מביך ומטריד

"מתקדמים - לאן?", נהג אבי המנוח לשאול.

נזכרתי באבי, שכעת מלאו 39 שנה לפטירתו, כשסיימתי לקרוא את המסמך המוזר, שירות נשים בצה"ל. המשך התקדמות או נסיגה לאחור?, שנחת במחשבי, וחיברוהו ד"ר כרמית הבר ואל"ם (מיל.) פנינה שרביט-ברוך (בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי והמכון הישראלי לדמוקרטיה - לקראת יום עיון, שנערך במכון הירושלמי).

כרגיל, אצלנו - מרבים להג על שירות בצבא, אך שכחו, שייעודו להגן על בטחון המדינה, ולכן אסור להעמיס עליו כל מיני משימות, שמסיטות אותו ממשימתו. צבאנו מתמודד בקושי - כפי שמוכיחים חמשת העשורים האחרונים, לפחות - עם הגנת המדינה. עכשיו רוצים, שיפתור את העוולות של אבות המדינה, שקיפחו את האשה, את המיעוטים, את מעמד הביניים ואת מי לא ...

האם צבא הנו הזירה הנכונה לשוויון ולשינוי חברתי?!

צבא נועד לדבר אחד בלבד - להגן על הביטחון הלאומי; וגם זה בקושי רב. כל השאר - טפל, מיותר ומעיק עליו. כמובן, לא בעיני הפמיניסטיות והשמאלנים (לא במקרה - קבוצות כמעט זהות), שמוכנים להקריב את בטחון המדינה למען ניסוי, שגורלו כמעט ודאי להיכשל: כיוון שנשים אינן מתאימות להיות לוחמות - ובעיקר, לא בצבא היבשה.

הניסיון הבריטי והניסיון האמריקני הוכיחו, שאין מקום לנשים כלוחמות בשדה הקרב היבשתי. יתר על כן, בארצות-הברית, שבה יש כאחד-עשר אחוזים נשים בכוחות המזוינים, מתברר, כי לוחמות נפגעות הרבה יותר אורתופדית, ולוקות הרבה יותר בהלם-קרב (PTSD). ובנוסף, חיילות משוחררות סובלות יותר מחוסר-בית (הומלסיות) ומאבטלה. ובנוסף, רוב החיילות האמריקניות מדווחות על הטרדה מינית ועל אלימות מינית כלחם חוקן - עד כדי כך, שקצינה אמריקנית באפגניסטן אמרה, שהיא חוששת מחבריה ליחידה יותר מאשר מהאויב.

כל אחת מהתופעות הללו צריכים להיות סימן אזהרה חמור, דגל שחור ענק, המתנופף מעל ל"ניסוי", כפי שהגדיר זאת בג"ץ בפסיקתו בעניין אליס מילר.

שום אשה לא הצליחה עדיין להתקבל לקורס קציני חי"ר בחיל הנחתים האמריקני. ארבע-חמש ניסו, ונשרו במהלך ההכנה לקורס יחד עם עשרות גברים. ג'נרל ג'ים איימוס, מפקד חיל הנחתים, מקווה, שאחת מקצינותיו תצליח להתקבל למחזור הבא, שייפתח בקיץ. אין הרבה קופצות על הרעיון, כיוון שהקצינות יודעות היטב, שהסטנדרטים לא יוגמשו, והם אכזריים למדי. כאלה גם תנאי החיים של הלוחמים ביבשה.

לעומת זאת, התקבלו נשים לתפקידים אחרים של קצונה לוחמת במארינס. למשל, קפטן קאתי פטרוניו, מ"פית הנדסה במארינס. "אם אתם רוצים שהנחתים יהיו כוח רציני ונכון לקרב - אסור שנשים יהיו בחי"ר" - כתבה קפטן פטרוניו במארין קור גאזט, בטאון חיל הנחתים (מאמרה תורגם לעברית באתר "מידה" - אב"ץ).

קפטן פטרוניו סיימה בהצטיינות קורס קצינים והשלמה חילית לאחר לימודיה באוניברסיטה יוקרתית במיין, צברה ניסיון קרבי כמפקדת מחלקת הנדסה בעירק ובאפגניסטן. את מאמרה היא תומכת בסיפורה האישי - כולל פציעותיה - ובסטטיסטיקה מפחידה על הנעשה בחיל הנחתים. הסטטיסטיקה מלמדת, ששיעור הנשירה של נשים בקורס הקצינים של החיל ובהשלמות החיליות ללוחמים בשנה שעברה - אישית, מקצועית ורפואית - גבוה בהרבה משיעור הנפל של גברים.

לדעתה, את פתיחת המקצועות הקרביים בחיל הנחתים בפני חיילות ובפני קצינות מניעה קבוצה קטנה של פעילות מחוץ לחיל עצמו, המשמשות גוף ייעוץ למשרד ההגנה. "שילוב נשים בתפקידי לחימה אולי טוב לצבא (US Army) האמריקני, אך הנחתים (USMC) אינם הצבא", קובעת פטרוניו, "ואנחנו צריכים להיות כוח עם עוצמה מבצעית ועם יכולת להגיב במהירות לדרישות - בנוסף להיות הנחתים הכוח האמפיבי היחיד של ארצות-הברית".

לדעתה, יש נשים שמתאימות להיות לוחמות ומפקדות קרביות, "אך האם נשים יכולות לעמוד בתנאים הקשים של שדה הקרב, ומוכנות לקחת על עצמן את השחיקה ואת העניינים הרפואיים, כתוצאה משהות ארוכה בשדה הקרב?!" תמֵהה פטרוניו.

הקפטן טוענת, שבנחתים אין שוויון, אלא מבחן כשירות, שבו נבחנת התאמת כל לוחם וכל מפקד לתפקידיהם - לפי כושרם, לפי גובהם, לפי בריאותם, לפי משקלם, לפי כושר ראייתם ולפי מדדים אחרים. הנחתים מכירים ביכולת שכלית שונה של אנשי החיל, וקובעים לפיה - ולא מתוך קריטריונים של שוויון - את השמת האנשים לתפקידיהם, כדי להבטיח את בטיחות השירות ובעיקר את הצלחת השירות הקרבי. לכן, היא תמהה, מה רוצים להשיג בהצבת נשים לתפקידי חי"ר.

לדעתה, השינוי הפוטנציאלי יזעזע את יסודות חיל הנחתים, ויחלישו. בסיכומו של דבר, היא סבורה, כי מי שמעוניין בשילוב נשים צודק, אך שיקולי בריאות של הנשים בחיל הנחתים, עתיד החיל עצמו והביטחון הלאומי של ארצות-הברית מחייבים לשלב נשים בחיל הנחתים, בדרך אחרת. קפטן פטרוניו מציעה להתוות דרך, שאינה מוכתבת על-ידי דרישות פוליטיות ועיוורות לתוצאותיה, כדי שחיל הנחתים ימשיך להתרכז במשימתו להגן על ארצות-הברית.

האם צודקת קפטן פטרוניו?

בכנס של אגודת חוקרי צבא בישראל בדצמבר האחרון הופיעו חוקרים ויועצים, הקשורים במשרד היועצת לענייני נשים לרמטכ"ל (יוהל"ן), והציגו מסע תעמולה שקרי ומגוחך בעד שירות נשים כלוחמות, תוך שהם מזלזלים בהיגיון של שומעיהם ובמחקרים רפואיים, שסתרו את הדמגוגיה, שהביאו, והתיימרה להיות מחקרית.

לא, גם לפי הבר ושרביט-ברוך.

שתיהן עסוקות במלל ריק של דמגוגיה פמיניסטית, ובטחון המדינה משמש רק עלה תאנה למימוש תאוותיהן הפוליטיות

"שתי הנחות יסוד העומדות בבסיס מסמך זה: ראשית, החובה לשמור על כבוד האדם ועל מימוש עיקרון השוויון, שהוא מערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מחייבת את צה"ל לשמור במסגרתו על כבוד הנשים ולממש את זכותן לשוויון" - הן כותבות בפתח מסמכן - "שנית, שירות משמעותי של נשים בצה"ל מעלה תרומה ערכית ומוחשית לביטחון ישראל, ובכך הוא מסייע לממש את מטרת צה"ל, הלוא היא הגנה על קיומה ועל עצמאותה של המדינה [ההדגשות שלי - אב"ץ]" (עמוד 9).

איזו "תרומה ערכית ומוחשית" אינן מפרטות, כמובן. יתר על כן, בדיקה מילולית מדגימה כמה שולית, בעיני הכותבות, "הגנה על קיומה ועל עצמאותה של המדינה". הצבא נועד רק למטרה זו, ולא לשום מטרה אחרת, המשבשת את יכולתו להתמודד עם משימתו היחידה.

אכן, אני רואה את הסוגיה דרך משקפיים צרות מאוד: תרומה ליכולתו של צבאנו כגוף לוחם. אם נבחן זאת, ראוי לציין, כי בצבא (לא אצלנו!) יש גם מעט "מעטֶה" (תְקוּרה - overhead) של תומכי-לחימה ושל מינהלה, אך אסור שהמעטה יכשכש בצבא, כנעשה בארץ חמדת אבות.

כמו הכותבות, אני סבור, שב"שיניים" של הצבא וב"מעטה" צריך לשרור העיקרון, שהציעה ועדת [אלוף] יהודה שגב, בשנת 2007: "האדם הנכון במקום הנכון" (עמוד 10), ולא יושם משום-מה.

כלומר, אסור להגמיש את הסטנדרטים (בהנחה, שאני מפקפק בה, שנקבעו נכונה בצבאנו), כדי לאפשר שילוב לוחמות ביחידות מערך השדה. כל אחד מאנשי היחידה צריך לעמוד בתקנים, המותאמים לגילו ולא למגדר, כדי שיוכלו לבצע את מטלותיו בתנאים שווים; ורק מי שראוי - יתקבל.

ודרך אגב, בדרך לשוויון בצבאנו כביכול נעשו שני מעשי עוול חמורים: הקלו את הסטנדרטים לנשים (במקום להתאים את "סרגלי המאמצים" להכשרתן), והעלימו מידע רפואי, שנמצא גם ברשות חיל הרפואה בצבאנו, על בעיות יסודיות, שיש לנשים בתפקידי לחימה עקב פיזיולוגיה ועקב מבנה שונים. כתוצאה מכך סובלות לוחמות מבעיות קשות בגפיים, בשרירים ובמערכת השלד (ונגזרתן - בעיות במערכת העצבים). למשל, רובאי נושא היום לקרב כחמישים ק"ג. זו מטלה קשה גם לגברים, היוצאים למשימה רגלית בשטח טרשי, עשרות שעות - אך משימה כמעט בלתי-אפשרית לנשים. חיל הרפואה מנסה ליזום - כמו בצבאות אחרים - תחליפים קלים יותר לפריטי הציוד במשא הרובאי. זו משמיה קשה ויקרה, שאין לה הצלחה רבה מדי.

מתברר, למשל, כי אימוּם הנעליים שונה אצל נשים; ואם איננו רוצים יותר מדי שברי הליכה - יש להתאים את הנעליים הצבאיות לרגלי הלוחמות. ואם אני זוכר היטב, כבר בגיל שלוש-ארבע הבנתי, שנשים נראות אחרת. לכן, צריכים להתאים את המדים, את אפודי-המגן וגם את אמצעי הלחימה לגוף האשה.

הכותבות מציינות, כי "הוועדה [שגב] גם המליצה על אימוץ מדיניות של 'ראייה מגדרית', שמשמעה לוודא כי המערכות, סביבות העבודה, התשתיות והאמצעים יכולים לספק את התנאים הנאותים לשני המינים כדי להצליח בתפקידיהם. יצוין כי פעולות ברוח זו כבר ננקטות בצה"ל בשנים האחרונות" (עמוד 14). הן מוסיפות, כי ועדת שגב המליצה על שירות דיפרנציאלי לפי תפקיד ולא לפי מין (עמוד 15). זה רעיון עוועים, המנוגד לכל ערכי השוויון - כיוון שהשירות צריך להיות שווה לכל אזרח ללא הבדל דת, לאום, מין ועדה. ואם יש מקום לשירות דיפרנציאלי - רק במקצועות התנדבות, הדורשים הכשרה ארוכה במיוחד.

ואזי, כמטה קסם - מגיע הסיכום: "חיוניותן של נשים לבניין הכוח של צה"ל אינה מוטלת בספק, ונתונים עדכניים על שירות נשים שסיפק אגף כוח-האדם של צה"ל מלמדים על כך. נעשים צעדים לא מעטים בצבא לקידום השוויון המגדרי לא רק בשל החובה לממש את עיקרון השוויון המגדרי, אלא גם לנוכח העובדה שהדבר עולה בקנה אחד עם קידום האפקטיביות המבצעית של צה"ל [ההדגשות שלי - אב"ץ] (עמוד 23). כיצד? למחברות פתרונים. אך לא נפריע להן לאוץ למסקנה: "חשוב [מי קבע?! - אב"ץ] אפוא להגדיל את שיעור הגיוס של נשים לצה"ל כדי לחזק את האינטרס של המערכת הצבאית בקידומן של נשים, לאור תרומתן האיכותית והכמותית [ההדגשות שלי - אב"ץ]" (עמוד 25).

שוב - מלים בעלמא, שנובעות מרתימת הצבא למרכבתן הפוליטית.

ואז, כמובן - המלצות אודות שירות נשים בצה"ל (עמוד 26 ואילך): פחות משלושה עמודים, כיאות למסמך מדיניות, ואין להן כל קשר למציאות.

למשל -

"יש לאמץ הנחת מוצא ששירות שוויוני ומכבד של נשים בצה"ל עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל והחברה הישראלית ותורם לקידום האפקטיביות המבצעית של צה"ל" [ההדגשות במקור!].

האמנם?! האם קראו הבר ושרביט-ברוך את קפטן פטרוניו, או שהסתפקו בהעלאת גירה של ההגות המשמימה של הפמיניסטיות (שחלקן, לצערי, מייעצות לצבאנו בנושא).

והנה בסעיף הבא הן דורשות ליישם "את העיקרון "האדם הנכון במקום הנכון", לפי קריטריונים ענייניים ודרישות כשירות המשקפים את צורכי צה"ל, יכולות הפרט ותכונותיו ולא על בסיס מינו של המתגייס. בהתאם לכך יש לעדכן את מודל המיון, השיבוץ וההכשרה. כלומר, יש סתירה חריפה בין המלצתן הראשונה - הפוליטית - לבין המלצתן השנייה, המעשית.

המלצתן השלישית עוסק בשירות דיפרנציאלי - כאמור, שטות גמורה, שסותרת את רעיון השוויון. המלצתן החמישית רוצה להקטין את שיעור הפטורות משירות מטעמי דת ואמונה - בהנחה שגויה (פוליטית במהותה), שצבאנו, הנאנק מעומס כוח-אדם, צריך את החיילות המיותרות ואת החיילים המיותרים, שאינם רוצים לשרת, ויצורפו ל"מעטה" השומן, שמפריע לצבאנו, ויהיו רק נטל נוסף על המערכת הצבאית.

ואז נשלף המרצע משקן של הבר ושל שרביט-ברוך, והן יוצאות להתקפה-רבתי על מדיניות "השילוב הנאות", המאפשרת שירות של חיילים דתיים ושל חיילים חרדיים בצבא. הן רוצות לבטלה, ולהחליפה ב"שילוב הראוי", שייתן "מענה לצורכי החייל הדתי, בדומה למענה שניתן לשאר האוכלוסיות בעלות צרכים ייחודיים". לכאורה, ניסוח תמים - אלמלא קראתי את הפסקאות הקודמות במסמכן, שבהן השתיים מתנגדות להקלות ולהסדרים, שנעשו כדי לאפשר שירות דתיים וחרדיים.

"יש לקבוע עיקרון יסוד שלפיו אין לפגוע בשום מקרה באפשרות של כלל המשרתים, בכללם הנשים, לשרת שירות משמעותי ושוויוני" [ההדגשות במקור!] (עמוד 27, סעיף 1). וכן: "במקרים שבהם העיקרון של גיוס חיילים דתיים וחרדים ושילובם בצה"ל מתנגש עם העיקרון המשמר את מעמדן של הנשים בצה"ל, יגבר האחרון, גם אם המשמעות היא ויתור על מתגייסים פוטנציאליים. יעדי הגיוס שייקבעו לגיוס חרדים צריכים להיות כאלו שלא יפרו את האיזון הנחוץ למניעת פגיעה במעמדן של נשים" [ההדגשות במקור!] (עמוד 27, סעיף 2). ועוד, "... אין להסכים לפגיעה כלשהי בשירות הנשים, ובכלל זה בשיבוצן". כלומר, גם אם גיוסן יפריע לגיוס לוחמים חרדיים ודתיים.

בהנחה, שנשים שאינן מחליפות את הלוחמים הללו ביחידות השדה - על מה הן מדברות?! גם אחרי יותר מעשר שנים של תעמולה כבדה ויקרה - אין יותר מדי לוחמות - אולי כמה מאות (לא כולל משמר הגבול), ולא נבדקה תרומתן לאיכות הלחימה של צבאנו.

ואז מגיע חוד החנית של ההטפה הפמיניסטית: "במקרים שבהם מתעוררות בעיות הנובעות מפגיעה לכאורה ברגשות דתיים, הפתרון לא יהיה הדרת נשים אלא יימצאו דרכים אחרות להתחשב בדרישות המיוחדות של החיילים הדתיים. בהקשר זה יש מקום לבחינה מוקפדת וביקורתית של הנחות יסוד שנוצרו לגבי תכנים שעלולים לפגוע ברגשות הדתיים ולוודא שצה"ל אינו מאמץ החְמָרות החורגות מאלו המקובלות במסגרות מקבילות באזרחות. כך למשל, יש להוקיע ולדחות על הסף רעיונות כגון זה של יצירת 'אזורים סטריליים מנשים', שאין לו תקדים בחברה דמוקרטית מתוקנת. כעיקרון יש לגזור גזֵרה שווה בין הצרכים של חיילים שומרי מצוות לבין הצרכים של אוכלוסיות אחרות בעלות צרכים ייחודיים" [ההדגשות במקור!] (עמוד 27, סעיף 4). ובעמוד הבא (סעיף 6): "בעת יישום הכללים של השירות המשותף יש לוודא כי הדרגים בשטח אינם מחמירים את הוראות הפקודה. נחוצה הנחיה פיקודית נחרצת, שתגיע מהרמות הבכירות ביותר בצה"ל, שאין לפגוע במעמדן של נשים בצבא, להדירן או להרחיקן מפעילות בשם טענות לרגשות דתיים. יש לאכוף את ההוראות ולנקוט צעדים חמורים, שתהיה להם נראוּת שאינה מוטלת בספק, במקרים של הפרות למיניהן" [ההדגשות במקור!]; וסעיף 7: "יש לכונן מנגנוני פיקוח שיוודאו כי לא ייפגע מעמדן של נשים בגלל שירות של חיילים דתיים או חרדים. הכוונה למנגנון פיקוח צבאי שיהיה כפוף לרמטכ"ל וידווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולמנגנון פיקוח אזרחי שידווח לממשלה ולוועדות הכנסת" [ההדגשות במקור!].

בקיצור - המשך הפוליטיזציה של שירות הנשים, ואכיפתו על הצבא למרות שאין כל הוכחה - בצבאנו ובצבאות אחרות - שהוא תורם לאפקטיוויות של הצבא כגוף לוחם, כאשר מוותרות השתיים על שירות דתיים וחרדיים כלוחמים כדי לפנות מקום לנשים. יתר על כן, השתיים אינן נדרשות למחיר הכבד, שמשלמות נשים, המשרתות כלוחמות, עבור הגחמה.

יתר על כן, יותר מדי ממצאים מצבאות העולם (וגם מצבאנו) מצביעים על כך, ששירות קרבי אינו מתאים לנשים, ופוגע בהן רפואית ונפשית.

ארצות-הברית יכולה לסבול ניסויים כאלה. הם לא יסכנו את עצם קיומה. אצלנו ניסוי, שינחית עוד יותר את הרמה המפוקפקת של צבאנו (כפי שהוכחה, לצערי, בחמשת העשורים האחרונים), יכול להיות הרה-אסון. אך מה זה לעומת האפשרות ליישם את הזיות הפמיניסטיות, המאמינות בזכותן לבצע ניסויים בבני-אדם ובגורלם.

השורה התחתונה: מסמך נהדר לחוגים למגדר, הרוויים בפמיניסטיות ובשמאלנים, ואפילו יכול לשמש יהלום ברשימת הפרסומים לקידום בהם, מחד-גיסא. אך זה מרשם לאסון בצבא, שיש שמועות, כי נועד להגן על המולדת מפני הכחדתה, מאידך-גיסא.