ואם אדם ורטה הופך בתקשורת שלנו ל"צדיק הדור, ליברל, מחנך, והוגה דעות" הרי דברים שאמר בהרצאה של
דני איילון שר החוץ לשעבר בפני ציבור לא ישראלי: Viva Palestine, מציג אותו כשור מועד, שמאלן קיצוני מערוגת העשבים השוטים ומרעילי הבארות, שבה עולה כפורחת גם הזמרת הדגולה אחינועם ניני, מחרימת אריאל זילבר, עמיתה לזמר העברי. אז בואו ונבחן את אישיותה המוסרית, והתרבותית של הגברת ניני כמופיע בביוגרפיה שלה בויקיפדיה.
וכך מוצאים אנו את הזמרת הדמוקרטית הדגולה שלנו, שלקראת מושב האו"ם שבו הכריזו הפלשתינים על מדינה, יצאה נגד ממשלת ישראל שנבחרה כחוק, ואמרה כי היא אינה מייצגת אותה וכי "היא מובילה לקטסטרופה".
באחת מהופעותיה אמרה הגברת ניני לקהל: "הילדים שלי לא ייסעו לחברון אלא לאום אל פאחם". חשבתי לעצמי, מה עומד מאחורי משפט המחץ הזה? אום אל פאחם קדושה יותר מחברון? או אולי חברון כלל איננה קדושה בעיני ניני?
חוכמה לא תוכלו למצוא באידיאולוגיה שלה, אלא כסילות וחוסר הבנה של המפריד בין מורשת, שהיא לא פוליטית במהותה, לפוליטיקה, שהיא מניפולטיבית במהותה ואיננה מבחינה בין עיקר לטפל.
ואולי קברי האבות בחברון "אשמים" שאינם נמצאים ב"קו הירוק" המקודש בעיני ניני וחבריה לסמול? ואולי בטלה קדושת קברי האבות בעיניה? ואולי בוותיקן היא נמצאת? ומי אנחנו שנבדוק כליות ולב אצל הגברת ניני, הכורעת ברך בפני "נציג האלוהים" עלי אדמות, ומנשקת את ידו של האפיפיור הנוצרי בהכנעה?
חיללה את השיר הקדוש ומי יודע? אולי נמצא יום אחד את הזמרת בעלת הקול האלוהי, שרה יחד עם מירה עוואד את ההמנון הפלשתיני בילאדי, בילאדי, בפני המופתי של ירושלים במסגד אל-אקצה?
ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשנת 2012 הופיעה ניני ב"טקס זיכרון אלטרנטיבי" של "משפחות שכולות יהודיות ופלשתיניות".
ומה נדרוש מאישיות "מוסרית" כמו אחינועם ניני, שלא תבוא להזיל דמעות על הנכבה של העם פלשתיני, שמנהיגיו שמ-1948 ועד בכלל, לא חדלים עד היום מלדרוש את זכות החיסול של מדינת ישראל? ואם לא זריקת אזרחיה לים, אז פיצוץ יהודיה על-ידי מחבלים מתאבדים, שלאחריהם ניחום משפחות הרוצחים כשווי ערך לנרצחים הוא האלטרנטיבה של הגברת ניני.
ביום ירושלים 2013 הופיעה גברת הנכבדה בטקס רשמי מטעם עיריית ירושלים, ושרה את השיר "ירושלים של זהב", תוך שהיא משמיטה את הבית העוסק בשיבת היהודים לעיר לאחר מלחמת ששת הימים.
בואו ונשאל: הנשמע כדבר הזה לעזות מצח, חוצפה וגסות רוח מצידה של אחינועם ניני, ששנים אחרי מותה של נעמי שמר, המלחינה הדגולה והנערצת של שירי ארץ ישראל, היא קמה ומעזה לחלל את השיר הקדוש שלה, שיר שנחשב כהמנון לאהבת ציון, לא רק בקרב בני העם היהודי אלא בקרב רבים מאוד מאוהבי ישראל בעולם כולו. ומי הרשה לה לקטוע את הבית הנפלא:
חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר
שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת
נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב...
יהודייה בלא חמלה בעקבות יוזמה של אנשי ימין להחרימה, אמרה: "אני מאחלת שתתעוררו מהכישוף שגזל את תבונתכם וחמלתכם".
האומנם אנו, רוב מניין ובניין של מדינת ישראל, מכושפים עד כדי אובדן תבונה וחמלה כלפייך, אגואיסטית שכמוך?
והיכן החמלה שלך?
האם פעם הרמת קולך ולו רק כדי לזעוק למען מאות ילדי ישראל שנרצחו בדם קר על-ידי ידידייך הערבים במלחמת אוסלו, בה הם רצחו למעלה מ-1,500 יהודים, בהם מאות ילדים? שלא לדבר על רצח של אלפי פלשתינים בידי אנשי הטרור, בני עמם?
מה חשת כשראית את המרצחים הנתעבים משתחררים מהכלא למען "חיזוק אבו מאזן" בימים האחרונים מהכלא? כלפי איזה משפחות חשת חמלה? כלפי המרצחים ומשפחותיהם או להורים השכולים, למשפחות, לילדים היתומים של הנרצחים? האם המוסר הנעלה שלך איננו מפריד בין רוצח לנרצח?
מאסנו בך ומאסנו בשירייך, מאסנו בתרבותך ומאסנו בצביעותך, לא צריכים להחרים אותך, מעשייך הנלוזים עושים את העבודה, לכי ושירי לאויבי עמנו.
