|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תמונה מורכבת של החברה הישראלית
|
12 הסיפורים, חלקם קצרים מאוד, מתארים פן מעניין של החברה הישראלית, שמוכה בשכול צבאי, בשכול מתאונות ובשכול ממחלות ● כאב שכול, משתמש צור בניסיונו ובעטו כדי לתת לנו תמונה מורכבת של החברה הישראלית
|
"בחלקות הקברים כבר ניכרים סימני האביב. שיחים מלבלבים ופרחי העונה זוקפים ראש בכתמי צבע מרהיבים, בשלל גוונים. היופי הזה, כאן, בבית הקברות הצבאי, גורם לרחל לחוש כאב בחזה" - כותב יעקב צור באחד מ-14 הסיפורים בספרו, "עפיפון בשמי קריית שאול".
הנושא המשותף לכל הסיפורים הוא השכול. הסיפורים מספרים על הורים, על אחים, על רעיות ועל בנים, ששכלו את יקיריהם במערכות ישראל ובצבא, על דרכי התמודדותם עם האסון ועל החלל שנפער בחייהם בעקבותיו. כל סיפור נוגע ברובד אחר של החברה הישראלית ובפן שונה של ההתמודדות עם השכול.
"הסיפורים מרגשים עד דמעות ושזורה בהם נימת חמלה, אמפתיה, הומור דק ולעתים יש בהם גם רמז לאופטימיות זהירה. כמו שמשתמע משמו על הקובץ כולו, המאגד את קלילות העפיפון, את צבעוניותו ואת תומו, יחד עם נחרצות וכובד המשקל של טורי המצבות בבית-הקברות הצבאי" - כותב צור.
את אל"ם (מיל') יעקב צור הכרתי הרבה לפני שפגשתיו. הלל, אביו, היה מורה ומחנכי בבית-הספר היסודי, שלמדתי בו, והוא רמז לפעמים על בנו הצנחן, כבר בימי מלחמת סיני. לימים - אחרי ששכל את סגן אייל, בכורו, קצין תותחנים, שנפל בלבנון בשנת 1982, לפני מערכת שלום הגליל - הכרתי את יעקב. לכן, התעניינתי מאוד בספרו, שנכתב מהיכרות בלתי-אמצעית של הנושא.
השכול משנה את האנשים, ואינו חס על גדול ועל קטון, שעוברים את השינוי. צור מתאר היטב את השינויים - לכאורה, באנשי קצוות - אך מקריאת כל סיפוריו, שכתובים בהרבה כישרון ועם אמפתיה, ניתן להבין, שזו מנת גורלם של כולם. האובדן, הקרע, מטלטל וגורם לחיבוטי-נפש. תהום אדירה פעורה בין השכול לבין האדם שהיה לפני האסון, והוא נסחף למחוזות אחרים לגמרי, שהכניסה אליהם אינה אפשרית לאחרים.
צור מתאר את הנתק, המתהווה בין השכול לחברה - ולפעמים, גם בינו לבין משפחתו הקרובה. כל אחד עובר אחרת את השינוי הנורא, ששובר אנשים ומשפחות. האם זה כוח עליון? האם זו שבירה בתגובה לאסון?
מ"עפיפון בשמי קריית שאול" ניתן להבין, כי הטלטלה כבירה, והשבר טבעי ונורמלי. אם כן, מה התרופה? נדמה לי, שצור בחוכמתו לא ניסה לרפא, או לרשום מרשמי שיקום, אלא רק לתאר תופעה כבירה - וגם זו משימה כבדה.
12 הסיפורים, חלקם קצרים מאוד, מתארים פן מעניין של החברה הישראלית, שמוכה בשכול צבאי, בשכול מתאונות ובשכול ממחלות. כאב שכול, משתמש צור בניסיונו ובעטו כדי לתת לנו תמונה מורכבת של החברה הישראלית.
ספר מומלץ מאוד, למרות הנושא הכאוב. הספר כתוב בשפה פשוטה וקולחת. קראתי אותו ברצף, מכריכה אל כריכה, וכמעט שלא הנחתי אותו מידיי עד שסיימתי את קריאתו.
|
|
על הספר "עפיפון בשמי קריית שאול", יעקב צור, 2014, הוצאת אופיר ביכורים, 286 עמודים, כריכה רכה, 70 שקלים
|
|
| תאריך:
|
18/06/2014
|
|
|
עודכן:
|
18/06/2014
|
|
אביתר בן-צדף
|
|
תמונה מורכבת של החברה הישראלית
|
|
|
הטרמפים מסוכנים - כך אנו שומעים חדשים לבקרים מאנשים כאלו ואחרים. אולי הם צודקים, בואו לא נעלה על אותם הטרמפים. במקום זאת, בואו נבדוק מה כן בטיחותי מספיק בשביל שנוכל להתנייד איתו.
|
|
|
|
|
תרבות הטרמפים נפוצה בישראל בעיקר באיזורים בהם התחבורה הציבורית מגיעה לעיתים רחוקות ולכן אנשים רבים מסתמכים על טרמפ. מהישוב, מתחנת האוטובוס ומכל מקום מרוחק. פעמים רבות ניתן לראות אנשים שראשונים להביע את דעתם באירועים חדשותיים בלי שיש להם דעה מנומקת ומטרתם היא להגיע אל מרכז ההתרחשות ולקבל את תשומת הלב התקשורתית.
|
|
|
|
|
בכל פעם שנדמה שכבר ראינו הכל ושמענו הכל בהתנהגות פסולה של עורכי דין, אנו למדים שיש לנו עוד מה לראות ומה לשמוע. קחו לדוגמה את הדוא"ל שקיבלתי (יום ד', 18.6.14) מעו"ד אלון דוידוב מתל אביב.
|
|
|
|
|
זרעי הפורענות ושנאת יהודים נזרעו עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת והגיעו לשיאם בפרעות חברון, 24 באוגוסט 1929, כאשר נטבחו באכזריות 67 יהודים חפים מפשע, גברים נשים וטף (שלא עלו על טרמפים) בני קהילה שחיה בחברון כ-400 שנה.
|
|
|
|
|
מפתה הדבר, מפתה עד מאוד לפטור דבריה החמורים של ח"כ חנין זועבי, שאמרה כי: "שלושת חוטפי הילדים אינם טרוריסטים", בנוסח זה וגם/או דומה לו, באמירה השחוקה, לפיה דבריה אלה נכללים במסגרת חופש הביטוי. הפיתוי גדול במיחד, כאשר מדובר במי שהינה חברת-כנסת ונקל לשייך דבריה למסגרת מעמדה ותפקידה הציבורי, כחברת הפרלמנט בישראל. עם זאת, בכל הכבוד הראוי לחרות המחשבה ולחופש הביטוי, המעוגן בחקיקה - ובעיקר בהלכה הפסוקה שיצר בית המשפט העליון בשורה נמשכת והולכת של פסקי-דין תקדימיים - דומה כי ח"כ חנין זועבי חצתה הקווים האדומים המותרים של חופש הביטוי הנוהג בישראל. ככל שהפרה ח"כ חנין זועבי חוק - ולדעת כותב שורות אלה הפרה היא גם הפרה, לכאורה, הוראת חוק מחייב בישראל - מן הראוי להעמידה לדין פלילי, בידי היועץ המשפטי לממשלה וגם/או בידי פרקליט המדינה, לאחר הסרת חסינותה בוועדת הכנסת.
|
|
|
|
|
