איפה הסמכוּת ההורית למרבה הצער, בפרשת הטרדת הנערות, היינו עדים להתנערותם הבוטה של ההורים ממעשיהם המגונים של בניהם הסוררים, והטלת האשמה על הנערות.
כבר חז"ל הצביעו על כך, כי "שוּתָא דינוּקא בשוּקָא - או דאבוה או דְאִמֵה" (מסכת סוכה). כלומר: הדברים שהילד מדבר בשוק, מחוץ לביתו, הם דברים ששמע באוזניו מאביו או מאימו. על אחת כמה וכמה שמדובר בהתנהגות לא ראוייה של הבנים, אין ספק שמקוֹרה הוא בחינוך לקוי.
עם עוּבדות, כידוע, אי-אפשר להתווכח. נכון שבימינו, בעידן המתירני, כשהמושגים סמכוּת הורית, הצבת גבולות ודוגמה אישית - שהם נכסי צאן ברזל של החינוך - נשחקו עד דק, ורבים מבני הנוער מבלים את מרבית זמנם בחוץ, או ברשתות החברתיות, הבית הפך למוסד חינוכי משנִי, אם בכלל.
בכישלון טמון אפוא הפתרון לתיקון המצב. ראוי להחזיר את הבית לתפקידו הראשוני כמוסד מחנך מובהק ולהחיות את המושגים הללו, שפשטו את הרגל, לתודעה הציבורית. מי אמר ששמרנות זו מילה גסה?
הצפיפות הקטלנית
הנֵה עוד סיבה לתאונות דרכים - הצפיפות בכבישים. רק לאחרונה פורסם דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיו חל גידול במספר כלי הרכב בשנה האחרונה. אך לעומת מגמת עלייה זו, תשתית הכבישים לא הורחבה בהתאם.
יתר על כן, סיבה נוספת לתאונות, כפי שעולה מהדוח, היא בלאי המשאיות, שגם ככה מככבות בקטל הכבישים, אשר גילן כמעט הוכפל(!) בתוך 6 שנים. ועוד לא אמרנו מילה על זיהום הסביבה בגין המשאיות הישנות. היכן משרד התשתיות ושר התחבורה, ישראל כץ? לתשומת ליבם.
שר ממלכתי
שר האוצר,
יאיר לפיד, בתום שנה לכהונתו, הבין שהגיעה השעה לפרוע את הקבלות למעמד הביניים, שבחר בו, והוא הכריז אפוא על פרויקט דירה ללא מע"מ לזוגות צעירים.
כזכוּר, ההצעה עלתה כבר על-ידי ח"כ אייכלר, ושר השיכון
אורי אריאל, אלא שאז היא נדחתה על ידו בגלל עלותה הגבוהה. ככל הנראה הפעם האינטרס האישי, לאור התרסקותו בסקרים, גובר על האינטרס הכלכלי.
אולם עם כל הכבוד לדאגה לבוחריו, מעֵבר להצעה השנויה במחלוקת, משום מה לפיד שוכח ששר אוצר הוא תפקיד ממלכתי, ולא סקטוריאלי. מחובתו אפוא לדאוג לכל עם ישראל, ובכללם לשכבות החלשות.
למרבה הצער מתברר, שאין מתנות חינם. והטבה שניתנת בכיס האחד, נלקחת מהכיס השני. הקורבן העיקרי, הם איך לא, העניים, שאין להם פֶּה. עיינו ערך חוק חינוך חובה חינם, שהציבור, ובמיוחד החלשים, שילם על כך בריבית דריבית בשוּרה של גזירות כלכליות שהוטלו עליו. הגיעה השעה שלפיד יתעשת ויוכיח בגרוּת מקצועית ואחריות ציבורית.
גועל
דומה שלא הזיכוי המפוקפק, ולא יחסי ציבור המאסיביים, בחסות אמרגניו, יצליחו לטשטש את התחושה הציבורית, שמשדרת בגדול פרשת אייל גולן והקטינות. במילה אחת התחושה היא: גועל, גועל ושוב גועל. אפילו הנייר כבר לא סובל את מעלליו של הזמר עם ארבעים הבתולות, כפי שהתוודה בפה מלא בכלי התקשורת, תוך ניפוח חזהו בגאווה.
אז איך אומרים את זה בשפה אייל גולנית?
שירת חייו
דומה כי מעֵבר למקצועיותו, ראוי הזמר אריאל זילבר להערכה רבה על הדוּגריות המדהימה שלו, כמו גם על נחישותו. הוא לא עושה חשבון לאף אחד, ודָבֵק בעקרונותיו, שאין להם מחיר (תרתי משמע) ללא פשרות - מבלי להתחשב ב'מה יגידו' ומה יחשבו עליו. הבעת עמדותיו הישירות, כאיש ימין וכחוזר בתשובה, היא ההפך הגמור מפוליטיקה תקינה, האופיינית לברנז'ה.
זילבר הוא צעיר נצחי ברוחו, ושיריו לא נס ליחם לעולם. בניגוד לזמרים אחרים בני גילו, שיצירתם קהה עם הזמן, שיריו, בעלי הניחוח הרוקיסטי, הם תמיד צעירים, נמרצים ורעננים, ללא תלות בגיל ובתוכן השיר. בכך גלוּם כוחם וקיסמם הייחודי. שירת חייו כבר אמרנו?
