בכל שנה ושנה, ישנם שני חודשים מיוחדים: חודש תשרי וחודש ניסן. חודש השביעי הוא חודש תשרי, מתבלט בימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, וכן הושענא רבה. ימים אלו הינם ימי דין ומשפט. חודש ניסן מצטיין תודות לליל הסדר ותודות לו כל החודש מושפע במצוות ומעשים טובים.
אלו הם שני הלילות המסוגלים: ליל כיפור וליל הסדר. תפילת כל נדרי וברכת כל חמירא וחמירא. יום כיפור הוא יום של דין והקירבה להקב"ה היא קירבה של דין וליל הסדר, זמן כל חמירא וחמירא, הוא זמן של חסד ורחמים. ימי חודש תשרי הם ימי רתת וחלחלה ובכל תזוזה צריך שתהיה לאדם יראה מיום הדין. לכן, כל המצוות הם מצוות ומעשים באוירה של דין. לעומת זאת, בחודש ניסן כל המצוות והמעשים הינם ברחמים.
ידועים דבריהם של קדושי ישראל, שאם נשמע טוב ונתעמק ברעש של הזזת המיטות והחפצים, לצורך ניקיונות החג, נשמע עמוק בפנים רעש וחרדה כקול השופר הנשמע ביום הדין. וידע האדם שניתן להשיג השגות עצומות בימים אלו.
בימי פסח נראה היה, שתחילת השיעבוד של בני ישראל בארץ מצרים היה צריך להעשות על-ידי ירידת יעקב אבינו לארץ מצרים בשלשלאות של ברזל. אך יוסף הצדיק מיתק את הדין על יעקב והוא ירד בצער כעבד למצרים, סלל את הדרך לכל בני ישראל, ואחרי כן עלה לגדולה ולמלכות. רק לאחר מכן ירד יעקב בגדולה ובנחת.
נשאלת השאלה: מדוע התורה נקטה בלשון של שלשלאות של ברזל? למה היו צריכים בני ישראל לרדת למצרים ולעבור את כל הקושי והשיעבוד?
אלא ידועים דברי חכמינו ז"ל:
כאשר הקב"ה רוצה להעניק לאדם מעלה או דרגה, מכין אותו להיות כלי קיבול כדי לקבל את הדרגה הזאת. כך עם ישראל היו צריכים להיות ראויים לקבל את התורה ולהיות העם הנבחר. בכדי להגיע למעלות ולדרגות אלו יש לעבור הכנה ולהיות מזוקקים. כן עשו אבותינו הקדושים, תחילה אברהם אבינו וכן יצחק אבינו עד שיעקב הגיע לדרגה שהיה ראוי לקבל את התורה ולכן פרצופו חקוק על כיסא הכבוד. אלא שליעקב עמד חסרון אחד: נשותיו לא היו עדין כלי קיבול. ולכן יעקב ירד למצרים בשלשלאות של ברזל, ברזל ר"ת - בלהה רחל זלפה ולאה. כל הירידה הייתה בשביל תיקון הנשים.
ימים אלו ראויים הם להמשיך את התיקון של נשמתו של כל יהודי ועבודת החודש היא בחסד ורחמים. על כל אדם לזכך את עצמו ולהגיע לליל הסדר עם מטען של חסד ורחמים.
הקב"ה יזכה את כולנו לעלות ולהתעלות ולהגיע למקומות אשר יעשו נחת רוח לאבינו שבשמים. שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא.
