|
|
תהליך אוסלו. קבורתו הסופית [צילום: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
ביל קלינטון אל מול ארונו של שמעון פרס [צילום: דוברות הכנסת]
|
|
|
|
|
רוגל אלפר מ
הארץ ער לדיסוננס: הציבור הישראלי מתמוגג מן התחושה המחמיאה של שועי עולם חבושי כיפות שחורות שעולים לרגל ללוויתו של פרס ומרחיקים אותנו ולו במעט מתחושת המצורעות שאופפת אותנו עם כל הפגנת BDS או הצבעה אנטישמית באו"ם.
אבל הציבור הישראלי "שוכח" מדוע הם כל כך אוהבים את פרס: בגלל אוסלו. אוסלו המשוקץ. אוסלו של "למה נתתם להם רובים". אוסלו של "פושעי אוסלו לדין". אלפר כותב:
"הכבוד והיקר המורעפים על פרס בעולם נובעים מאוסלו, מאותו כתם משוקץ ששום פוליטיקאי ישראלי חפץ חיים ושררה לא יעז להזדהות אתו. אובמה ושאר מנהיגי העולם אבלים על פרס בגלל פשעי אוסלו, ולא מפני שהוא הקים בישראל כור גרעיני וגם לא בגלל איזה חזון מקושקש שטיפח בתחום הננו-טכנולוגיה. פרס זה אוסלו. ובישראל, אוסלו זה חטא. הצרימה קשה מנשוא. מה עושים כדי להשתיקה?".
כיצד הישראלים מיישבים את הסתירה? לשיטתם, פרס גרר אותנו לתהליך אוסלו, רק כדי שנבין ש"אין פרטנר", כמאמר
אהוד ברק אחרי הנסיון המי יודע כמה לעוד פסגה (קמפ דייויד, טאבה).
