הסכסוך הישראלי-פלשתיני מעולם לא היה קרוב כל כך. המפליא הוא שאת נקודת המבט הפלשתינית ייצגה בגאון הבימאית יעל רונן שהעלתה השבוע הצגת בכורה שעליה שקדה במשך שבעה חודשים. ההצגה "פלונטר".
"בפלונטר" משחקים שחקנים יהודים וערבים שמנסים לספר על הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
כבר בכניסתי לאולם עמדו שני שחקנים לבושים במדי צה"ל שהתייחסו לקהל הנכנס כערבים המנסים לחצות את המחסום הצה"לי הקשוח. התבקשתי להראות את תעודת הזהות שלי כפי שהתבקשו גם שאר הנכנסים. אלו שלא היה ברשותם תעודת זהות נאלצו לחכות מספר דקות וזה כדי להמחיש את תחושת ההשפלה היומית שחווים הפלשתינים במעברם לישראל. לאחר שעברתי בהצלחה את "המחסום" חיכיתי להפתעה הבאה שלא אחרה לבוא. מול עיני ניצבה גדר הפרדה שנראתה לי כתפאורה זולה אך משמעותית להמשך עלילת ההצגה.
חשבתי בליבי, הצגה זו ודאי תסדר את העיוות וחוסר הצדק, היא זו שתראה כי לשני הצדדים יש חלק שווה בשפיכות הדמים, ובגורל שני העמים. אך עם כיבוי האורות נכנסתי לתוך הפלונטר המובטח, השחקנים יצרו פסיפס של אירועים מהסכסוך ב-25 סצנות מבולבלות מעט, מהולות בהומור ובעצב שנתנו בעיקר את נקודת המבט פלשתינית. גם כאשר הוצג הצד הישראלי בסכסוך הוא כלל בתוכו את הפן הפלשתיני שמופלה לרעה. בלטה במיוחד סצנת ארוחת ערב שבת בבית משפחה ישראלית ממוצעת. מסביב לשולחן ישבו להם האב, האם, הבת הגדולה עם החבר הלוחם, והבת הקטנה שעומדת לפני הגיוס. היא מעלה את נושא תופעת הסרבנות ומשקפת את דעותיה על-ידי כך שהיא מגדפת את החבר הלוחם וקוראת לו "פושע מלחמה", ובכלל טוענת בכעס כי היא לא תהיה "חלק מצבא של מושחתים" ולכן, גם לא תתגייס.
בסצנה אחרת מתארת את שיגרת המחסום היום יומית בהם נתקלים הפלשתינים, דאגו תסריטאי ההצגה להעצים את תוקפנות חיילי צה"ל על-ידי הצבת שחקנית המגלמת חיילת שמתנהגת בבוטות מופרזת ובחוסר כבוד מוחלט לפלשתיני שמנסה לעבור את המחסום. כך מודגשות להן בצורה מקוממת שרשרת של סצנות התעללות בפלשתינים וכאשר הסבל הישראלי, פיגוע הטרור האיומים ושפיכות הדם היהודי נזנחים מאחור. דוגמא בולטת מתרחשת בסצנת האוטובוס בו לא דובר על הרוגים ולא הראו דם, אלה הביעו רחמים על הפלשתיני המסכן שעבר במקום האירוע ונעצר מפני שהוא נראה חשוד.
המחזה, שנבנה בתהליך החזרות, מבוסס על חומרים דוקומנטריים ועניינו "לחשוף את הסיפור האנושי שמאחורי כותרות העיתונים העוסקות בסכסוך היהודי-הפלשתיני", כלשון הודעת הבימאית אשר מציגה עצמה כמי ששמעה בילדותה מהוריה שיש ערבים טובים וערבים רעים, אך עד היום מתקשה לאתר את ההבדלים, טוענת כי האתגר שלה במחזה ובהצגה היה ההזדהות עם האחר. לדבריה, "האחר יכול להיות המחבל המתאבד, המתנחל, החייל; להבין את הפסיכולוגיה המשותפת ואת האמת האנושית, לצאת מנקודת הנחה שבנסיבות כאלו או אחרות, כל אחד מאתנו היה יכול למצוא את עצמו באחד התפקידים". בבחירת השחקנים חיפשה רונן, בנוסף לכישורים המקצועיים, כאלה שהמעורבות שלהם "תהיה הדלק שיניע את המחזה". חבל שבמקום להניע אותו לכיוון הוגן ואמיתי כמובטח, קיבלנו כיוון מגמתי לגמרי וחד-צדדי.
- השחקנים הם: ראידה אדון, יניב ביטון, אשרף ברהום, יואב לוי, יוסף.
