ראש בראש

אסור לזלזל בהצעות חוק, אסור לזלזל בעבודת הכנסת, אבל כאשר נציג מיעוטים מבצע פעולת מחאה מעל דוכן הכנסת, אפילו אם נגרם נזק כלכלי בצידה (שפך כוס מים ונגרם נזק למערכת ההגברה), ובוודאי מאחר שהוא חוסה בצל החסינות על פעולותיו במסגרת תפקידו, ראוי לשקול 100 פעמים אם יש להפעיל נגדו סנקציות משמעתיות.

בהיבט זה של פעולות מחאה, על-ידי נציגי מיעוט, אפילו אם הן קצת חריגות, ראוי שנהיה שקולים יותר, רגישים יותר ופחות עם אצבע על ההדק, מה שאין לגבי פעולות השלטון ונציגיו בממשלה ובכנסת.

מתחילים בהעלבת המיעוטים ורואים "כי טוב"

בכנסת זו, לדעתי יותר מבכול כנסת אחרת אנו רואים נציג בכיר של הכנסת והממשלה, ראש סיעה קואליציונית, העומד על הדוכן ומעליב ציבורים גדלים והולכים. זה התחיל בהעלבת המיעוט החרדי, האדמה לא רעדה – הוא ראה כי טוב, ופתח את פיו השבוע – ושפך את כל מרגליותיו על האופוזיציה, בשל התנגדותה לתקציב "הגאוני" שהציג.

איש בכיר שמעולם לא היה קרוב לתפקיד הנהגתי נפל פתאום על תפקיד הנהגתי בכיר, סדר יומו השתנה, מעשי היום יום שלו השתנו, אך דרכי חשיבתו ופיו הפוגע והמזלזל נותרו כפי שהיו בעבר, ייתכן אף ששיכרון הכוח מדרדר אותם.

בהיבטי התקציב "הגאוני" רוב הציבור הוא אופוזיציה

ומי היא אותה אופוזיציה לתקציב "הגאוני" המוצע על-ידי הממשלה?, האופוזיציה הזאת לא מתחילה ולא נגמרת בספסלי האופוזיציה הכנסת, כי בהיבט התקציב סביר להניח שחלק ניכר מהציבור הוא אופוזיציה לממשלה, והעלבון המוטח באופוזיציה מוטח בפועל בציבור רחב הרבה יותר. כל העלבה על-ידי איש שלטון אמורה לקומם כל אחד מאיתנו, ומשהחרשנו בעת העלבת הרדים, עלו המימדים – וכך זה ימשיך ויחריף, אלא אם נשכיל לשים להעלבות האלה סוף.

ולא שהעלבון הוא השפה היחידה שהוא מכיר, למקרא הגיגיו בפייסבוק אנו למדים שהוא מעיד על עצמו כאילו הוא משכמו ומעלה, עשה באפס זמן מה שאחרים לא עשו במשך שנים, הוא מוביל מנווט הוא ככה וככה וככה וככה משל היה סגנו הבכיר של אלוהים.

אי-אפשר לסתום פיות – ולכן חובה לסתום את האוזניים

את הטעות המרכזית עשה הבוחר כאשר נתן כוח לריקנות ולחלילות לשלוט בנו, אך בינתיים על-מנת שלא נתרגל למצב האסוני הזה, ראוי שלא ניתן לדברי עלבון להיות מוטחים על-ידי אנשי שלטון על ציבורים שלמים, ובמקביל ראוי שלא ניתן לאנשי שלטון להפליג ברהב עצמי ובסגידה עצמית חסרי כל בסיס במציאות. אך מה לעשות, אנו מדינה חופשית ואצלנו לא סותמים פיות. איננו יכולים למנוע את אמירת הדברים – ולכן אנו לפחות חייבים לסתום את האוזניים.

חברי אופוזיציה, אם עולבים בכם או במי מכם מהדוכן, צאו כולם בהפגנתיות מהאולם, השתמשו בכל הכלים שיש ברשותכם על-מנת להראות לציבור את אפסות המעליבים, את אפסות השחצנים.

במקביל חייב הציבור להביע את מחאתו נגד כל העלבה מחד או דהר רהב חלול מאידך, ולהבטיח ששליטים מעליבים ושחצנים אשר עיקר עיסוקם הוא ברעש וצלצולים – ייראו את גבו של הציבור, הן במהלך הקדנציה וודאי בבחירות הבאות.

קריעת הצעת חוק על-ידי ראש סיעת מיעוט מעל דוכן הכנסת מהווה אינדיקציה לפער העמוק בין הרוב היהודי ומיעוט הערבי - לעומת זאת דברי העלבון ורהב המגיעים ממסדרונות השלטון על-ידי ראש סיעה שבשלטון יוצרים פער חדש, מעמיקים מאד פערים ישנים, מסכנים את יציבות החברה בישראל, ולכן החומרה של דברי העלבון והרהב על-ידי אנשי שלטון היא גדולה פי כמה מפעולת המחאה של נציגי המיעוט.