לרוב מגבלות הקורונה יש חסרונות, ולכן תמיד צריך לאזן בין הדברים. בריטניה הפרה את האיזון הזה וכעת היא משלמת את המחיר, טוען ניו-יורק טיימס. בשנה האחרונה היו לה כמה הצלחות גדולות, כולל התחסנות בהיקף ניכר ונכונות להשיב את המגבלות בחורף הקרוב. כל אלו סייעו להוריד משמעותית את מספר החולים.

בקיץ שעבר הסירה בריטניה כמעט את כל המגבלות. בתי הספר והעסקים חזרו לשגרה, בלי מסיכות. המסעדות מלאות. שוב קשה לתפוס מונית במרכז לונדון במוצ"ש. הבעיה היא, שבריטניה איבדה את חוש האיזון, מספר המקרים עולה בשבועות האחרונים, יותר מאשר בשאר מדינות מערב אירופה וארה"ב. אבל ממשלתו של בוריס ג'ונסון ממשיכה להתנגד לאמצעים שמטרתם להוריד את התחלואה.

המתרחש בבריטניה מהווה לקח לארה"ב ולמדינות אחרות. זן הדלתא הגיע לבריטניה בשלב מוקדם, מספר המקרים עלה במאי-יוני ואז החל לרדת – אבל הירידה לא החזיקה מעמד. בשבוע האחרון נבלמה הירידה גם בארה"ב וטרם ידוע מדוע, כפי שקורה לעיתים קרובות עם הנגיף. אבל זו ודאי תזכורת לכך שהמגיפה מאופיינת בעליות ומורדות. מומחים אומרים, כי במקרה של בריטניה ניתן להצביע על כמה טעויות.

למרות שכאמור בריטניה הקדימה את רוב אירופה בהתחסנות, היא לא המשיכה באותו מסלול. רק בחודש ספטמבר היא אישרה את החיסונים לבני 15-12, כמה שבועות אחרי החזרה לבתי הספר. נכון להיום, רק 21% מבני גילאים אלו כבר מחוסנים, לעומת 80% מהמבוגרים. ארה"ב ניצבת בפני אתגר דומה: 57% מבני 15-12 מחוסנים, וכעת עומד להתחיל החיסון של בני 11-5 אך כלל לא ברור כמה מתוכם יתחסנו בפועל.

גורם נוסף הוא צמצום בחסינות. השאלה מהו משך החסינות שמעניקים החיסונים עודה נתונה בוויכוח ער. רוב המומחים מאמינים שהחיסונים עושים עבודה מצוינת במניעת תחלואה קשה במשך מספר חודשים, אך בה במידה מלמדים רוב הנתונים שהחיסונים מאבדים מעוצמתם למנוע תחלואה קלה. הדבר נכון במיוחד לגבי החיסונים של אסטרה-זנקה, המצויים בשימוש נרחב בבריטניה.

בתחילת השנה החליטה בריטניה לחסן כמה שיותר ולכן העניקה את המנה הראשונה, תוך דחיית המנה השנייה. המשמעות היא שעוצמת החסינות הפכה לבעיה בבריטניה מוקדם יותר מאשר במדינות אחרות. כעת מציעה בריטניה זריקות דחף לבני 50 ומעלה, כמו גם לעובדי בריאות ולמי שמצויים בסיכון בשל מצב בריאותם. היקף החסינות עשוי להיות בעיה גוברת גם בארה"ב בחודשים הבאים, במיוחד למבוגרים ולבעלי מחלות רקע.

שינויי התנהגות – כמו עטיית מסיכות – לא תמיד יעילים כפי שנטען לעיתים. בריטניה מהווה מקרה בוחן: שיעור התחלואה בסקוטלנד, בה יש חובת מסיכות, דומה לזה שבאנגליה, שם השימוש בהן נפוץ פחות. אם המסיכות כשלעצמן היו מונעות קורונה, השיעור בסקוטלנד אמור היה להיות נמוך יותר. אבל יש הבדל בין תועלת נמוכה לבין העדר תועלת: אין ספק שהמסיכות עוזרות, גם אם יעילותן נפגמת לעיתים בשל גורמים אחרים. נראה, כי בריטניה סובלת מכך שכמעט ואין בה מגבלות, ובמיוחד מהריבוי של התכנסויות במקומות סגורים. כאשר התחלואה יורדת, הגיוני להקל – ולהפך. בריטניה מתעלמת מהלקח הזה ומהפצרותיהם של מומחים.

בשורה התחתונה, כותב הטיימס, מדיניות הקורונה הנוכחית אומנם מגבירה את התחלואה בבריטניה ומעמיסה על בתי החולים, אבל יש לראות את צרותיה בפרספקטיבה הנכונה. שיעור ההתחסנות הגבוה במדינה עדיין מבטיח שרק חלק קטן מהתחלואה הנוכחית יהיה קשה, ושיעור התמותה בסתיו הנוכחי היה שבריר מזה של החורף שעבר. ארה"ב מצויה במצב בעייתי יותר, כי שיעור ההתחסנות בה נמוך מאשר בבריטניה – ובסופו של יום, זה מה שקובע יותר מהכל.