שיטפו לנו את המוח ברכות

בעת הארוחה המפסקת של ערב יום הכיפורים האחרון התיישבנו בפינת האוכל וכרגיל הדלקנו את הטלוויזיה. הועיל והערוצים הישראלים האהובים עלינו כבר הפסיקו את שידוריהם לרגל החג, זפזפנו לערוץ הרוסי המשדר ממוסקבה. שם בדיוק שודרה מהדורת החדשות של השעה 5.

נדהמתי, לא ידעתי עד כמה מרתקים יכולים להיות הדיווחים מהמדינה אותה עזבתי לפני כחצי יובל!. החוויה הייתה בלתי רגילה. אני הבנתי שהעיתונאים שלנו מפגרים הרחק מאחורי אשפי התעמולה וכרישי העט של הטלוויזיה המוסקבאית!, ואני ממליץ גם לערוץ 2 וגם לערוץ 10 להיעזר במתורגמן מנוסה וללמוד כמה דברים מעמיתיהם במוסקבה.

הנה כמה מהדוגמאות המבריקות פרי עטם של הרוסים:

במהלך הקרבות בין הכוחות האוקראינים לבדלנים הפרו-רוסיים בחבל דונייצק נחת פגז בסמוך לגן ילדים. הקריין מקריא בטון רשמי ובלתי מסווג: "המשטר בקייב הטיל מיד את אחריות על כוחות ההגנה של רפובליקת דונייצק". ראו איך במילה קטנטונת אחת עורך החדשות במוסקבה הצליח להחדיר למוחם של הצופים מי כאן הרע? בלי המילה "מיד" הידיעה יבשה, ניטרלית, לא מעלה ולא מורידה. המילה "מיד" מסבירה לכולם שהפגז היה של צבא אוקראינה. זאת ועוד: חיילי צבא אוקראינה באופן עקבי "רוצחים" (את לוחמי ההגנה, את אזרחים חפים מפשע). החיילים של הצבא האוקראיני מצדם רק "נהרגים" – ולא ברור על-ידי מי. אולי נפלו מגובה או סתם הייתה שם איזו תאונה...

הדיווח הבא היה על פגישתו של נשיא אוקראינה הנבחר פיוטר פורושנקו עם משקיעים זרים. אחד היזמים שואל את הנשיא שאלה תמימה לכאורה: "האם כבוד הנשיא מודע לעובדה שאת המקומות ברשימות המועמדים בבחירות לראדה (הפרלמנט) קונים תמורת מיליון דולר?". השאלה כשלעצמה הינה קלסית, מהסוג: "האם אתה ממשיך להכות את אשתך?" כך שבכל תשובה המשיב מפליל את עצמו. המשקיע האירופאי הוא אינו הנושא (לא ברור איך הוא השיג את המידע על מכירת מקומות ברשימות המועמדים). מה שיותר מעניין היא עבודתו של הכתב. פורושנקו עונה לשואל הזר המודאג (באנגלית הרהוטה שלו) שהוא "יברר את הסוגיה". הכתב מתרגם לצופים ברוסיה: "פורושנקו הבטיח לטפל בעניין". זהו, הינה השוס! על מה יש לדבר, הרי פורושנקו לא הכחיש, לא אמר שיברר במה מדובר ועד כמה זה נכון – פורושנקו הבטיח לטפל בתופעה, קרי – מבחינתו היא קיימת.

עוד דוגמה: "האמריקנים כהרגלם גינו את רציחתו של האזרח הבריטי", - אומר הקריין. ראו איך השתנה המשפט בגלל המילה התמימה לחלוטין: " כהרגלם"? החבר'ה מהברנז'ה העיתונאית שלנו - למדו מעמיתיהם הרוסיים. מה אתם מנסים לעשות לנו שטיפת מוח במשך שנים באמצעות אותם המשפטים כגון "אובמה לא אוהב את ביבי", "נתניהו סעד בניו-יורק במסעדה לא כשרה", "שרה נתניהו לבשה שמלה בצבע שאינו הולם אותה ובגזרה לא מתאימה"? לישראלים כבר נמאס מהטריקים הישנים והבוטים. ברוסית זה נקרא "עבודת גרזן", תתחילו כבר להשתמש בכלים עדינים יותר. אל תזלזלו באינטליגנציה שלנו.

עלי לציין שהביקורת שלי בשום פנים ואופן אינה מופנות כלפי העיתון לאנשים חושבים - הארץ, אשר אינו זקוק לקואוצ'רים ממוסקבה או מכל בירה אחרת בעולם כיוון שבו כבר ממילא שולטים בשיטות המתקדמות והמשופרות ביותר. מהבחינה הזאת העיתון בסדר גמור. באותו יום שישי שמחתי לקרוא במדור החדשות של העיתון את כתבתו של ניר חסון על המתרחש בעיר דוד. במקצועיות מפליאה הכותב מסגיר לכל מאן דבעי את שמו המלא של הערבי אשר שימש כאיש הקש ברכישת הדירות בסילואן. לבל יתבלבלו עם מישהו אחר בשם זהה, הדגיש הכתב שהאיש - בכיר לשעבר בפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית. ליתר ביטחון הוסיף הכתב שבמגזר מקובל לחסל את אלה שמשמשים כאנשי קש. כמו שעמיתיו במוסקבה מכנים את השלטונות באוקראינה "המשטר", ואף פעם – "הממשלה", כך גם ניר חסון קורא לשכונה רק בשם "סילואן" ואף פעם לא "עיר דוד". קוני הדירות אצלו הם רק "מתנחלים", ולא "ישראלים" או, חלילה, "יהודים". הוא אומנם לא קורא להם "הכובשים", מסתפק ב"פולשים", אך גם זה מונח מצוין. בקיצור, הכתב עשה את עבודתו בצורה שלא תבייש את העיתונאי הטוב ביותר בסין או בקוריאה הצפונית. ההערה היחידה שלי אליו היא - הוא לא נקט בשיטות הטיפול המקובלות כיום במקרים מסוג זה: עריפת ראש מול המצלמות באמצע המדבר או תקיעת כדור במצח בכיכר העיר.