"פשרה טובה היא זו בה שני הצדדים אינם מרוצים", כך אומרים. משקי הבית טוענים שהמגזר העסקי מעלה מחירים ותורם לאינפלציה העולמית העומדת על 6.6%. החברות דוחות האשמות כאלו ומתלוננות שעובדיהן נעשו חמדנים ודורשים העלאות שכר. הקרב בין המחירים לשכר כבר בעיצומו, ויכול להיות רק מנצח אחד – סבור אקונומיסט. בגדול, התפוקה אמורה לפנות לכיוון הקפיטליסטי בדמות רווחים ודיבידנדים, או לכיוון העבודה בדמות שכר והטבות. מי ינצח בכלכלה שלאחר הקורונה?

אקונומיסט בחן שורה של אינדיקטורים כדי לענות על שאלה זו. תחילה הוא חישב את חלוקת ההון/עבודה ב-30 מדינות עשירות ברובן. בשנת 2020 החלק המשולב של העבודה עלה, בעיקר משום שחברות המשיכו לשלם את השכר תוך היעזרות בסיוע הממשלתי, למרות שהתוצר צנח. יתרון לעבודה. אבל לאחרונה הקרב נראה כנוטה לעבר ההון. מאז שיאה ב-2020, חלקה של העבודה ירד ב-2.3 נקודות האחוז; ובכל מקרה, רוב הכלכלנים אומרים שחלקה של העבודה אינו קנה מידה מדויק להוגנות הכלכלה, משום שקשה למדוד אותה.

מאז נראה, כי המדינות משתייכות לאחת משלוש קבוצות. הראשונה היא בריטניה: השכר עולה בערך ב-5% בשנה, שיעור גבוה מן הרגיל בקנה המידה של המדינות העשירות. לחברות אין כוח מספיק כדי להעלות את המחירים במקביל לעלייה בשכר. הרווח הנומינלי ממכירת טובין ושירותים זהה לזה שבתחילת 2019, בעוד עלויות השכר גדלו ב-3% לשנה.

הקבוצה השנייה כוללת את רוב המדינות העשירות שמחוץ לארה"ב. שם נראה שהן העבודה והן ההון לא מסוגלים לנצח. עליית השכר ביפן היא פחות מ-1% לשנה; באיטליה וספרד אין למעשה עלייה; באוסטרליה, צרפת וגרמניה השכר נמוך מכפי שהיה לפני הקורונה. העובדים במדינות אלו אינם מצטרפים לחגיגה האינפלציונית. אבל גם העסקים אינם גואים. הרווחים לפני מס באירופה עלו בחודשים האחרונים, אך עודם נמוכים מאשר ערב המגיפה. הרווחים לפני מס של חברות גדולות ובינוניות ביפן חזרו לרמתם של ערב הקורונה; אלו של חברות קטנות – עדיין נמוכים בהרבה.

הקבוצה השלישית כוללת את ארה"ב. עליית השכר מהירה, בערך 5% לשנה, ולמרות זאת החברות הגדולות מצליחות טוב מן הצפוי לשמור על שולי הרווח שלהן. סדרה של תמיכות ממשלתיות עצומות מאפשרות למשקי הבית לספוג את עליית המחירים של החברות הגדולות. חלק מן החברות אף מצליחות להגדיל את שולי הרווח למרות הגידול בעלויות.

שולי הרווח של החברות עולים במהירות. חברת השירותים הפיננסיים
TS Lombard חילקה את העלייה במחירים מאז פרוץ הקורונה לעלויות עבודה, עלויות שאינן של עבודה ורווחים. השכר עולה, אבל עלויות שאינן קשורות לעבודה אחראיות ליותר מ-70% מההתייקרויות מאז שלהי 2019. לפי בנק אמריקה, יכולתן של החברות האמריקניות להעלות את המחירים מסבירה מדוע שערי מניותיהן גבוהים מאלו של מקבילותיהן באירופה.

הסיפור טרם הסתיים, מדגיש אקונומיסט. כמה כלכלנים תוהים האם בקרוב ידרשו העובדים שכר גבוה עוד יותר כדי לפצות על עליית המחירים. יש כמה סימנים לכך בארה"ב ובבריטניה, שם נראה שעליית השכר מסלימה. אם השכר יתחיל לעלות מהר יותר, המעגל של עליית מחירים ועליית מחירים עלול להתחיל מחדש. ובקרוב הכלכלה שאחרי הקורונה יכולה להיראות כמו פשרה – איש לא יהיה מרוצה.