נגיד בנק ישראל נשא היום דברים בכנס "Corporate Governance, Family Firms, an Economic Concentration " באוניברסיטה העברית בירושלים.
בפתח דבריו התייחס הנגיד לנושאים החשובים בהם עוסק הכנס, אשר קשורים לתחושות רבות שמטרידות את הציבור, לגבי ריכוזיות כלכלית, יוקר מחיה גבוה, תחושה שבעלי הכח הכלכלי הם גם בעלי העוצמה הפוליטית, ותחושה שהפערים הכלכליים חברתיים מתרחבים, מה שבא לידי ביטוי בעלייה של מדד ג'יני משנה לשנה, באופן שלא שונה במידה רבה מבארצות הברית.
בהתייחסו למאמר שנכתב בבנק ישראל, ציין הנגיד כי נתוני 2002 המופיעים במאמר מראים שישנן מדינות שבהן רמת הריכוזיות גבוהה מבישראל, ובחלקן מדובר במדינות מצליחות עם כלכלה צומחת. עם זאת, ציין הנגיד, אין להסיק מכך שזהו מצב רצוי. בכל אופן, התחושות החזקות שיש בציבור ומסע תקשורתי נרחב הביאו לכך שבישראל הוחלט להקים ועדה בנושא.
מס' קטן של בעלי שליטה ייאלץ לעשות הפרדה בנכסים
הנגיד התייחס לממצאי הוועדה לעידוד התחרותיות (ועדת הריכוזיות), אשר הציגה מסקנות ביניים וקיימה שלב של שימועים לצדדים הנוגעים בדבר. הוא ציין שהדוח נכתב ברמה מקצועית גבוהה מאוד. מסקנות הביניים עוסקות, כידוע, בשלושה נושאים עיקריים. לגבי הפרדת האחזקה בין נכסים ריאליים לנכסים פיננסיים, הנגיד ציין שהמסקנות מביאות למספר קטן יחסית של בעלי שליטה, קטן מזה שתיאר לעצמו מלכתחילה, אשר יאלצו, במידה והמלצות הוועדה יאומצו, להחליט על הפרדה בין הנכסים הפיננסיים לנכסים הריאליים שלהם. לגבי סוגיית השליטה באמצעות מבנה אחזקות פירמידיאלי, הזכיר הנגיד שנושא זה עלה למודעות הציבור בעיקר בעקבות תרשים שהוצג בדוח בנק ישראל לשנת 2009 אשר הציג את המבנה הפירמידיאלי של החברות במשק הישראלי.
ההמלצות, בין השאר, עוסקות בחיזוק עצמאות הדירקטוריונים בחברות, מתן תשומת לב לעסקות בעלי עניין, חיזוק זכויות בעלי מניות המיעוט, ועידוד המשקיעים המוסדיים לממש את אחריותם כבעלי מניות, דבר שהם לא הצטיינו בו עד כה. הנושא השלישי עוסק בשיקולים שיש לקחת בחשבון בעת הפרטת נכסים ציבוריים, משום שחלק גדול מהקבוצות הריכוזיות נולדו כתוצאה מהפרטת נכסים ציבוריים.
דוח נוסף שנידון בימים אלו ועוסק בנושאים קשורים לאלו שנידונים בכנס הוא כמובן דוח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דוח טרכטנברג), אשר נכתב בעקבות מחאה שפרצה בקיץ האחרון, בתחילה בתל אביב ובהמשך בכל הארץ. בישראל נהוג להקים ועדות כתגובה להתרחשויות כאלו, אשר בדרך כלל כותבות דוחות טובים שבחלקם מיושמים. ועדה זו כתבה דוח טוב מאוד, אשר נמצא בתהליכי יישום. אחת ההמלצות הייתה לאפשר את הגדלת היקפי היבוא כדי להוזיל את עלויות המחייה.
אחד הנושאים הכי לא אינטואיטיביים בכלכלה הוא שאין זה בהכרח נכון להגן על החברות המקומיות מפני יבוא מתחרה. האינטואיציה אומרת לנו שעלינו לסייע ליצרנים שלנו. עם זאת, בשנות ה-60 הייתה קבוצה של כלכלנים טובים באוניברסיטה העברית שהדגישו את הצורך בליברליזציה של הסחר הבינלאומי, אשר אכן יצאה לפועל. לכן, המשק הישראלי פתוח מאוד ליבוא, אולם ישנם מספר תחומים בהם היבוא עדיין מוגבל וישנם פערי מחירים גבוהים ביחס לחו"ל.
המחירים בישראל גבוהים מידי
הנגיד תיאר עדות מסויימת לעיוות שקיים בתחום המחירים בישראל: הפער בין אמדני התוצר לנפש לפי שוויון כח הקנייה לבין התוצר לנפש בדולרים שוטפים בדרך כלל גבוה מאוד עבור המדינות העניות ביותר, ומצטמצם ככל שהמדינה יותר מפותחת. בישראל פער זה כמעט שלא קיים, למרות שאיננו מצויים ברמת התוצר לנפש של ארה"ב אלא רק כשני שליש ממנה. המשמעות היא שהמחירים בישראל גבוהים מדי, ויכולות להיות מספר סיבות: ריכוזיות, הגנה על ענפים מסויימים כגון חקלאות (אשר אינה ריכוזית אבל מתאפיינת ברמה גבוהה של הגנה), או סיבות אחרות. בכל אופן, המלצות ועדת טרכטנברג לגבי הגדלת היבוא לא התקבלו במלואן, וחלקן נדחו לחלוטין.
הנגיד התייחס לספר מפורסם של השופט Brandeis, "כספם של אחרים". הספר מתאר את כוחם של שלושה בנקים גדולים בארצות הברית. הוא ציין, שלדעתו בישראל רוב הדאגות שעולות מספר זה טופלו באמצעות רגולציה על מערכת הבנקאות - ובאופן ספציפי העובדה שלבנקים אסור להחזיק יותר מ-20% מהונם בחברות ריאליות, מגבלות על ההלוואות שהבנקים יכולים לתת לנושאי משרה (בהקשר זה הזכיר הנגיד שהמפקח על הבנקים אף שוקל להחמיר מגבלות על הלוואות בבנק לנושאי המשרה הבכירים וחברי הדירקטריון בבנקים).
אף על-פי כן, נושא הבעלות המשותפת על בנקים וחברות ריאליות קיים בישראל, וועדת הריכוזיות אכן עסקה בו. אם כן, הבעיה בישראל פחות חמורה משמתוארת בספר שהנגיד ציין, אבל אין להסיק מכך שאנשים אוהבים את הבנקים - באף מדינה אנשים לא אוהבים את הבנקים..
הנגיד ציטט מתוך מאמר בשם The Requisites of Free Competition מאת הכלכלן הידוע Henry Simons, באשר לחשיבות הפחתת אי השוויון. הוא סיים את דבריו באומרו שיש לבצע מחקר לגבי הקשר בין ריכוזיות לבין אי שוויון, אולם בלי קשר לממצאי מחקר זה יש לנקוט בצעדי מדיניות להפחתת אי השוויון.
