חורים ברשת בזק

המכרז

במשרד האוצר וברשות החברות הממשלתיות התקיימו באחרונה כמה שיחות, בלתי מחייבות, בשאלה האם במכרז של חברת בזק יש מקום להגביל השתתפות גופים מוסדיים במכרז, כפי שנעשה הדבר במכרז למכירת בנק דיסקונט. מגבלה זו, אם אכן ייתפכחו הנוגעים בדבר, ואם אכן תוטל בסופו של דבר, עשויה להבטיח גרעין שליטה יציב, לאורך זמן. אחרי הכל, מדובר באחת מהחברות העסקיות הגדולות בישראל, שהינה בעלת מונופולין בתחום הטלפוניה.

נושא זה הועלה מצד כמה גורמים המעורבים בביצוע המכרז, הסבורים כי יש להקביל את תנאי מכירת בזק לאלו שנקבעו במכרז בנק דיסקונט. על-פי אותם גורמים. גם עכשיו עדיין לא מאוחר, וניתן לבצע "מקצה שיפורים" בזכות המנגנון המכונה: "נוהל מכירה", זה המאפשר למדינה להציב, בכל שלב, תנאים חדשים שלא הועלו במקור. נקדים ונאמר כאן, כי מנהל רשות החברות הממשלתיות, אייל גבאי, מסרב להגיב, בנימוק שמדובר במכרז פתוח ולכן יש להימנע מכל אמירה בנושאים כגון אלה. גם במשרד האוצר, בכללותו, נמנעים ממתן תגובה.

בשיחות פנימיות שהתקיימו במשרד האוצר העלו כמה גורמים את השאלה, כיצד אירע שתנאי יסודי שכזה - שתכליתו מניעת פיזור המניות לאחר המכירה בקרנות השקעה ומכירתן "לכל רוח" תוך זמן קצר - לא הוכנס במקור למכרז, למרות מעמדה המיוחד של חברת בזק והאינטרסים הביטחוניים עליהם יש להגן גם לאחר המכירה. על מעמדה המיוחד והאינטרסים של המדינה בחברת בזק, ניתן ללמוד מהמאבק המשפטי הממושך מצד גורמי התביעה, באיש העסקים גד זאבי, על שהעניק אופציה לאיל ההון מיכאל צ'רנוי לרכוש חלק ממניות בזק. מצד שני, גורמים ברשות החברות הממשלתיות מציינים, כי קיימות מודעות למצב זה, שיוצר לגישתם דווקא יתרונות: התחרות במכרז בזק גדולה מתמיד, כך שהסיכוי של המדינה לקבל תמורה גבוהה יחסית גדול בהתאם.

כיצד נוצר סיכון זה. מתברר, כי בגלל רשלנות, או חמור מכך - תכנון יהיר המקדש רווחים מהירים על-פני הבטחת עתידם של חברת בזק והעובדים, נתונה עתה חברת בזק בפני סיכון גדול. ניתנת האמת להאמר: מנהלי רשות החברות הממשלתיות, וגם בכירי האוצר, יצרו מנגנון שנועד להבטיח השגת מחיר גבוה עבור המניות. אלא שהם לא לקחו בחשבון, די הצורך, את ההכרח למנוע סיכון של "נפילת" בזק בידיים זרות, וגרוע לא פחות: היווצרות מצב, שבו שום גורם משמעותי מן הרוכשים לא יחזיק מניות די הצורך (5%) כדי שייחשב בעל עניין, וייקח אחריות עסקית ומשפטית לגורלה של החברה.

המודל

המכרז למכירת בנק דיסקונט, המשמש עתה כ"מודל" להפרטה, כולל תנאי יסודי, לפיו: "לגוף מוסדי ישראלי לא תאושר החזקה בגרעין שליטה בבנק". נקבע במקביל, כי "דין דומה יחול על גוף מוסדי זר הקשור, במישרין או בעקיפין, עם בנק, חברת ביטוח או גוף מוסדי ישראלי. גוף מוסדי אחר לא יחזיק יותר מ-25% באמצעי השליטה המהווים את גרעין השליטה". על-פי המכרז, גוף מוסדי מוגדר כגוף המנהל השקעות של אחרים, כמו: קרנות נאמנות, קרנות פנסיה, תיקי השקעות, קרנות הון סיכון וכו'.

מכרז בזק מעורר עניין רב בקרב משקיעים מוסדיים וגורמים זרים. הקבוצות שניגשו למכרז: ‏SCG‏ בראשה עומד חיים סבן, וקבוצת ויטפוינט תקשורת (של בני אלג'ם) יחד עם חברת הביטוח הפניקס; קרן ההשקעות אייפקס; קבוצת אי.די.בי.; קבוצת מעריב-נמרודי, יחד עם ולדימיר גוסינסקי; קבוצת פולאר השקעות ופולאר תקשורת, יחד עם בנק רוטשילד; קבוצת עזריאלי, באמצעות חברת קנית; וקבוצת מרקסטון.

בשלב זה מתנהל המכרז במסגרת ההחלטה שנתקבלה ב-2001 בישיבת הממשלה, לפיה משקיעים מוסדיים יוכלו לרכוש אף את מלוא גרעין השליטה שיוצע. על-פי אותה החלטה, די במניית זהב שתמשיך המדינה להחזיק גם לאחר המכירה, ודי בחוק הבזק - המתנה מכירת גרעין שליטה לידי גורם אחר רק בהסכמת משרד התקשורת, כדי לשמור על האינטרסים של המדינה [הסדר דומה חל גם לגבי בנק דיסקונט - מכירת השליטה בו טעונה היתר של בנק ישראל, י.י.]. ואולם, עמדה זו - על-אף שפורמלית היא מספקת כביכול מענה מפני השתלטות עויינת (למדינה) על חברת בזק, היא אינה נותנת מענה לבעיה פרקטית ומסחרית שעלולה להיווצר: פיזור המניות לאחר מכן בקרנות השקעה ו/או מכירתן, כך שגרעין השליטה יתפוגג מאליו, ואז עלולה ספינת בזק לשוט ללא קברניט שייקח אחריות, עסקית ומשפטית, לאינטרסים של החברה בכלל ולעניינים הרגישים והביטחוניים עליהם היא אמונה בפרט.

הסיכונים

נודע, כי ועד העובדים של חברת בזק פועל עתה לסכל אפשרות שגרעין השליטה יימכר כולו למשקיע מוסדי זר, שלא יתחייב להחזיק במניות לאורך זמן. החשש שהועלה מצד העובדים: גורם שיירכוש את החברה כדי לספסר במניות או במגמה להשיג רווח מהיר ולמכור את גרעין השליטה, לא יהיה מחוייב די הצורך כלפי העובדים. יו"ר ועד העובדים, שלמה כפיר, אמר בתגובה, כי העובדים ערים לסיכון הקיים במכרז זה, וכי הם לא יאפשרו חשיפת מקום עבודתם לספסרות מצד גורמי השקעה. בכירי ועד העובדים, אגב, ושלמה כפיר בראשם, מודעים גם לסכנה התלויה ועומדת, במקרה שגרעין השליטה יירכש על-ידי גוף מוסדי זר שיחזיק מניות "בתפזורת" בתיקי ההשקעות. או אז עלול ועד העובדים לאבד הרבה מכוחו. אחרי הכל, את כוחו שואב הוועד, בסיוע ההסתדרות, בשוק המקומי - מאבק מול האוצר, מול גורמים עסקיים מקומיים, ומול הציבור.

בשל הסיכון הרב מבחינתם, נוקט ועד העובדים בצעדים משפטיים כדי למנוע "זליגת" השליטה בחברה לגורמים זרים שלא יבטיחו את עתידם. במסגרת זו, מעביר ועד העובדים טיוטות הסכם לשלושה גורמים לפחות, בהם הוא רואה קונים פוטנציאליים. בשלה זה מדובר בקרן ההשקעות אייפקס, קבוצת אי.די.בי. וקבוצה בראש העומד בני אלג'ים. ועד העובדים דורש מהקונה שייזכה במכרז לחתום עימו על הסכם מקביל. עיקרי דרישות העובדים: הוכחת איתנות פיננסית מצד הרוכש; התחייבות לכבד את זכויות העובדים עד 2011; ומתן אופציה לעובדים להשתתף בגרעין השליטה.