ח ועד לראשות שירות-הביטחון הכללי - הוא מוצק, קשיח ועמיד בפני השקר של התקינות הפוליטית.
הדמוגרפיה מספרת הכל
מה שדרור מורה אינו עושה, על יסוד המוסר המזויף, הוא להתחקות על שורשי המוסר שבו הוא דוגל. כי השורש הוא הצידוק לקיומו של העם היהודי בארץ ישראל. אם אין צדק בקיום זה, אזי הטרוריסט הוא לוחם חופש, והיהודי הוא הטרוריסט. אם הצדק הוא בצד הישוב היהודי, אזי הגיונית לא ניתן להפריד בין ארץ ישראל מערבה לקו הירוק לעומת זו שמזרחה לו. זו אותה ארץ. אם הצדק תלוי בהסכמה מוסלמית, אזי אין צדק לישוב היהודי בשום מקום. אם הצדק היהודי מוסרי, אזי ההתנגדות האלימה לישוב היהודי, מהשלכת אבן ועד לחטיפת אוטובוס, היא בלתי מוסרית, ומי שמסוכך על התנגדות זו ומצדיק אותה, הוא שותף לטרור, גם אם מדובר בראש שירות וגם אם מדובר בשופט. מי שאינו מסוגל להודות כי עליו להפסיק לפסוח על שני הסעיפים, ממציא לעצמו מוסר מזויף, גמיש, המשתנה עם התקינות הפוליטית, ואינו עומד לא במבחן התוצאה ולא במבחן העובדות.
שומרי הסף הצעירים חוזרים ואומרים כי איש לא יכול היה לצפות את האינתיפאדה, היות ששום מנגנון מודיעין בעולם לא חזה משברים גדולים. הבל ורעות רוח, זריית חול בעיני העם. הדמוגרפיה מספרת את הכל, והאידיאולוגיה נותנת לדמוגרפיה את הכוח. הדמוגרפיה טופחה על-ידי הממשל האזרחי שהונחה על-ידי מוסר מזויף, והאידיאולוגיה המוסלמית-אנטישמית טופחה אף היא תחת אותו ממשל, שבאמתלה של מוסר מזויף, סירב להתערב בתכני הלימוד של הגל הדמוגרפי שהתפתח תחת שלטון נאור. התוצאה היא מיליונים של שונאי ישראל שלמדו, מן השב"כ, שהם הצודקים. שומרי הסף, שמבחינתם אחיזתה של ישראל בשטח יסודה בחטא, היו הראשונים לדעת שהאינתיפאדה חייבת לבוא.
כיצד זה שהאנשים הממונים על ביטחון ישראל מצדיקים את שונאי ישראל וממתינים לברוח מהר מן השטח? שוב חזרנו למוסר המזויף של אותה קבוצה קטנה האוחזת בכל הצמתים החשובים באמת: חינוך, תרבות, משפט, תקשורת. הסיסמה שלה היא פשוטה: מה ששלי - שלי, ועליו חובה לשמור, ואלה שאינם מאנשי-שלומי לא ראויים לשמירה. האדמות של קיבוצי פתחת-עזה הן קדושות, ואדמות פתחת-שכם, כיוון שאינן של אנשי שלומי - טמאות. זוהי התורה שאותה ינקו שומרי הסף. בהתאם, כך שמרו על הסף, כלומר, לא שמרו, אלא טיפחו את השונאים, כל עוד חשבו שהללו יצמצמו את פגיעתם הרעה ל"
מתנחלים". גם היום, כעבור עשרות אלפי רקטות, אלפי מעשי רצח וניסיונות לרצח היוצאים מן הג'יהאד שהם טיפחו, הם עדיין מאמינים שהכיבוש משחית, וטוב לנו לו ברחנו מהר משם. ואם שומרי הסף של היהודים רק רוצים לברוח מלב הארץ, מה לנו כי נלין על האוסטרים שקמים ובורחים מן המציאות של מלחמה בין גוג ומגוג בשולי רמת הגולן?
