אינני נמנה עם תומכיך הפוליטיים. כתבתי גם כתבתי לא אחת כנגד מדיניותך. לא עשיתי זאת משום מניעים פוליטיים ולא מניעים אישיים. אינני איש ציבור אלא סתם אדם מן היישוב. ביקורתי הייתה עניינית הגם שהיא עלולה להיראות סובייקטיבית. הכל לשם שמיים ולא לשם השמצתך כאדם. כפי שעשיתי בביקורתי כלפיך, היושר והיושרה מחייבים אותי לצאת להגנתך ולחזק את ידיך בעתות משבר אלה בהן ערי ויישובי ישראל אחרים מופגזים ללא הרף. אוסיף עוד פרט שולי: אני ומשפחתי חיים מזה 30 שנה ויותר תחת איום הקטיושות או טילים אחרים הנורים מעת לעת מלבנון. ילדי נולדו אל המציאות הזו של ירי בלתי פוסק מלבנון על העיר בה אני חי עם כל משפחתי. שנות לימודיהם במוסדות החינוך היו עמוסות ירידות למקלטים. ילדותם, כמו ילדותם של רבים אחרים בגבול הצפון, הייתה ילדות לא נורמלית, ובכל זאת גדלו והפכו לאזרחים טובים ונאמנים.
כולנו למדנו שאין פתרונות קסם וההתלהמות היא נשקם של בורים או אופורטוניסטים. אין בין אלה לבין אנשים מודאגים באמת, דוגמת ראשי רשויות, הסבורים שכוח צבאי משמעותי יפתור את הבעיות. זכותם לסבור כך ואפילו לדרוש מן ה
ממשלה לעשות ככל הניתן כדי להפסיק את הירי הטורדני, המשבש חיים וסדרי עולם, אחת ולתמיד. דרישתם לגיטימית הגם שהיא בלתי ישימה, לפי מיטב הבנתי.
אתה ושר הביטחון מנהלים את המערכה, עד עתה, בצורה משביעת רצון, אפילו יותר מכך. הפעילות הצבאית, מוצלחת ככל שתהיה, לא תוכל לבדה להכריע את המערכה כולה. זו הסיבה, לפי מיטב שיפוטי, לכך שנתת את ידך והסכמתך להפסקת אש בתיווך מצרים כחלק מהסדר שאמור היה לשים סוף למערכה הנוכחית. על כך מגיעה לכך ברכה נאמנה. ברם, ידך יושבה ריקה והפנטים בעזה המשיכו להמטיר טילים על ישראל. סבורני שהמהלך המדיני שהונע על-ידי המצרים ואומץ על ידיך הוכיח שכוונותיך רציניות, הן כדי להפסיק את סבלם של אזרחי ישראל והן כדי למנוע, ככל האפשר, חזרה מהירה מידי למחזות לנו עדים כיום. מגובה בשר הביטחון והרמטכ"ל הוכחת לעולם שישראל אינה דוחה הפעלת הזרוע השנייה שלה, היא הזרוע המדינית. יש לכך חשיבות עליונה בכל הקשור ללגיטימציה להמשיך בפעילות הצבאית עד יושג שקט. מי כמוך יודע שהשקט יבוא רק לאחר דיונים סביב שולחן המשא-ומתן. את זאת אין מבינים כמה מחברי ממשלתך וחברי מפלגתך. ואם יורשה לי, אומר כמה מילים על כך.
אין באף לא מדינה דמוקרטית בעולם מצב שבו שר או חבר קואליציה היוצא נגד מדיניות הנהגת המדינה והם נותרים על כסאותיהם לבטח כדי לגזור קופונים פוליטיים. אין דוגמה כזו. מי מבין השרים או בעלי התפקידים הבכירים האחרים שאינם מרוצים ממדיניות הנהגת המדינה יכולים להשמיע ביקורת קשה מאוד כל עוד היא נשמעת בתוך חדר הדיונים. לגיטימי ואף רצוי. לא ייתכן שהביקורת של מי שמכהנים בממשלה או חברים בקואליציה ישמיצו או ידברו סרה בראש הממשלה ושר הביטחון. במצב זה, בפניהם ניצבות שתי אלטרנטיבות: או שהם מתפטרים ומיד, או שמא ראש הממשלה מפטר אותם לאלתר.
פיטורי סגן שר הביטחון מוצדקים לחלוטין, אך עליך להשלים את המלאכה על-ידי פיטוריו של שר החוץ. לא ייתכן ששר חוץ שתפקידו חיוני בעתות משבר ייכנס מסיבת עיתונאים בה יקטרג על ראש הממשלה, על משיניות הממשלה והקבינט בו הוא חבר מלא. זו התנהגות נלוזה, בלתי נסבלת ובלתי תקינה מכל בחינה שהיא. אוסיף ואומר, שלעניות דעתי, לא רק בעת המלחמה הנוכחית שר החוץ אינו תורם כהוא זה אלא זו התנהלותו מאז ועד היום. ליברמן מונע על-ידי דחפים פוליטיים פרימיטיביים ביותר, של מציאת חן בעיני אלה אשר מצב רוחם ממילא רדוד בגלל הסבל או כאלה הסבורים שרק בכוח ניתן לפתור את הסוגיה. אין ולו דוגמה אחת בעולם שבה מדינות הצליחו לפתור את בעיית הטרור רק באמצעים צבאיים. אז נכון שליברמן ניחן בתובנות סגוליות אך הוא איננו, בינתיים, ראש המדינה.
אם ליברמן מרשה לעצמו להתנהג בניגוד לכל נורמה שלטונית, מה נלין על חברת מפלגתך,
מירי רגב, דוברת צה"ל לשעבר ויו"ר וועדת הפנים של הכנסת. אינני רוצה להרחיב בתפקודה של רגב כדוברת צה"ל. אומר רק זאת: לא כבוד גדול לצה"ל שרגב הייתה דוברתו. מי שפוזלת רק לרווח פוליטי אינה רשאית לשמש יו"ר וועדת הפנים בכנסת. שאל לדעתו של השר לביטחון פנים ותיווכח.
מתוך אמונה שפעילותך כראש ממשלה בעת הקשה הזו היא ממניעים טהורים ולא זרים, הריני לחזק את ידיך ואת ידי צה"ל במערכה הקשה זו.
