מצעד האיוולת של נתניהו

מבוי סתום במלחמה

כחודשיים לאחר החטיפה והרצח של גיל-עד, אייל ונפתלי, וסיומם של מבצעי "שובו אחים" "וצוק איתן", נקלעה ישראל למבוי סתום של מלחמת התשה שכל מהלכיה, בלא יוצא מהכלל, הוכתבו על-ידי ארגון הטרור של החמאס.

ממתן ההוראה לשני הרוצחים של משפחת קוואסמה בחברון לרצח שלושת הילדים, דרך הפתיחה באש טילים על ישראל במהלך הפעולה נגד אנשי החמאס באיו"ש, הסירוב להפסקת האש, והירי המסיבי שהוביל לתחילת מבצע צוק איתן, כל המהלכים הצבאיים והמדיניים הללו, מנוהלים ביוזמת החמאס, השולט בהם, דורכם מנהל בהצלחה רבה, מערכה מדינית המטילה את האחריות על תוצאותיה הקשות באוכלוסיית עזה, על כתפיה של מדינת ישראל.

ניהול המלחמה סובב בשלושה מעגלי החלטות אותן מנהל ראש הממשלה נתניהו בצורה הגרועה ביותר אותה ניתן להעלות על הדעת. במעגל הרחב של פורום הממשלה אין מעורבות של שרים רבים במתרחש, ובמעגל השני, של הקבינט המדיני, חילוקי דעות קשים מפלגים את הפורום האמור לנהל את המלחמה, ועל כן עיקר ההחלטות מתקבלות במעגל הפנימי הצר של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, הנעזרים בקהיליית המודיעין, המל"ל ואנשי מקצוע שונים.

מבצע צוק-איתן נפתח בתחילתו, בתנאי תמיכה בינלאומיים והסכמה לאומית רחבה כמוהם לא היו לישראל מעולם. ארה"ב, האו"ם, בריטניה, האיחוד האירופי וציר המדינות המצרי, סעודי, המפרציות וירדן, תמכו בשתיקה בישראל. הגייס הצה"לי בן חמש עוצבות קרב משולבות של חי"ר, שיריון, תותחנים, הנדסה, אוויר וים, נתן בידי מר נתניהו כוח תקיפה חסר תקדים בעוצמתו, כשבנוסף לו, גויסו כעתודה 87 אלף אנשי מילואים נוספים, חלק גדול מאוד מכלל עוצמתו הפוטנציאלית של צה"ל.

נתניהו כלל לא התכוון בראשית המערכה לפעול קרקעית, ושוב חזר על המשגה של קודמו בתפקיד, אולמרט במלחמת לבנון השנייה, כאשר שוכנע על-ידי הרמטכ"ל דן חלוץ, שחיל האויר מספיק כדי לגמור את המלאכה, ואין לפעול פעולה קרקעית בלבנון. כאשר נתניהו ביקש להשיג הפסקת אש מהחמאס ("שקט ייענה בשקט") הוא לא הבין שכל המהלך הצבאי של העזתים, החל כתוצאה מהמצב הבלתי אפשרי של בידוד והמחסור במזומנים אליו נקלע ארגון החמאס, וכי הוא יעשה הכול היה כדי לשבור את הסטאטוס קוו של הבנות "עמוד ענן" ולפרוץ את המצור על עזה.

התעלמותו של נתניהו, או אולי אי-יכולתו להבין את מניעי החמאס להמשיך ולירות על ישראל, גרמו לו להמשיך ולבקש הפסקת אש מכל גורם אפשרי, מצרים, ארה"ב והאו"ם, דבר שרק גרם לחמאס להגביר את האש ולהסלים את המצב, עד שנתניהו נאלץ נגד רצונו להורות על פעולה קרקעית.

קברניט מלחמה צריך לשמוע את חוות דעת יועציו המומחים, לנתח חלופות המוצעות לו אך את ההחלטה על האסטרטגיה של המלחמה עליו לקבל בעצמו תוך שקלא וטריא של החלופות, ובחירת הטובה מכולן, או לפחות הגרועה פחות מכולן, במהלך האסטרטגי הקובע של המלחמה.

אבל נתניהו בחר בחלופה הגרועה ביותר של המהלך הקרקעי, אותו נאלץ לקבל בכורח הנסיבות נגד רצונו, משום שהחמאס כאמור, סרב לקבל כל הפסקת אש מוצעת, וחזרה להבנות הקודמות, שלא היו עשויות לחלצו מבדידותו ומקשייו הכלכליים, כדי לקיים את המנגנון הצבאי והמדיני שלו, הכולל רבבות פעילים.

נתניהו סבר שפעולה קרקעית מוגבלת על שולי השטחים הבנויים של הרצועה, יספיק לגרום לחמס לבקש הפסקת אש. הוא ויועציו התעלמו מהעובדה שהאיסלאם איננו מכבד הפסקות אש עם "כופרים", "והודנה" מתירה לשבור הסכמי שלום עמם, כאשר מאמיני דת האיסלאם מתחזקים ויכולים להרוג את אויביהם.

ארבעה שבועות תמימים ארך המבצע שבתחילתו הפעיל החמאס אנשי צפרדע ולוחמי מנהרות שהפתיעו את כוחות צה"ל סמוך ליישובים בשטח ישראל, ולראשונה תפס הציבור לזוועתו, את חומרת האיום בקיומן של מנהרות תקיפה הנכנסות לתוך בתי התושבים וחצרותיהם ביישובי עוטף עזה.

מטרות המבצע הקרקעי המוגבל הוסבו מכאן לטיפול במנהרות, ושבע הפסקות אש הומניטריות הופרו באבדות כבדות לחיילי צה"ל ולאזרחים.

היה זה המשגה האסטרטגי השני של נתניהו, שעצות האחיתופל שקיבל מיועציו מנעו ממנו לבצע מהלך הכרעה מוגבל נגד החמאס, דרכו ניתן היה לבצע את פרוז הרצועה מנשק טילים ומנהרות, אותו ניתן היה להשלים בהסכמי הסדרה של היחסים בין ישראל לרצועה, כגון בפיקוח בינלאומי על הכנסת מלט, ברזל וחומרים לייצור נשק, שחורגים מהמוסכם בהסכם אוסלו.

ביום השישי שעבר, 1 באוגוסט 2014 שוב הסכים נתניהו להפסקת אש, שהופרה מיד על-ידי החמאס, בהרג של שלושה מחיילנו וחטיפת גופתו של הדר גולדין.

ארה"ב, מצרים, הרשות הפלשתינית חמאס וארגוני הטרור האחרים של הג'יהאד העולמי, "הסכימו" להפסקת אש שמינית של 72 שעות שתסתיים ביום ו' 8 לחודש ה- 8 של 2014 בשעה 8 בבוקר.

נתניהו, שראה את עשרת הדרישות האולטימטיביות של החמאס להמשך הפסקת אש, התעלם ממשמעותן, ובמקום ולהוציא אולטימטום נגדי לחמאס, ובו דרישה שעד לשעה 8 בבוקר של 8.8.2014 לא יתקבלו דרישות ישראל להפסקת אש מוחלטת - תחודש המערכה הקרקעית נגד החמאס עד לקבלת דרישותיה הצודקות של ישראל.

אלא שנתניהו איננו קברניט ראוי או מצביא מלחמה מוכשר כדוד בן-גוריון בזמנו, שניהל את מלחמת העצמאות, אף שכל ניסיונו הצבאי, הסתכם בהקמת הגדודים העבריים של הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. גם אשכול לימים, לא היה איש צבא מנעוריו אך הוא ידע לנווט היטב את צה"ל במלחמת ששת הימים לניצחון ההיסטורי הגדול ושחרור ירושלים, וגולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים, שניהלה נכון את המערכה המדינית הקשה, ועמדה כצוק איתן אמיתי, כאשר שר הביטחון משה דיין נשבר מוראלית, בקש להתפטר, ולבצע נסיגות עמוקות בסיני.

מצעד האיוולת של נתניהו נמשך גם לאחר קבלת הפסקת האש ה-8, כאשר הורה לצבא המילואים הגדול לפשוט מדים, ולטנקים לעלות על מובילים ולנסוע צפונה, חזרה למחסני החרום.

מהר מאוד נשבר המתח בציבור ובכוחות הצבאיים. החמאס שמר על שקט מוחלט ונדמה היה שמבצע צוק איתן נכנס לדפי ההיסטוריה. אלא שהחמאס ראה עד כמה שואף נתניהו להפסקת אש, ובמיוחד, בעת שהגיס הגדול והמשוריין של צה"ל, שעמד מולו, מסתלק מעמדותיו בכל שטח הרצועה ואזור עוטף עזה.

שום קברניט או מצביא מלחמה לא היה מעז להסיג את צבאותיו כאשר 7 פעמים הכה בו האויב, והפר את הסכמי הפסקות האש ההומאניות, שהיו מיועדות לאנשי עזה בעיקר. אולטימטום לחידוש מיידי של האש על-ידי ישראל והשארות בעמדות הקיימות היו תנאים שנתניהו, חלש המאפיינים המנהיגותיים, לא היה מסוגל לדרוש ולעמוד על קיומם.