קרני אלדד מ
מעריב מקדישה את טורה בסופ"ש מעריב לטענה כי אין דבר כזה עם פלשיתיני, רק שבטים פלשתינים. היא כותבת:
"עם מותו של
שמעון פרס נעלם גם חזון "מזרח תיכון חדש" ו"אופק מדיני" (כך לפחות אני מקווה). החלום שלו, ליצור מהפלשתינים עם שניתן לעשות איתו שלום, לחתום איתו על הסכמים ולצפות שיעמוד בהם, מופרך מיסודו, ולו רק בגלל הנחת היסוד שמדובר בעם. אני לא מתייחסת לאמרה המפורסמת "אין עם פלשתיני" אלא לחוק השבטים. ביהודה ובשומרון לא שוכן עם פלשתיני, עם תודעה לאומית ותרבות משותפת, אלא שבטים. אילולא מאזן האימה והחוקים העתיקים הם היו רוצחים זה את זה".
את הפסקאות הבאות מקדישה אלדד לתיאור המנטליות השבטית ברשות הפלשתינית, דרך הפריזמה של מקרים קונקרטיים, שבהם נקמת אדם שולטת בכיפה, ולא שלטון החוק.
לא בכדי היא מתארת זאת. לשיטתה, הבנת הבעיה היא גם דרך המלך לפתרון. היא כותבת: "ם נבין איך החוק השבטי עובד ונשכיל לפעול בקורלציה אליו, נפתור 90% מהבעיה. .... אין לפלשתינים כמיהה ל"אופק מדיני" או שאיפה לאומית, פשוט משום שאין הם תופסים עצמם כעם. הנאמנות שלהם היא קודם כל חמולתית".
לאחר שאלדד מנתחת את מנטליות השבטים של הפלשתינים, היא מסבירה כי בתפיסה הפלשתינית אנו נחשבים כשבט, אבל שבט חלש, "משום שאנו לא מגיבים על-פי החוק השבטי, לא נוקמים דם".
אילו היינו פועלים לפי חוק השבטים, משפחת ה"שאהיד" שרצחה יהודי, הייתה צריכה להמלט מחשש לנקמת דם. אך משום שאנו איננו פועלים לפי חוק השבטים, משפחת השאהיד הופכת למשפחה מכובדת בחברה הפלשתינית, מוחקים את חובותיה לרשות הפלשתינית, בונים את ביתה מחדש, ו"כולם יודעים למי יש יותר כבוד".
לדעת יוסי לויט, עמדה שאלדד מאמצת, אם נפעל לפי חוק השבטים, ונפגע בשבט הספציפי, על-ידי הלאמת רכושו, נוכל לפתור את בעיית הטרור. כמובן, ואני רק הערה קטנה, שיש בג"ץ, בצלם, וחוק בינלאומי וכאלו מן.