לעתים אנחנו נוהגים להשתמש בביטוי "כוכב שביט", בבואנו לבטא ייחודו של אדם נדיר. אני נכנע לאבלות שהכניעה אותי לפני זמן קצר כאשר נחבטתי עד כאב מוחשי (יום שני, 16.12.13), בעת שנחשפתי לידיעה על פטירתו של איש שהיה מורה ומחנך של דור שלם ואולי גם שניים. איש שהתברך בשפע בתכונות של חובק תבלים בעזרת תבונתו בלבד, ובעל היסטוריית חיים שמחזיקה את סיפורו של עם ישראל בגלות ובתקומה.
אדם בעל שאר-רוח גדולה שהוא זרקור בעל קרן ענקית שהוסיף אור בעולמנו בעצם קיומו, ונכונותו לשתף כל רוצה בכך מבור סוד שלו שמעולם לא איבד טיפה.
האיש הזה לא יזכה בפריצת רגשות המוניות של מתאבלים, כפי שראינו לפני ימים בלכתם המצער של קומיקאי כשרוני וזמר שמוטבע בו חותם של נעים זמירות. זהו גורלם מימים ימימה של גדולי ההוגים, וכזה היה, פילוסוף רב-יכולת החותר כל ימיו להבין פשרם של סודות החיים. האיש הזה התפרץ גם לתוך עולם הספרות המקומי כמטאור יוצא-דופן, בעל כתפים רחבות של סופר מובהק שהמתין לימי זקנתו לפרוק מעליו את זיכרונותיו, והשאיר לנו חמישה ספרים, מהם שני רומאנים שקבעו לו פינה מיוחדת בכותל המזרח של הספרות.
יתכן ששמו אינו מוכר לרבים. אבל רבים-רבים שתו מידיו תורה וראו בו מקור מידע מעורר השתאות לא רק מבחינת הידע והעובדות שעלה בידו לפרשן בבהירות כובשת, אלא בעיקר בדרך בה קלט, ניתח ופירש תעלומות תבל חיצונית ותבל פנימית, כנאמר "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים כד א).
תבלים של הפלאי הזה הפרו אותנו במשך עשרות שנים בנדיבות.
שמו צבי ינאי, סנדרו טות בעברו.
לא הכרתי אותו, לא ישבתי בחברתו בבית-קפה תל אביבי. כבר שנים רבות כמעט ואינני בא במקומות שבנעורי היו לי כבית שני. אף על-פי-כן, ראיתי בו אח ורע. התרשמתי מיכולתו האינטלקטואלית המזהירה ונהניתי לגלות בו יוצר של ספרות חשובה, מאתגרת עד כדי-כך שמבקרים מסוימים התקשו לבטא כלפיו הערכה מלאה, שמא יתפשו בחולשתם בבואם לשבח סופר "חדש", אך זקן.
אומנם צבי ינאי נאחז בערוץ ספרותי שרבים מבין הסופרים מתפתים לו בגלל הסברה שמסגרת כזאת מקלה על המבקש לצקת את דפוסי חייו בתבנית סיפורית משכנעת באמיתותה. ניתן להגדירה כ"ספרות המכתבים". זו ספרות המכילה בתוכה סכנות לכותב הבינוני. עד נפילה המסתיימת בריסוק. אם בכתיבה חכמה מדובר, היא עשוי לטפס לפסגות. כזו כתיבתו של צבי ינאי בשתי יצירותיו הספרותיות, האחת "שלך, סנדרו" שהתפרסמה בשנת 2006 וזיכתה את ינאי ב"פרס ספיר", והשנייה, כהמשכו של הראשון, "מאוחר מדי", שהופיעה בשנת 2009.
בשני הספרים מגולל צבי ינאי את סיפור משפחתו ששורשיה נעוצים בהונגריה זו שמלפני מלחמת העולם השנייה. אביו היה זמר אופראי, קלמן טות, ואמו הייתה יוצי גלמבוש רקדנית ולהם ארבעה ילדים שהם התקשו לפרנסם. אחד מהם הוא צבי ינאי, אז סנדרו, אחיו רומולו שעקבותיו אבדו, ושתי אחיותיו שלאחר המלחמה העולמית ששרפה את אירופה באש מפלצתית, הועלו לארץ ונמסרו לחסות דודם אחי אמם שהיה חבר קיבוץ.
בן עשר היה סנדרו בבואו לארץ ואימץ לעצמו את השם צבי ואת שם משפחת דודו, שאול ינאי. שבע שנים לאחר עלותו והוא לכאורה כבר נער ארץ-ישראלי חכם ונועז, התנדב לצנחנים והגיע למעמד של לוחם ומדריך צניחה ביחידה 101 שהתמזגה עם גדוד הצנחנים 890. בתקופת שרותו נטל חלק בפעולות תגמול ובמבצע סיני. אלא שתמיד, בכל תחנות חייו ובצמתים השונים, מתחת לקליפתו של צבי ינאי היה ונשאר סנדרו טות, הילד ההונגרי-יהודי בעל הכישרונות שנולד באיטליה.
למרות שהיה רחוק מהדת ולא מצא בנפשו קרבה אליה, חזר והדגיש פעם אחר פעם כי שלמותה של המדינה יקרה בעיניו. ניתן לומר כי מבחינה זו בודאי שראה עצמו ציוני שלם והיה איש עברי.
הרומן הראשון, "שלך, סנדרו", מתמקד בעיקר בסיפורו של סנדרו ובמשפחתו הגדולה שנשארת בהונגריה. אינני זוכר פתיחה של רומן שנכתב בהשראה מהפנטת כמו פרק הפתיחה הדן באריות ומערכת יחסיהם עם גוריהם, לעתים עד נטישה ואף קטילה. מכאן ואילך מתחילה הדרמה האנושית להסעיר את הקורא עד להזדהות שלמה עם הדמויות השונות והצבעוניות העולות מתוך המכתבים הצהובים שבני המשפחה החליפו ביניהם. ממכתבים אלה נבנה הספר לתלפיות. כל דמות מדמויותיו, מבורכת בכל הממדים וכובשת לב לעתים עד כמירה, והמצבים השונים, מהם דרמטיים במאבק שבין חיים למוות, משורטטים ביד אמן מתחילה ועד הסוף, ומעוררים קנאת סופרים. בצדק.
בספרו השני, "מאוחר מדי", פורס צבי ינאי יריעת גורלו של אחיו רומולו אותו הוא מצליח לאתר, אך נסוג מפגישת פנים-אל-פנים דווקא ברגע בו הוא רואה אותו לפניו, במרחק של מגע-יד שמעולם לא נשלחה לגעת ברומולו. קטע זה מספרו השני כובש ביופיו וברגישותו, כתוב בידי סופר בעל כישרון מרגש ורצון עז לאהוב בני-אדם, אולם הוא חסר נכונות להיכנע לפרץ רגשנות מקלקלת שורה. אי-יכולתו להתמודד עם התחברות מחדש עם האח שכל חייו דבק בו נפשית כתאום סיאמי, הופך את חשיפת סיפור חייו של האח לפנינה ספרותית. בסיפור הזה נחשף ינאי כמי שכל חייו מתמודד עם עוצמת רגשותיו, כחושש שמא ייתפס בחולשתו.
לא פעם חשבתי שלמעשה סנדרו ורומולו חד המה.
ינאי הוכיח בשני ספריו אלה יכולת בניית סיפור כזו משובחת שבודדים בספרות המקומית מסוגלים להתחרות בו מבחינה אומנותית. שני הספרים מוכיחים כי כאשר בנוסף לכישרון היצירתי יש בכותב שפע ממינו של אדם חכם. התוצאה יכולה להיחשב ברכה לכלל. אודה כי לאור חשיבתו המקורית והמושחזת ציפיתי שמא יחליט להגיש בערבו של יום את הספר שישלים טרילוגיה מיוחדת בספרותנו; הספר בו יספר סנדרו טות על חייו של צבי ינאי בארץ העברים. קיוויתי שבשנים אלו יספיק להשלים יצירה כזו שתאפשר לנו לבחון את עצמנו ואת מדינת ישראל בארץ מסוכסכת זו בעד עיניו של האיש ההוגה המבריק, והמקורי הזה.
חבל שחלק מהמבקרים לא העריכו נכון את כישרונו המיוחד. מדדו אותו לפעמים על-פי אמת מידה של אמת או כזב. זו גישה שניתן להגדירה כשטות מוחלטת. הספרים לא רק שהם משכנעים דווקא באמת האנושית הדקה שהוא חושף בהם, רובד אחרי רובד, בסבלנות של נמלה עמלה, אלא הם מעידים כיצד אוד מוצל הופך ללפיד המאיר סביבותיו למרחקים.
צבי ינאי ראוי לכתבת תחקיר מקיפה על דרכו שהייתה מבורכת בשפע של הישגים מרתקים ואולי גם ימצא מי שירתם לשחזר את חייו במלואם. ישראל איבדה היום איש מיוחד, מבניה הדגולים, שלא ייעלם מתוכה גם לאחר מותו. אני נמנה עם אלה הרואים בו אח שימשיך להתקיים בתוכנו כחי כל עוד המסע שלנו נמשך.
כוכב שביט זה לא יכבה ולא יעלם. על כוכבי שביט קסומים אלה הציע רש"י הסבר בנוסח זה: "כוכב היורה כחץ ברקים ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמי שפותח רקיע."
רקיעים שונים פתח לפנינו צבי ינאי. יבורך על שחילק איתנו מחילו.
