לפני 50 שנה נבחרתי לכנסת. נכנסתי לבית הזה כולי נרגש ומלא ציפיות. ומאז ועד היום, אהבתי את הבית הזה. תמיד עמדה בו תסיסה ולא נותר בו קמצוץ של שעמום.
את נאום הבכורה שלי נשאתי על הצורך להתכונן ל"יום סגריר". אָחֳרי דיבר שר המשפטים, פנחס רוזן. כנהוג, הוא היה צריך להחמיא לי, כנראה שזו הייתה מלאכה קשה. שכן המחמאה שהוא השמיע הייתה שלח"כ יש "קול יפה". זאת הייתה הפעם היחידה בחיי שמישהו נידב לי מחמאה כה מרחיקת לכת.
הבחירות האחרונות נערכו לאחר ימים סגריריים בעזה. וזו הייתה שעה גדולה ללכידות העם, לעמידה הנחושה של תושבי הדרום, ליכולת הבלתי רגילה של צה"ל, לב העם פעם עם חייליו, עם תושבי הדרום, עם הפצועים ועם המשפחות ששכלו את יקיריהן. ועם התקווה שנראה את גלעד שליט עם הוריו, נועם ואביבה, בבית, שלם ובריא.
כמו בעולם, גם אנחנו מצויים בליבו של משבר כלכלי חמור. רבבות איבדו את מקום עבודתם. רבים מתקשים "לסיים את החודש". ודרושה סולידריות חברתית דוגמת הסולידריות הלאומית שהתגלתה ב"עופרת יצוקה". עלינו לחפש פתרונות מקוריים לצאת מהמשבר. לעבד במהירות תוכנית לפיתוח מדעי וטכנולוגי שתיצור מקומות עבודה חדשים. אין לנו זמן, ואין לדחות את הסיוע לחלשים, לזקנים, לילדים.
עלינו לעשות זאת מייד, גם כאשר קיימים סיכונים כבדים כמו ההתחמשות האירנית ואיומי הטרור בצפון ובדרום.
בכנסת שנבחרה ישנן 12 מפלגות, אבל אין פירושו של דבר שעלינו להיות מפולגים.
חברי הכנסת,
ישראל של היום מציבה לפנינו לפחות ארבעה מבחנים חשובים:
- לסיים את המו"מ עם הפלשתינים בקדנציה הזו;
- להעמיד את עתידו של הדור הצעיר בראש דאגת העם;
- למַדֵע את מדינת ישראל, בדרגה גבוהה יותר;
- להציב את ישראל כמדינה נאורה, שוחרת שלום וצודקת חברתית.
ולסעיף הראשון: מחמשת הסכסוכים שידענו - שניים הסתיימו בהסכמי שלום - עם מצרים וירדן. אחד, עם לבנון, הוסדר טריטוריאלית.
ולגבי הסכסוך המורכב ביותר, זה עם הפלשתינים, התחלנו במו"מ. מנהיגים ערבים נכבדים אמרו לי שהסכם שלום עם הפלשתינים ייחשב כשלום אזורי כולל ישראל.
השלום ייצור מצב כלכלי חדש - לנו ולשכנינו, ויאפשר גישור על הפערים החברתיים.
על אש השבנו באש. אבל סיום האלימות צריך להיעשות במו"מ. כלומר, להמשיך במו"מ עם הרשות הפלשתינית עד שנגיע להסדר. אין אנו רוצים לשלוט על עם אחר, ואין אנו רוצים שעם אחר ישלוט עלינו.
במבצע "עופרת יצוקה" ראינו את דור הצעירים המדהים שקם למדינת ישראל. צריך ואפשר שכל הצעירים יזכו להיות כמוהו. וצריך להתחיל מן העריסה. תינוק שלא יקבל את אבות המזון החיוניים לצמיחתו - יקופח לאורך חייו. נערה או נער שלא יזכו בהשכלה אקדמאית יפגרו אחרי השינויים התכופים החלים בתחומי המדע.
ישראל יכולה להיות המדינה הראשונה בעולם, שתחלק את תקציבה לשניים. האחד, העיקרי, יהיה קודש לדור הבא, מגיל 0 עד השחרור מצה"ל, והאחר למבוגרים יותר. במדינה כמו במשפחה: יש להעניק עדיפות לילדים, גם על-חשבון ההורים.
ישראל יכולה להכפיל את הכנסותיה, למרות שחסרים לה אוצרות טבע, ולמרות קוטנה. את אשר חסר לה לאורכה ולרוחבה של הארץ - היא מסוגלת ליצור ברמתה המדעית.
גם במשבר הפיננסי הנוכחי כאשר הכיסים ריקים - המוחות אינם צריכים להתרוקן. ישראל חיה על מוחה, כמעבדה עולמית של היי-טק. והיא יכולה להיות חלוצה במספר תעשיות מהפכניות דווקא עכשיו. יש בה אנשים מצטיינים, אנשי יוזמה, ויש לה שם טוב. ואם נקטין את הביורוקרטיה, ונרכז את ההשקעות בתחנה אחת, בעלת כושר הכרעה, היא תמשוך חוקרים והון.
בדקתי לאחרונה אפשרות של יוזמות משותפות עם הון ממשלתי והון פרטי. ומצאתי שעל אף המשבר העולמי, ניתן לגייס היום השקעות לישראל יותר מאשר למדינות אחרות. ישראל שתמריא מדעית היא התשובה למשבר והכניסה לעתיד.
אם ישראל לא תהא מודרכת על-ידי חזון אנושי נאור וחזון מוסרי גדול, כלומר חזון הנביאים, היא תאבד את ייחודה ההיסטורי. ובניה יסגדו לעגל הזהב, בבית ובחוץ.
הערכים שלנו חרוטים בעשרת הדיברות, ובקביעה שכל אדם נברא בצלם אלוקים. אין לאיש רשות להתנשא או להשפיל את רעהו.
עלינו להשלים בקדנציה הזו את החוקה. ולחזק את המערכת המשפטית, ולהמשיך ולהיאבק בהשחתת המידות בקרבנו.
על סדר יומנו עומדת מערכת היחסים שלנו עם העם היהודי, שהיא רפויה, ומצפה לתנופה. ומערכת היחסים עם אזרחינו הערבים. דין האזרחים הערבים כדין האזרחים היהודים, אין מקום לקיפוח. במגילת העצמאות התחייבנו לזכויות שוות וחובות שווים לכל האזרחים. להיות שווים זו גם הזכות להיות שונים.
את העבר לא ניתן לשנות, אבל את העתיד אתם יכולים לעצב. זו חובתכם. הציונות העדיפה אתגר נועז על פני נוחיות עצלה. ארבע שנים הן זמן רב - אם עושים. והן זמן קצר אם רק מתפלמסים.
חברי הכנסת,
לאחר שנועצתי עם הסיעות בכנסת, הגעתי למסקנה שיש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ בנימין נתניהו. הדגשתי בפניו שרוב הסיעות מבקשות ממשלה רחבה. זו גם בקשתי. אני מאחל לו הצלחה.
חברי הכנסת,
אני מאחל לאלו מכם שנבחרו מחדש, ולאלו שנבחרו לראשונה, הצלחה מלאה - הצלחתכם תהא הצלחת העם.
אנו גאים בדמוקרטיה שלנו. עובדה שהיא פועלת יפה, בשלום כמו במלחמה. זה הוכח במבחן התוצאות, היא אפשרה לנו לקבל ולבצע החלטות גדולות. כפי שאנו דבקים במולדתנו, אנו נאמנים לדמוקרטיה שלנו, שאין לה אח ורע.
מלחמות היא לא הפסידה. ואת השלום היא לא הזניחה. היא הקפידה על חופש הביטוי והפריחה ארץ שוממה.
ישראל גם מצטיינת בחקלאות ובתעשיה. והיא מבורכת בצורות חיים שהן מן הנעלות והצודקות שבעולם: הקיבוץ, המושב, הישוב הקהילתי, עיירת הפיתוח.
אנו גאים בצה"ל שהוא צבא למופת, צבא העם וצבא הגנה, מבלי להפוך את הארץ לארץ צבאית.
ישראל שמרה על יחסים טובים עם אירופה, וטיפחה יחסים חדשים עם הודו ועם סין. עם רוסיה שופרו יחסנו מאוד בהשוואה לעבר.
ודברים אחדים על יחסי ארצות הברית וישראל, שהם משמעותיים ואקטואליים מאוד: בשישים שנות המדינה - ארה"ב ניצבה לימיננו. לא ביקשנו ממנה, שחייליה יגנו עלינו. וזכינו באהדת העם האמריקני, ותמיכת מוסדותיו הנבחרים. עומדת בינינו ברית ערכים, הנובעת מספר הספרים. כאשר הד"ר יששכר זכריה, רופאו האישי וידידו של לינקולן, ביקש ממנו ש"יסייע ליהודי אירופה להקים מדינה במולדתם ההיסטורית", השיב לו לינקולן: "ידידי, אתה הוא זה שמעמיד אותי כל פעם מחדש על רגליי. הגיע הזמן שאנחנו נעזור ליהודים לעמוד על רגליהם". אנו חייבים תודה עמוקה לשבעה נשיאים אמריקנים. מהנשיא טרומן, שהיה ראשון להכיר במדינת היהודים, ועד הנשיא בוש, שהעלה את חזון השלום של שתי מדינות החיות בשלום זו בצד זו.
בחירת הנשיא ברק אובמה הייתה הצהרה מרהיבה בדבר מתן הזדמנות שווה לכל אדם, ללא הבדל בצבע עורו או במקום לידתו. חשנו בדבריו קרבה חזונית. "הגיעה העת", הוא אמר, "להגשים את המתנה היקרה, הרעיון האצילי שעבר מדור לדור - ההבטחה שכל בני האדם שווים וחופשיים". ולגבי העתיד: "נשיב את המדע למקומו הראוי, ונרתום את נפלאות הטכנולוגיה להעלאת רמתה של מערכת הבריאות והורדת עלויותיה. נפיק מהשמש, הרוח והקרקע את הדלק להנעת כלי הרכב ואספקת הכוח למפעלינו. נעמול שבתי הספר, המכללות והאוניברסיטאות יצוידו בכלים הדרושים כדי לעמוד באתגרי העידן החדש".
כשבירכתי את הנשיא אובמה, אמרתי לו שאני רואה בבחירתו, ציון דרך במסע האדם להשתחרר מבית העבדים. מכל בית עבדים. משעבודו של עם קטן לעם גדול. מעבדות האדם השחור לאדם הלבן. מהכנעתה של האישה לגבר. מסע זה החל ב"יציאת מצרים". הנשיא השיב לי: "אכן. עלינו להוסיף לנוע ביחד, בדרכנו לארץ המובטחת".
חברי הכנסת,
אני מודה לחברי הכנסת היוצאת. ובראשם לאהוד אולמרט - הוא עמד בראש ממשלה שנאלצה להתמודד עם קשיים בלתי רגילים, בתחומי החברה, הביטחון והכלכלה. הוא עשה זאת במסירות, ובצמידות ליעדים הגדולים של ישראל. עוד תהיה לנו הזדמנות לסכם בהרחבה את תרומתו.
אני משבח את הכנסת היוצאת, ששיפרה את עבודתה והשכילה להביא חקיקה עשירה, במיוחד בתחומים החברתיים והכלכליים. תודה מיוחדת ליו"ר הכנסת, דליה איציק. היא הרימה את קרנה ועשתה את הכנסת למשכן דמוקרטי מעורר כבוד. היא זכתה להערכתם של כל חברי הכנסת, והביאה סגנון ראוי לניהול הבית.
אני חש צער אישי על פטירתו של חבר הכנסת הרב אברהם רביץ עליו השלום. הוא היה אדם רגיש ונעים הליכות, עניו ואוהב הבריות, איש ספר ואדם המסוגל לגשר בין דעות שונות ושאיכויותיו מגוונות. דמותו קרנה חום ואהבה והיא תחסר בבית הזה.
חברי הכנסת,
בקדנציה שלכם תוכלו לבחור בין דחייה נוחה לבין הכרעה כואבת. תכריעו, אל תדחו. כי אם ישראל לא תכריע - ינסו להכריע נגדה.
רוב הציבור מעמיד לבית הזה מבחן:
- לבצר את הארץ ולקדם את השלום.
- להתמודד באופן דחוף ומקורי עם המשבר הנוכחי, בעיקר בתחום האבטלה.
- לשקוד על הערכים היהודים והדמוקרטיים שלנו.
לא אשכח את אשר ראיתי בימי כהונתי ב-48 שנות היותי חבר כנסת.
הזדעזעתי במלחמת השחרור כאשר מפקד צבאי חשוב דיווח שנותרה לנו תחמושת לחמישה ימי מלחמה בלבד. והפנים שלנו נפלו כאשר גשר הגלילים לא פעל בשעה המכרעת במלחמת יום הכיפורים. הכול נראה אבוד. טעמתי את האכזבות הכבדות בכלכלה ובשלום. ביקרתי בבתי משפחות השכול שנהגו בגבורה גם בנפול בניהם. חשבתי בליבי שדמעות העם לדורותיו לא יספיקו לכיסוי האבל. וחשתי התרוממות רוח אדירה עם העליות מתימן, מרומניה, מצפון אפריקה, מרוסיה. נשמתי לרווחה כאשר המלחמות הסתיימו וידנו על העליונה. ראיתי את המוביל הארצי והמים בו זורמים מצפון לדרום. חשתי הקלה כאשר הכור גרעיני החל לפעול. וכאשר מטוסים מתוצרת ישראל המריאו לשחקים. קראתי ספרים נפלאים ושמעתי שירים מרוממי נפש. שמחתי שבעקבות ניצחונות מזהירים נשמרו גם תהליכי שלום. ראיתי חקלאים, מורים, יוצרים, רופאים ופועלים מסורים לאין קץ. וקשה יהיה למצוא די מקום להניח זרי דפנה המגיעים לרבבות ישראלים שמסירותם והקרבתם עשתה את ישראל מה שהיא.
איך אפשר שלא להתלהב מארץ כזו? איך אפשר שלא לאהבה? היא ראויה לכל מאמץ. לכל העזה. לכל תקווה. וגם כאשר שגתה - שגשגה. וגם כאשר שגשגה - לא נרגעה.
אני פותח את המושב הזה כאיש מאמין ונרגש.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
