איילת שקד מול האיש והעניבה

אי-אפשר להישאר אדישים לנוכח פעילותה ופעולותיה של ח"כ איילת שקד. היא כמו הילד בבגדי המלך החדשים. ראייתה בהירה ותגובותיה פשוטות וישירות.

ואת זה גיליתי בעיקר במכתבה לג'ון קרי, אדריכל שיחות "השלום", אדריכל שחרור מחבלים. האיש והעניבה. האיש והביטחון העצמי. האיש הנמצא ב"מצב טיסה" קבוע ועף על עצמו ועל שיחות שלום הזויות. הוא מוכר אותנו כאילו היינו בכיסו.

והנה איילת שקד אמרה ללא כחל ושרק את מה שרובנו אומרים בינינו לבין עצמנו, מה שאנחנו חושבים ולא בטוחים. ולפעמים גם כותבים. נראה שהיא לא התקלקלה שם, על הכיסא הנוח.

ואולי זה מה שעם ישראל צריך היום? פחות פוליטיקלי קורקט. קצת יותר ישירות ועמידה על דעותינו והשקפותינו לנוכח שיחות שלום עם מי שבין שיחה לארוחה מחנך את ילדיו שכל הארץ הזאת שלו, מחנך אותם שלנו אין מקום בחבל הארץ הזאת. מחנך אותם לשנאה ודם.

כשנכנסה איילת שקד לבית היהודי לא הבנתי מה העניין שלה בתנועה הדתית הזאת. בחנתי את ראשה ולא ראיתי שום כיסוי. אבל מסתבר שהכיסא הנוח לא הרדים אותה ואת ראייתה. להבטחותיה ולאמירותיה בטרם הבחירות יש בהחלט כיסוי.