ההתניה האירופית - ולמעשה התכתיב - לכרוך את הצטרפות ישראל לתוכנית המחקר "אופק 2020" בהכרה ישראלית שכביכול יהודה ושומרון - לב ארץ ישראל - אינם ארץ ישראל, צריכה הייתה להידחות על הסף. עם אינו יכול לדון עם אחרים, קל וחומר עם כאלה ששיקוליהם אינם טהורים ושבעברם יש כתמים אנטישמיים רבים, על גורל ארצו, גבולותיה, בירתה וזכויות הבנייה לאזרחיו בארצו. אם ישראל תגלה נחישות, ואם האירופים מכירים בחשיבותה של השתתפות ישראל - הם יוותרו על התכתיב.
אנגליה לא הייתה מסכימה לדרישה של אחר כלשהו לאסור על שימוש בכספים בסקוטלנד, למשל, שבהבדל מיהודה ומהשומרון היא כבושה באמת, מזה מאות שנים. צרפת וספרד לא היו דנות בתביעה כנ"ל לגבי מחוזותיהם של הבסקים המדוכאים על-ידן. ספרד לא הייתה מתייחסת כלל לדרישות כאלה לגבי חבל קטלוניה החותר לעצמאות.
אבל, האירופים דורשים וישראל מתמקחת על המחיר שתמורתו תסכים להכיר בארצה כאילו הייתה חו"ל. ברנרד שואו כבר אמרנו? הכרה ישראלית כזאת תשמיט את הקרקע מתחת לרגלי ישראל - תרתי משמע - לא רק ביהודה ובשומרון אלא גם בתל אביב. אפילו נביאי ונביאות השקר של "חזון" ו"פתרון" שתי המדינות, אמורים לדעת שחבלי יהודה ושומרון אינם חו"ל, גם אם מנוי וגמור איתם/ן להקריבם על מזבח ה"שלום".
בניגוד לדעתם של גורמים פוסט-ציוניים ואנטי-ציוניים, ההתיישבות ביהודה ובשומרון איננה קולוניאליזם. פרשנים מסוימים מצפים מנתניהו להחליט "החלטה קשה", נוסח דה-גול, ולהוציא את צבא ההגנה לישראל מלב ארץ ישראל, מאזורי יהודה ושומרון. היחס בין הצרפתים לאלג'יריה הכבושה שמעבר לים לא היה דומה ליחס בין היהודים לחבלי יהודה ושומרון שבלב ארצם, שהכובש בהם הוא הכובש הערבי, שהוחדר כסוס טרויאני ארצה במסגרת "תהליך השלום". איסור על צרפתים לגור באלג'יריה אינו דומה לאיסור על יהודים לחיות ביהודה.
ההשוואה הנכונה היא בין איסור על יהודים לגור ביהודה לבין איסור על צרפתים לחיות בצרפת, לא באלג'יריה. אף צרפתי לא ישלים עם גזרה מסוג זה, ואין כל סיבה שיהודי יסכים לפגיעה כזו בזכותו, כבודו וחירותו כאדם וכעם. אם אזור יהודה - מקור שמו של העם - הוא מחוץ לתחום עבור יהודים, הרי גם הזכות לחיים יהודיים בגליל ובנגב, בשרון ובשפלה, בתל אביב ובחיפה, מוטלת בספק ותימחק בשלב הבא של תוכנית השלבים של המחבלים "הטובים" של מכחיש השואה אבו מאזן ושל המחבלים "הרעים" של החמאס.
הצגת המציאות הישראלית כעימות בין כשבע מאות אלף יהודים ביהודה, בשומרון ובשכונות ירושלים שמעבר ל"קו הירוק", אשר כופים כביכול את רצונם על מיליוני יהודים בתוך "הקו הירוק", לוקה בפשטנות: בתוך הקו חיים מיליוני יהודים, חילוניים ודתיים, הקשורים ליהודה ולשומרון בכל נימי נפשם, השומרים על קשר מתמיד עם קרובי משפחתם ועם שותפיהם לדעה מעברו השני של "הקו הירוק" לשעבר, והשואפים שההתיישבות בלב הארץ תשגשג.
במסגרת "תהליך השלום" - ונכון יותר לומר: שלום חזירי - עולה מפלס הצביעות בכל הקשור לגזענות. אותם קוזאקים נגזלים הממומנים על-ידי גורמים עוינים והמתיימרים לדגול ב"זכויות האדם" - ובלבד שאיננו יהודי - או ב"שלום" - ובלבד שרק לאויב מותר לומר אף שעל - פועלים ביודעין ליישומו של מהלך גזעני ואוטו-אנטישמי: איסור על יהודים, בגלל היותם יהודים, לגור באזורים מסוימים בארץ ישראל ולהקים את בתיהם בלב ארצם.
מי שחרד באמת לזכויות האדם היה צריך להתייצב בראש המתנגדים ל"שלום" גזעני שכזה, שאיננו יהודי, איננו דמוקרטי, וממילא גם איננו שלום. כך בחברון וכך בכל מקום אחר בארץ ישראל. חשוב גם לומר שכל פגיעה בהתיישבות היהודית בחברון, למשל, תהווה תקדים למחדלים דומים בירושלים.
ההחלטה הקשה באמת הנדרשת מראש הממשלה נתניהו היא לחזור בו מהמעידה (למרבה הצער הוא חוזר עליה) בנאום בר-אילן, לשוב אל החינוך הציוני הטוב שקיבל בבית אבא, להינתק ממצעד האיוולת האוסלואידי ולא לחבור למי שזוממים גירוש יהודים מבתיהם בארצם. עוד נדרש ממנו להרחיק את
ציפי לבני מן השיחות, עם הערבים ועם האירופים, הן בענייני "השלום" והן בענייני "אופק 2020". ראש ממשלת ישראל נבחר כדי לדאוג לאופק מדיני ליהודים ולא לאויביהם.
